נזק וחצי נזק גובין מן המשועבדין (פי' מה ששיעבד אחר שהזיק) כו' שדהו פרט למשועבד (פי' מה שמכר קודם שהזיק).

ושדה פרט למטלטלין בהן דלא בעי מטלטלין משעה ראשונה כו'. — צ"ל: שדהו (כגירסת פ"מ) פרט למטלטלין בהן דלא בעי מיתן מטלטלין משעה ראשונה אבל אם בעי מיתן מטלטלין משעה ראשונה ייבא כהדא דתני כו' קרקע עיקר או נימר כסף עיקר ולא יחליטו לו קרקעות משעה ראשונה ואנן חמיין רבנין כו'.

לפום כן צריך מימר כרמו פרט לראוי כבמוחזק. — פי' שאין גובין נזק מן הראוי (כפירוש פ"מ) והכי תני בתוספתא בכורות פ"ו.

[השלמות: ר' לעזר בשם רבי ניסא. — צ"ל: ר' ניסא בשם ר' לעזר (וכ"ה בסנהדרין פ"ז הי"ג [כ"ה סוע"ב]).]

יכול אם אכלה מן העידית שמין לו מן העידית מן הזיבורית שמין לו מן הזיבורית כו'. — צ"ל: מן הזיבורית שמין לו מן העידית אם אומר את כן נמצאת משביח את הניזק היך עבידא עידית מזיבורית טבא סגין אלא רואין את השדה (פי' שהזיקה) אם עידית שמין לו מן העידית כו'.

מניין לר"ע הניזקין שמין להן בעידית. — צ"ל: ולית לר"ע כו'.

שלא לנעול דלת בפני אדם שלמחר הוא ללוות ואינו מוצא. — צ"ל: שלמחר הוא רוצה ללוות כו'.

מלוה שהיא נעשית כפרנות גובה כפרנות שהיא נעשית מלוה גובה בבינונית. — צ"ל: מלוה שהיא נעשית כפרנות גובה בעידית כפרנות כו' (פי' דמעשה ב"ד גובה בעידית כדאיתא בכתובות פ"ד ה"ב דף כ"ח ע"ב).

אין שם אלא עידית גובה בעידית כו'. — צ"ל: אין שם אלא עידית כולן גובין עידית בינונית כולן גובין בינונית זיבורית כולן גובין זיבורית (כ"ה בתוספתא כתובות פי"ב ובבלי ב"ק ז' ב').

דתנינן תמן הכותב נכסיו לבניו כו'. — צ"ל: תמן תנינן הכותב נכסיו לבניו כו'.

יהודה לא אזיל גבי לוי דהיא מתנה לוי אזיל גבי ראובן דהיא מכירה. — בשו"ת המיוחסות לרמב"ן סצ"ו כתב דלוי שגבה מראובן אינו חייב להחזיר ליהודה.

ראובן גזל שדה משמעון ומכרה ללוי ולא הספיק כו'. — לפי מ"ש במיוחסות לרמב"ן שם יש להגיה כאן: ומכרה ללוי וטרפה שמעון מלוי וחזר ראובן ולקחה משמעון ולא הספיק לוי לכתוב טרפו (פי' שיטרוף מראובן את הקרקע הגזולה שנטרפה ממנו) עד שמת (פי' ראובן) דמאן היא ר' הונא וחייה בריה דרב כו' (והרי זה כעין מחלוקתן בבבלי ב"מ ט"ז א').

[השלמות: א"ל ר' אלעזר רבי. —צ"ל: א"ל ר"א דבר (וכ"ה בכתובות פ"ו ה"ו [וכ"ה בק"ע], וברור הוא שריש ב"א לא היה רבו של ר"א ע' ב' כתובות נ' ב').]

רב הוה כתיב לרבי עברון על דעתיה דר' חייה רבה כו'. — צ"ל: רב הוה כתיב לרבי אגרין על דעתיה דר"ח רבה (פי' שר"ח צוה לרב לכתוב בשמו אגרות לרבי) והוה ר"ח תלי ליה ביני שיטייא (כן העתיקו בתוד"ה תלה בבבלי כתובות ס"ט א') כו' השיעבוד הזה איני יודע מהו (פי' כל זה תלה ר"ח בין השיטין שדין מכר הוא פשוט אבל דין השיעבוד דהיינו שעשאוה אפותיקי מיבעי ליה).

מתניתא בשאמר לו שני שוורין מצאת לי אבל אם אמר כו'. — צ"ל: מתניתא בשאמר לו שני שוורין מצאת לי וזה אומר לא מצאתי אלא אחד אבל אמר לו שני שוורים מצאתי לך והחזרתי לך אחד מהם והוא אומר לא החזרת לי את שניהם לא בזה תקנו ר' פדת בשם ר' יוחנן ר' יעקב ב"א בשם ר' יוחנן בזה תקנו אבל כו' כיחש אבל אם אמר לו עומד הייתי בראש גגי וראיתיך מושך שני שוורים והוא אומר לא משכתי אלא אחד לא בזה תקנו (פי' שאין זה מציאה שהרי ראה אותו מושך, וגירסא זו ופירושה הן מספר הזכות לרמב"ן בפרק זה, ומה דאיתא לפנינו בינתיים מיותר וליתא בספר הזכות שם ואינו אלא פירוש שהיה כתוב מן הצד ע"פ הבבלי נ"א א' והסופרים הכניסוהו בתוך הירושלמי וע' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ב).

דר' יוחנן כרבנין ואפי' דיסבור כאבא שאול בעי הוא בר נש מיתן מהימן כו'. — צ"ל: ואפי' דיסבור כא"ש אדם מבריח עצמו מן התשלומין (פי' ואם היו מחייבין את האפוטרופוס לשלם כשהזיק השור לא היו ב"ד מוצאין מי שירצה להיות אפוטרופוס) ואין אדם מבריח עצמו מן השבועה (פי' ואף שיהיה האפוטרופוס צריך שבועה מ"מ יתרצה להיות אפוטרופוס) ודריב"ח כאבא שאול אפי' דיסבור כרבנין בעי הוא בר נש מיתן כמה ומקרייה מהימן (פי' שאדם רוצה להיות אפוטרופוס אע"פ שאפשר שיהא צריך לשלם ממון אבל אם יהיה חייב שבועה הרי שאין מאמינין לו לכך לא יתרצה להיות אפוטרופוס) ר' יודן לא נחת כו'.

ר' יהודה ברבי אומר בדין היה שאפי' כו'. — ע' מ"ש ביומא פ"א ה"א (עמ' 241).

ולא עדות הוא אף אביו כיוצא בה כו'. — ע' הנוסח ביבמות פי"ד ה"ב ומ"ש שם (עמ' 360).

א"ר שמי והוא שתהא יודעת לשמור קידושין א"ר אימי מתניתא אמרה כן כו'. — יש להחליף ולתקן וכצ"ל: א"ר שמי והוא שתהא יודעת לשמור קידושין א"ר חנניה מן מה דא"ר יוחנן מפני חינה הדא אמרה אפי' לא יודעת לשמור קידושיה א"ר אימי מתניתא אמרה כן נישאת לכהן תאכל בתרומה (פי' קאי אבת ג' שנים ויום אחד וברור שבת ג' שנים ויום אחד אינה יודעת לשמור קידושיה) ר' המנונא בשם ר' אסי קטנה שאין לה ג' שנים ויום אחד אין לה חופה שתאכל בתרומה (פי' דמאחר שאינה ראויה לביאה אין חופתה מועליה כלום אבל בת שלש שנים ויום אחד חופתה מתירתה בתרומה כדתנן בעידיות פ"ח מ"ב) כו' ושלחה לבית אביה והגדילה מהו שתאכל בתרומה ע"ג חופתה הראשונה (ומה שבינתיים מיותר ונכפל בשיבוש מלמטה שורה ה').

ביקש ליטול עציו ואבניו אין שומעין לו ר' יעקב בר אחא כו'. — צ"ל: אין שומעין לו ר' יעקב בר אידי בשם ריב"ל משום יישוב (פי' דאין שומעין לו משום יישוב בתים) ר' נחמן בר יעקב בעי כו' שמא אין שומעין לו כיון דשמע מה דא"ר יעקב בר אידי משום ריב"ל משום יישוב אמר יאות תניי, א"ר יוסי הוינא כו' מן מה דא"ר יעקב בר אידי משום יישוב כו'.

בראשונה גזרו שמד על יהודה כו'. — כתב בספר דורות הראשונים ח"ב עמוד קמ"ג "שאחר חורבן המקדש ע"י טיטוס לא גזרו שמד על ישראל אלא שנתכוונו כאן על השמד שגזר אדריינוס אחר שנחרבה ביתר ושמד זה היה כללי בין ביהודה בין בגליל אלא שגזירת הפקר לקרקעות לא נגזרה אלא ביהודה בלבדה" ואינו מחוור; אלא שנתכוונו לשמד שהיה לעת חורבן המקדש כי אף שלא יצאה גזירת המלכות לעבור על הדת אבל בעת המלחמה וחורבן המקדש נשבו בני ישראל לאלפים ולרבבות הם ונשיהם וטפם מהם נהרגו ומהם נמכרו לעבדים ולשפחות ואדוניהם היו משתעבדים בהם בשבתות ובימים טובים והיו מוכרחים לאכול כל מאכלות אסורים ובניהם אשר ילדו נתערבו בין הגוים ואין לך שמד גדול מזה וכ"כ בדברי ימי ישראל לגרעטץ ח"ב ציון ג' (העתקת ה' שפ"ר ז"ל) שדיני סיקריקון היו תיכף אחר חורבן המקדש ובארץ יהודה בלבד וסמך לזה מספר מלחמת היהודים לבן מתתיהו ספר ז' פ"ו שכתב שאספסיאנוס צוה למכור כל ארץ יהודה לגוים.

והיו בעלי בתים באין וטורפין והיתה הארץ חלוטה כו'. — יש להחליף הגירסא וצ"ל: והיו בע"ב באין וטורפין נמנעו מליקח והיתה הארץ חלוטה ביד סיקריקון התקינו שלא יהא סיקריקון ביהודה בד"א בהרוגי המלחמה ולפני המלחמה אבל הרוגים שנהרגו מן המלחמה ואילך יש בהן כו' לא הספיק לכתוב טירפו עד שבא סיקריקון כו'.

היורד משום חוב ומשום אנפרות אין בהן משום סיקריקון. — פי' שאינו צריך ליתן רביע לבעלים וכ"ה דעת הרמב"ם בפ"י ה"א מגזילה ודלא כראב"ד שם שהוא כפרש"י בבלי נ"ח ב'.

א"ר יוסי לעולם השדה בחזקת הבעלים שהמוציא מחבירו עליו הראיה. — כנוסח שלפנינו העתיק הרשב"א בחדושיו כאן וכן עיקר וכעין זה יש בקידושין פ"א ה"ה (דף סמ"ך סוע"ג) "אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת בעליה ומוציא מחבירו עליו הראיה" (וע' בר"נ כאן וכן בעיטור דגורסים לעולם השדה בחזקת הלקוחות).

קרקע דינר (פי' אם לקח מיד סיקריקון קרקע בדינר) אגרמא (פי' נותן לבעלים גרמא דהיינו שליש דינר כ"ש בערוך ערך גרמס שבחצי שקל שהוא ב' דינרים יש ששה גרמסים יונים, וכן מבואר בשקלים פ"ב ה"ד "מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין") רביע מעות (פי' והוא רביע המעות שנותן הלוקח לסיקריקון ולבעלים יחד דהיינו ארבעה גרמסין) סרימיתין (פי' סרימיתין בלשון רומי כמו גרמס ביוני כ"ש בערוך ערך סרמיתין ולפ"ז הענין כאן שמבאר יותר דגרמא זה הוא "סרימיתין" ויש ט"ס בערוך שם וצ"ל: "וסרמתין" במקום "וטריסין" שלפנינו, ומ"ש בפ"מ כאן בשם הערוך בקשתי ולא מצאתי).

א"ר מנא אע"ג דר' יוסי רבו גבי עיצומין כו". — צ"ל: אע"ג דר' יוסי רבי (פי' ר' יוסי היה רבו של ר' מנא ע' מ"ש בעירובין פ"ב ה"א דף כ' ע"א, עמ' 193) לא גבי עיצומין (ע' תוספתא ב"מ פ"א) כו'.

על דעתון דרבנן דתמן ניחא תמן אמרין בשם ר' נחמן כו'. — ע' הנוסח במע"ש פ"ד ה"ד ומה שתקנתי בהגהותי שם (עמ' 118).

ר' זעירא בעי קומי ר' מנא כו'. — צ"ל: ר' עזרא בעי קומי ר' מנא (ע' מ"ש בשביעית פ"ה ה"ט, עמ' 68).