חד בר נש אפקיד גרבוי גבי קרפיפא דחבריה. — כנוסח זה העתיק פר"ח שבועות מ"ז ב', אבל הרי"ף בפרקין וכן הרשב"א מ"ג א' השמיטו מלת "קרפיפא".

ואם המר ימירנו יפר יפירנו הוין סברין מימר כו'. —צ"ל: ואם המר ימיר (ויקרא כ"ז יו"ד) לרבות את השליח (פי' דהשליח לוקה, וכעין זה בתמורה ט' א' באומר כל הרוצה להמיר בבהמתו יבוא וימיר) ואם הפר יפר (במדבר ל' י"ג) לרבות את השליח הויין סברין מימר שאין שלוחו של אדם כמותו אלא שריבה הכתוב.

אע"ג דר' יוחנן אמר כו' שאביה קידשה ולא היא כו'. — צ"ל: שאביה מקדשה ולא היא מודה שבא אביה וממאן על ידיה.

התקדשי לי בתמרה זו וכל מתני' כשאמרה כו'. — צ"ל: וכל מתני'. מתני' כאומר אי אפשי בזו אלא בזו (פי' מאחר שעל כל תמרה ותמרה אמר "התקדשי לי" מיוחד הרי זה כחוזר בו מראשונה ורצונו לקדש בשנייה בלבדה וכן בשלישית לפיכך אינן מצטרפות לש"פ ומ"מ אם יש באחת מהן ש"פ אפי' בראשונה ה"ז מקודשת דכשקיבלה האשה את התמרה הראשונה מיד נתקדשה לו ואינו יכול עוד לחזור בו, ולפי גירסא שלפנינו ההכרח לפרש שביאר ואמר אי אפשי בזו אלא בזו אבל אם אמר סתם התקדשי התקדשי כולן מצטרפות לש"פ וזה מופרך דכפי מה שיתבאר למטה לר' יהודה אפי' לא אמר התקדשי התקדשי אלא "התקדשי לי בזו בזו בזו" אין כולן מצטרפות) כו' מאן תנא ווי"ן ר' יהודה (פי' דבלא ווי"ן פרטי הוו לר' יהודה ואינן מצטרפות) ברם כר"מ אפי' בזו בזו בזו (פי' דלר"מ אפי' בלא ווי"ן הוי כללא וכולן מצטרפות ע' נזיר פ"א ה"ב ופ"ד ה"א וגיטין פ"ט ה"ז ומ"ש שם, עמ' 426).

ניחא אדם נותן ש"פ על דינר (פי' שדרך האדם ליתן ש"פ לחבירו כדי שימחול לו חוב של דינר שיש לו עליו וניחא לת"ק שאפי' לא נשתייר מן המלוה ש"פ ה"ז מקודשת בהנאת מחילת מלוה שהנאה זו ש"פ) שמא נותן ש"פ על ש"פ (פי' וקשה לרשב"א דמצריך שישתייר ש"פ וע"כ דסבר שאין מקדשין בהנאת מחילת מלוה וא"כ אפי' בנשתייר ש"פ מפני מה היא מקודשת הרי ש"פ זו מלוה היא אצלה ואין זה שוה פרוטה שלימה שאין אדם נותן פרוטה בעד מלוה של פרוטה).

על מנת שיש לי בת או שפחה גודלת ואין לו ניחא ע"מ שיש לי כו'. — צ"ל: ע"מ שיש לי בת או שפחה גודלת ואין לו (כ"ז פיסקא מן המשנה) ניחא ע"מ שאין לי ויש לו ע"מ שיש לי ואין לו (פי' בתמיה ונשמט ע"י הסופר מן "על מנת" עד "על מנת").

ר' זעורא בעא קומי ר' מנא קידשה סתם כו'. — צ"ל: ר' עזרא בעא קומי ר' מנא (ע' מ"ש בשביעית פ"ה ה"ט, עמ' 68).

מאן תנא כל תנאי שהוא מעשה מתחילתו תנייו בטל דלא כר"ש (פי' זה רומז על הברייתא שהביאו בבבלי כתובות ע"ג ב' "הריני בועליך ע"מ שירצה אבא אע"פ שלא רצה האב ה"ז מקודשת ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר"ש רצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת", וקרוב בעיני שברייתא זו נשמטה מכאן בטעות ע"י הסופר. וע' בתוספתא פ"ג ולפנינו שם "רשב"א בשם ר"מ", והעיקר כנוסח כ"י שבש"ס ווילנא "ר' שמעון בן יהודה בשם ר"ש" וע' בעטור בכורים שם. ונראה דלשיטת הירושלמי פירוש "תנאי שהוא מעשה בתחלתו" הוא באופן שעושה מעשה בדבר שא"א לעשותו ע"י שליח כגון קידושי ביאה וחליצה באשה אם עשה מעשה כזה על תנאי תנאו בטל לחכמים וזה כענין תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח בבבלי כתובות ע"ד א' ע"ש, ודברי הרמב"ם בפ"ו ה"ד מאישות נוטין לשיטת הירושלמי ע"ש במ"מ. אבל למפרשי הבבלי שם שיטה אחרת דתנאי שהוא מעשה בתחלתו היינו שאיחר התנאי אחר דברי המעשה כגון שאמר הרי את מקודשת לי ע"מ שתתני לי מאתים זוז ותנאי קודם למעשה היינו בשהפך ואמר אם תתני לי מאתים זוז הרי את מקודשת לי וטעמם של חכמים הוא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובודאי מחל תנאו, אבל דעת הירושלמי אינו כן לקמן פ"ג ה"ב דבסדר סמפון שם מבואר דבאומר הרי את מקודשת לי על תנאי של דבר פלוני דתנאו קיים) כו' הרי אני מקדשך בבעילה ע"מ שירדו גשמים כו' (פי' בבעילה דוקא ולא כסף ושטר כמו שנתבאר).

ביקש להעמיד לו מקחו. — פי' שאלה היא זה שמכר לחבירו מטלטלין במלוה שיש לו עליו רוצה לקיים מקחו וליתן לו מטלטלין אלו שמכר לו אבל המטלטלין נתייקרו בינתיים אם אין בזה משום רבית.

ואין קידושין תופסין בעריות. — צ"ל: ואין קידושין תופסין באחיות (פי' שהמקדש שתי אחיות אין אחת מהן מקודשת).

שחט את הראשון שלא לשמו את השני לשמו כיפר שאינו הראשון כו'. —צ"ל: כיפר השני והראשון כשר ואין הראשון שלא לשמו כשר אלא מכח שמו הבא אחריו (פי' בשני "שמות דהראשון כשר כדין אשם ששחט שלא לשמו) אבל אם שחט הראשון לשמו והשני שלא לשמו כבר כיפר הראשון והשני פסול אם כיפר הראשון על מה השני בא ומכפר ופסחים לא כיפר (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב משבועות פ"א ה"ה).

מ"ט דר' יודה בן פזי והיה לך אפי' לאחר שחיטה כו'. —ע' מע"ש פ"א ה"ב (עמ' 112) מה שתקנתי בזה.

מקדשין בפרוטה של מע"ש. — צ"ל: מקדשין בגופו של מע"ש (פי' שאם קידשה במזיד בגופו של מע"ש ה"ז מקודשת לר' יהודה שהרי אפשר לה להעלותו לירושלים).

ר' יוסי בשם ר' פדייה הקדש מזיד כו'. — צ"ל: ר' יוסי בשם בר פדייה כו' (ע' בבלי נ"ד ב'. שוב מצאתי בספר יחוסי תנאים ואמוראים ערך בר פדא שהעתיק בשם ירושלמי כאן "עולא בשם ר' פדייה" וכתב שר' פדייה הוא עצמו "בר פדייה").

ר' חמא בר עוקבא בשם ריב"ח מיעוט שלמים יוצאין לחולין בלא פדיון. — צ"ל: ריב"ח במזיד שלמים יוצאין לחולין בלא פדיון.

ערפו אסור בהנייה ור"ש מתיר עריפה כו'. —צ"ל: ערפו אסור בהנייה אף ר"ש מודה בה עריפה כו'.

אף עריפתו יוצא לחולין מצינו דבר שהרמתו יוצא לחולין כו'. —צ"ל: אף עריפתו יוצא לחולין מתיב ר"ש לרבנין וכי מצינו דבר שהוא והרמתו יוצאין לחולין כו' (ע' בכורות ט' ב').

בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן לישראל אסור מה דר' יוסי אמר כו'. — ע' דמאי פ"ו ה"ג ומה שתקנתי שם (עמ' 39).