אית לך מימר מחרישה מהלכת מן הצד. —צ"ל: אית לך מימר מחרישה אינה מהלכת מן הצד (פי' בתמיה דודאי דרך המחרישה להלוך באלכסון).

הדא דתימר בהדין צלמא ברם כו'. — צ"ל: בהדין צונמא (פי' קרקע קשה כסלע וכן בב"ב רפ"ב תני בצונם מותר) ברם בהדין רכיכא מתפתחת היא (וכעין זה העתיק הב"י ביו"ד סימן רצ"ה).

והאי כשאין הראשון נראית כו'. — צ"ל: הדא דתימר בשאין הראשין נראים אבל אם היו הראשין נראים נותן ששה טפחים כו' (פי' דהא דתנן המבריך את הגפן אם אין עפר ע"ג ג' טפחים לא יביא זרע עליה אבל אם יש ע"ג ג' טפחים מותר לזרוע עליה היינו דוקא בשאין ראש הענף שהבריך נראה לחוץ אלא כולו מכוסה בעפר ואע"פ שמצד אחד הענף מחובר לעץ והוא נראה מ"מ ניכר לעין שאינו אלא ענף מגפן אחרת רחוקה מכאן ואינו גפן לעצמה אבל אם ראש הענף נראה מתוך העפר לחוץ כגפן אחרת היא נראית וצריך להרחיק ממנה ששה טפחים).

הדא אמרה כרם גדול שנטעו ח' על ח' אין לו מחול כו' ט"ז על ט"ז כו'. — צ"ל: כרם גדול שנטעו שמונה על שמונה עד מטע ט"ז על ט"ז אין לו מחול אין תימר יש לו תוכו אסור ואינו מקדש (פי' כר' לעזר דאמר לעיל פ"ד ה"ח ופ"ה ה"ה דמשמונה ועד ט"ז אסור ואינו מקדש יותר מששה טפחים) חוצה לו לא כל שכן (פי' וכיון שאינו מקדש חוצה לו אינו מחול).

רשב"ל אמר קנסיה דר"מ ועבד עובדא דכוותיה מן הדא המסכך כו'. — יש להחליף הגירסא וכצ"ל: רשב"ל אמר קנסיה דר"מ מן הדא המסכך כו' ר' יעקב בר אחא בשם ר' אבונא המחזיק בו כנושא שכיר (פי' מאחר שמחזיקין אותו ליודע במטבעות ושואלין בעצתו ה"ז נהנה וכנושא שכיר הוא) רשב"ל אמר קנסא דר"מ ועביד עובדא דכוותיה (פי' בתמיה דהרי חכמים חולקין על ר"מ ולמה עשה כיחיד) ריבר"ב לא אמר כן כו'.

אבל המסכך את גפנו של חבירו ע"ג תבואתו כל עמא מודין שהאוסר נאסר. — פי' דמאחר שהתבואה נאסרת מפני שיכול לאסור את שלו בסיכוך הגפנים של חבירו על תבואתו לפיכך גם הגפנים האוסרין נאסרין, אבל במסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו שאין התבואה נאסרת גם גפנו אינה נאסרת לר' לעזר כיון שאין דבר מסכך על הגפנים מלמעלה אלא שר' יוחנן אוסר את הגפנים משום קנס.

[השלמות: האנס שזרע כו'. — פי' דוקא אנס צריך להוסיף שליש מפני שהיה נראה שהשדה של האנס, אבל אחר שזרע את שדהו קוצר כדרכו ואינו מוסיף כלום.]