Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Maasrot Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מודה ר"ע לחכמים בלפת וצנונות שהן פסידין (פי' זה ששנינו במשנה ב' בעוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע דחייב אפי' ר"ע מודה בזה מפני שלפת וצנונות שנזרעין לזרע הן מתקשין כעץ ואינן ראויין לאכילה וגם הזרע שיוצא מהן אינו נאכל לכך צריך להפריש מהן תרומה ומעשר טרם שזורען לזרע) וחטין אינן פסידין? (פי' דהא נרקבין בקרקע) חטין יש להן גורן אחרת (פי' דחטין חייבות במעשרות) אילין אין להן גורן אחרת (פי' דזרע לפת וצנונות פטורין ממעשר כדתנן בסוף פרקין).
השולח לחבירו עטנין ושתלין וחבילי תלתן לא יאכל עד שיעשר שכן כו'. — צ"ל: לא יאכל עד שיעשר ודאי שכן בני אדם חשודין לשלח לחבריהן טבלים בדברים הללו (כן מוכח למטה וכ"ה בתוספתא פ"ג).
אי דאתיא ר' יונתן ב"ר יוסי בשיטת ר"ע רבו. — צ"ל: אלא אתיא דר' יונתן כו'.
הביאה פחות משליש לפני שביעית נכנסה שביעית אסורה משום ספחין ולא חלה עליה כו'. — צ"ל: אסורה משום ספיחין וחלה עליה קדושת שביעית תלשן כשהן עשבין מותרין משום ספיחין ולא חלה עליהן קדושת שביעית הביאה פחות משליש לפני שמינית ונכנסה שמינית מותרת משום ספיחין ולא חלה עליהן קדושת שביעית תלשן כשהן עשבין אסורין משום ספיחין וחלה עליהן קדושת שביעית כו' הבקר והקדש בסוריא (פי' שזכה מן ההבקר בכל מקום לאחר שהביא שליש וכן כשפדה מן ההקדש בסוריא לאחר שהביא שליש אבל בארץ ישראל אפי' אם פדה תבואה קצורה ה"ז חייב כדתנן בפיאה פ"א מ"ו ועוי"ל דסוריא קאי אף אהבקר וכשזכה בשדה וגידוליה ובאופן זה בארץ ישראל חייב במעשר כלעיל פ"א ה"א דף מ"ח ע"ד) כו'.
ואף בחלה כן מחלוקת ר"ע וחכמים. — פי' בתבואה שהביאה שליש בחוץ לארץ ועקרה ושתלה בארץ.
[השלמות: אפי' מי מלח ניקחין בכסף מעשר - ע' ב' עירובין כ"ז א'.]
שמואל בר בא אמר והן שגיררו כו'. — צ"ל: שמעון בר בא אמר כו' (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז, עמ' 8).
ודלא כר' יוסי דר"י אמר הוא גיזבר הוא אחר. — לא נודע מקור דברי ר' יוסי איה הם ואולי שצ"ל ודלא כרבי דרבי אמר כו' (והוא בתוספתא תרומות פ"א ובבלי גיטין ל"ח ב' שלרבי הגיזבר עצמו יכול להוציא עבדי הקדש לחירות כשנותנין לו דמיהן כאלו מכרן הגיזבר לאחר וחכמים חולקין עליו וסברי שאין הגיזבר יכול להוציאן לחירות אלא מוכרן לאחר ואחר מוציאן לחירות, וע' רא"פ כאן שכתב דהא דר' יוסי הוא בשקלים ובקשתיו שם ולא מצאתיו).
ר' חנניה חברון דרבנין כו'. —כל מאמר זה עד סוף ההלכה אינו שייך כאן ונשתרבב מחלה פ"א ה"ח ובהגהות הגר"א נדחק כאן לקיים הגירסא וגם הגיה "אפי' יש בכל אחד כשיעור נעשה כדבר שלא" כו' ועם כל זה אינו מחוור.