שלא הילכו למידת הדין ולממון אחר הרוב. — צ"ל: שלא הילכו למידת הדין אחר הרוב (פי' דיני ממון מכונים בירושלמי "מידת הדין" כמו בשביעית פ"י ה"ב וגיטין פ"ה ה"א ועוד בכמה מקומות; ומלת "ממון" כאן פירוש היתה מן הצד מאיזה חכם לפרש ענין "מדת הדין" ובטעות הכניסוה בפנים, ע' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ב).

תמן נמנומא רבנין דהכא אמרין כו'. — צ"ל: תמן אמרין נמנומא כו' וראשה פרוע תמן אמר ר' חייה בשם ר' יוחנן (לעיל פ"א ה"ד) איזוהי בתולה מן הנשואין כל שנכנסה לחופה ועידיה מעידין אותה שלא נבעלה כו'.

רבנין דתמן אמרין משעה שיצאת עדות ברורה יצאת כן רבנן כו'. — צ"ל: משעה שיצאת בעדות ברורה יצאת מכאן ואילך המוציא מחבירו עליו הראייה (כ"ה בב"ב פ"ג ה"ד, והנוסח שלפנינו כאן נשתרבב מסוגיא שלמטה) א"ר יוסי מודו כו'.

מתניתא פליגא על ר' יוחנן שנים אומרים נתקדשה כו'. — ע' מה שהגהתי בזה ביבמות פ"י ה"ד (עמ' 354).

אמר לה אתמול אמרת טמאה שמירון טהורה. — כ"ה הנוסח בדפוס וויניציא וכן העתיקו הראשונים (התרומה סימן צ"א או"ז ח"א סימן שמ"ו ור"מ בוטריל בפירוש ספר יצירה פ"ה מ"א) וכן העתיק במעריך ערך שמר וכתב סימורא בלשון יונית "היום", וע' בבלי כ"ב ב' תוד"ה ואפילו; ובר"נ שם ובאשכול ח"א סימן ל"ח הנוסח "יומא דין" ונראה שהוא תיקון סופרים שלא ידעו ביאור המלה הזרה "שמירון", ולא טוב עשו הק"ע והפ"מ בהוצאת ירושלמי שלהם שהשמיטו את הנוסח הישן לגמרי.

עד מקום ששלוחי החדש מגיעין עד נמרין כו'. — ע' מ"ש ברה"ש פ"א ה"ד (עמ' 273). ונ"ל ששתי המלות "עד נמרין" אינן מגוף הברייתא שבזמן התנאים היו שלוחי החדש מגיעין להלאה מנמרין וברוב סוריא היו שלוחי החדש מגיעין כ"ש ברה"ש שם, אבל היא הוספה ממסדר הירושלמי שציין את הגבול שהיו שלוחי החדש מגיעין אליו בימי האמוראים, והעד שבתוספתא פ"ג ובבלי כ"ה א' נשמטו שתי מלות הללו. וכעין זה יש בתרומות פ"ג ה"ב ובפסחים פ"ב ה"א כמו שכתבנו שם ע"ש. (וכעין זה כתב בספר דורות הראשונים ח"א סוף פל"א על זה שאמרו בבבלי רה"ש כ"ג ב' "מאי גולה א"ר יוסף זו פומבדיתא" שר' יוסף תפס בלשונו כפי מה שהיה בימיו אבל בזמן המשואות נקראה "גולה" סתם עיר נהרדעא); ולהוציא מדעת דד"ו ח"ג צד 207 שכתב: הפסק באמצע ברייתא ע"י המעריך אינו בירושלמי.

כשם שהתרומה חזקה לכהונה כך מעשר ראשון חזקה לכהונה. — צ"ל: כך מעשר ראשון חזקה ללויה (וכ"ה בתוספתא פ"ג, וענין זה שרשב"ג סבר שנותנין מעשר ראשון ללויים דוקא ולא לכהנים; וע' מע"ש פ"ה ה"ה דאיכא תנאי ואמוראי דסברי הכי ויש סוברין שנותנין אף לכהנים, ולשיטת הירושלמי מעולם לא קנס עזרא את הלויים והרי שלא הזכירו קנס כזה בכל הירושלמי. אבל שיטת הבבלי כ"ו א' שעזרא קנס את הלויים ושם באמת הנוסח "כך מעשר ראשון חזקה לכהונה" ושם פלפלו בזה הרבה לפי שיטתן ע"ש, וסופר אחד חשב לתקן בירושלמי כנוסח הבבלי ותקנתו קלקלתו).

א"ל ר' חייה רובה אם מאמינו את שהוא בנו האמינו שהוא כהן ואם אין את מאמינו שהוא בנו אל תאמינו שהוא כהן כו'. — צ"ל: ואם אין את מאמינו שהוא כהן אל תאמינו שהוא בנו א"ל בנו כו' א"ר אבין כן א"ל אם מאמינו כו' אין את מאמינו שהוא בנו האמינו שהוא כהן ויעשה כהרחק עדות כו' (פי' שאם אינו בנו הרי הוא רחוק ממנו ויהא נאמן עליו לומר שכהן הוא).

ובלבד במפריח (פי' שהקטן נאמן לומר דנחיל של דבורים זה העומד בשדהו של ראובן של שמעון הוא כדי שנפריח את הנחיל הזה משדה ראובן לתוך שדהו של שמעון) אבל בשוכו לא (פי' שבב"ק פ"י מ"ב תנן שר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר שקוצץ את השׂוכה שהנחיל עומד עליה כדי ליתן דמים ואין זה אלא כשידוע בעדים שהנחיל שלו אבל כשאין שם אלא קטן המעיד כן אע"פ שנאמן לענין נחיל עצמו מפני שאין מי שיסתור את דבריו מ"מ אינו נאמן לענין שיהא יכול לקוץ את השׂוכה).

ר' זעירא בעא קומי ר' מנא כו'. — צ"ל: ר' עזרא בעא קומי ר' מנא (ע' מ"ש בשביעית פ"ה ה"ט, עמ' 68) לא מסתברא כו' סבור כן ותני כן בד"א כו' (כ"ה בעיטור ח"ב הלכות קבלת העדות).