Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Megillah Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מהו ליקח אבנים מעיר זו ולבנות בעיר אחרת. — פי' בבית דירת הדיוט ומשום ישוב א"י ע' ב"ב פ"ה סוה"א ובבלי ב"ק פ' ב' וב"מ ק"א א'.
אינגלין אין בו משום קדושת ארון. — ע' כלים פט"ז מ"ז "ואנגלין של ספר", ובערוך ערך אנלגין הוא גורם "אנלגין" ובמוסף ערוך שם כתב שבלשון יונית הוא ספסל שמניחין עליו הספר.
תורה חסירה אין קוראין בה ברבים והא תני בבראשית כו'. — צ"ל: אין קוראין בה ברבים תני בבראשית כו' (ע' בבלי גיטין סמ"ך א').
ארסקינס אוקיד אורייתא דצנבראי כו'. — כאן ובשביעית פ"ד ה"ב (ע' מ"ש שם, עמ' 66) מבואר שזה השר ארסקינס היה מיצר לישראל, אבל בברכות פ"ה ה"א מצינו דר' יונה ור' יוסי עלון קומי ארסקינס באנטוכיא וקם מן קומיהון ומשמע שהיה אוהב לישראל. וראיתי בספר דורות הראשונים ח"ב מעמוד קפ"ד והלאה שהשתדל להוכיח שהיו שני שרים בשם זה ושהראשון מהם היה אוהב ישראל, אבל אינו מוכרח שכבר נאמר "הפך לבם לשנוא עמו".
מהו לקרות בספר ברבים כו'. — פי' "ספר" בלשון הירושלמי הוא לפעמים חומש ובמרדכי גיטין ספ"ה העתיק "מהו לקרות ברבים בחומשין", וע"ל פ"ב ה"ג ומ"ש שם (עמ' 310).
ר' חלבו הוה דרש בציפורין פסק תימן י"ג אתא כו'. — צ"ל: פסק תמן כד אתא בעי למיתן הכא א"ל ר' אימי (פי' שר' חלבו רצה ליתן במקומו ור' אימי שהיה ג"כ במקום ר' חלבו לא הניח לו, וכפי המבואר בכמה מקומות בבבלי [ע' ברכות ח' א' וביצה ט"ז ב'] היה ר' אמי בטבריא, ומלשון "הכא" דאיתא כאן משמע דהירושלמי נסתדר בטבריא והארכתי בזה בכלאים פ"ט ה"ד, עמ' 61).
אבדוקים אבמסין תלתכיס. — צ"ל: אבדוקיס (עניינו בלשון יונית טוב ילד) אבמתוס (פי' בל"י טוב למד) תרסיס (ע"ל פ"א הי"א אלישע ותרשיש אלס טרסס).
ר' מנא משלח כתב לר' הושעיה בי ר' שמי כו'. — כבר כתבתי בדמאי פ"ב ה"א (עמ' 34) דר' הושעיה בריה דר' שמי היה תלמיד לר' מנא ולר' יצחק בר אלעזר שהיה בקיסרין, ובמדרש קהלת פ"ט אות ז' איתא דר' יצחק בן אלעזר היה קורא לר' בורקי ולר' יהושע ב"ר טימי עדה קדושה והנה ר' בורקי היה ג"כ תלמידו של ר' מנא (ע' ע"ז פ"ג ה"ז); ור' יהושע ב"ר טימי נראה שט"ס הוא וצ"ל "ר' יהושע ב"ר שמי" והוא עצמו "ר' הושעיה ב"ר שמי" (כמו בשבת סופ"ד "ר' לעזר בשם ר' יהושע משרת הייתי לר' חייא הגדול" ואותו ענין שם פ"ג סוה"א "ר' לעזר בשם ר' הושעיה", וכן מצינו בכתובות פ"ב ה"ד "ר' הושעיא בריה דר' שמאי" והוא ר' הושעיה בריה דר' שמי) וראיתי בילקוט קהלת שם הנוסח "קרי ליה לר' שמלאי ור' ברקאי עדה קדושה", וכן העתיק בספר יחוסי תנאים ואמוראים ערך "ברקא", ונוסחא משובשת נזדמנה להם שנשמטו בה המלות "יהושע בריה" ונשאר רק "ר' שמאי" ומפני ששמאי היה מן הזוגות ובזמן הבית התחכם סופר אחד והוסיף למ"ד בינתיים והיה ל"ר' שמלאי", אבל ר' שמי או ר' שמאי היה אמורא ור' מנא היה תלמידו ע' נדרים פ"ט ה"א.
עוד מצינו בויקרא רבה פל"א "ר' הושעיא בריה דר' שמלאי דקיסרין בשם ר' יצחק בר זעירא" ונראה דגם שם ט"ס וצ"ל "ר' הושעיא בריה דר' שמאי דקיסרין" והוא "ר' הושעיה בריה דר' שמי" דירושלמי ומשום דר' הושעיה בריה דר' שמי היה מקומו בקיסרין (כדאיתא בכלאים פ"ו ה"ג א"ר מנא אזלית לקיסרין ושמעית ר' הושעיה ב"ר שמי בשם ר' יצחק בן לעזר) לכך הוא מכונה במדרש ר' הושעיא בריה דר' שמאי דקיסרין (וכן ר' יצחק בר לעזר רבו שהיה מקומו ג"כ בקיסרין מכונה ג"כ במדרש על שם עירו כ"ש בדמאי פ"ב ה"א), וביוחסין אות שי"ן כתב "ר' שימי מקיסרין אבוה דר' הושעיא" נראה מזה שלפני היוחסין היה הגירסא בויקרא רבה שם "ר' הושעיא בריה דר' שימי מקיסרין" והוא כמו שהגהתי. וראיתי בסה"ד ערך ר' הושעיא בריה דר' שמלאי שהגיה בלשון יוחסין "ר' שמלאי דקיסרין" במקום ר' שימי, וכבר נתבאר להפך שיש להגיה במדרש כנוסח יוחסין, וע' ילקוט תהלים רמז תרע"ג באותו ענין "ר' יהושע בשם ר' יצחק בר זעירא" וכבר כתבתי דיהושע והושעיא שם אחד הוא אלא שנשמט בילקוט המלות "בר שמי", וקרוב בעיני להגיה במדרש שם "ר' יצחק בר אלעזר" (במקום ר' יצחק בר זעירא) שהיה רבו של ר' הושעיא בריה דר' שמי וכמו שנתבאר למעלה שגם בכלאים פ"ו אמר בשם ר' יצחק בר אלעזר, וכעין זה מצינו ברבה פ' פנחס פכ"א סימן י"ח וכן בתנחומא שם סימן י"ג א"ר יצחק בר זעירא פער פיו כגמל, ואותו ענין בפסיקתא דר"כ פיסקא ששית וברבתי פיסקא ט"ז "ר' יצחק בר אלעזר".
א"ר יוחנן לית כאן מה אנן קיימין כו'. —צ"ל: לית כאן בית הכנסת מה אנן קיימין כו' (כ"ה בתמים דעים סימן קט"ו ע"ש מה שפירש בזה, וזה נאמר על הא דתנן אין מוכרין את של רבים ליחיד).
הדא דאת אמר בבית הכנסת של יחיד כו'. — צ"ל: הד"א בבית הכנסת של רבים אבל בבה"כ של יחיד אפי' בנוי מותר.
ר' אבהו עבר בפרוורה מה דשרי א"ר זכריה כו'. —צ"ל: מה שרי (פי' שאלה היא אם מותר לעבור בפרוורה כמו שעבר ר' אבהו) א"ר זכריה כו' (פי' ויש לומר דאסור).
חל להיות בע"ש במה קורין. — צ"ל: חל להיות בע"ש אימתי קורין (ונוסח שלפנינו נשתרבב מהלכה שלאחריה דשם איתא ר"ח שחל להיות בשבת במה קורין).
תני שמואל מסייעא לר' אילא אי זו היא שבת השנייה כו'. — צ"ל: איזו היא שבת ראשונה כל שחל ראש חדש אדר להיות בה ואפי' ערב שבת (ע' בבלי ל' א') איזו היא שבת השנייה כל שחל הפורים להיות בתוכה ואפי' ערב שבת (פי' אבל אם חל י"ד בשבת אין קורין זכור בשבת שלפניו אלא בו ביום וע' בבלי שם תוד"ה עדיין) רנב"י בעי כו' ר' אבא בריה דר"פ בעי הגע עצמך שחל י"ד להיות בשבת הרי שלא קדמה אזכרתן לעשייתן א"ל ולא כבר איתתבת (לעיל פ"א ה"ב) דלית אפשר ואם אפשר קודם הוא לכרכין (פי' שזכור קורין בי"ד ועשייה לכרכין היא בט"ו).
אינו בדין שיהו בני מתקללים ואני מתברך. — פי' שאף בזמן שהיו נוהגין כדין המשנה (לקמן פ"ד מ"ג) שרק הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה היה מנהגן לברך לפניהן ולאחריהן על כמה פרשיות ידועות כדאיתא למטה "אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת הדברות וקללות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה" וענין זה נתעלם מהט"ז א"ח סימן תכ"ה אות ה' ע"ש; ומתוך חשיבות פרשיות אלו באותו זמן לברך עליהן לפניהן ולאחריהן עדיין נשאר המנהג באיזה מקומות שיקרא החכם בפרשיות אלו כ"ש במג"א סימן תכ"ה אות ח' בשם ספר כנה"ג.
אמר רבי לר' חנניה בר אחוי דר"ה. — צ"ל: אמר ר' יוסי לר' חנניה כו' (כ"ה בתענית פ"א ה"ב).