ר' יוחנן אמר בין לנדרים בין לשבועות הבעל מיפר כו'. — צ"ל: בין לנדרים בין לשבועות האב מיפר (פי' דמקרא מלא הוא במדבר ל' י"ד "כל נדר וכל שבועת אסר לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפירנו" וא"א שרשב"ל יחלוק בזה, אבל באב מפורש שם דמיפר נדרים ואיסורים לכן סבר רשב"ל שדוקא אלו הוא מיפר אבל לא שבועות).

[השלמות: ולשבועות אין הזקן מתיר. עי חגיגה פ"א ה"ח תני ר' ליעזר אומר יש להם על מה שיסמוכו נשבעתי ואקיימה פעמים שאינו מקיים יהושע אומר כו' באפי נשבעתי חוזר אני ביי וקשיא משם על רשב"ל.]

ר' הילא פתר מתניתא אילו נדרים שהוא מיפר לה נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ כו'. — צ"ל: נדרים שיש בהן עינוי נפש ושבינו לבינה ואילו הן נדרים שבינו לבינה אם ארחץ ואם לא ארחץ אם אתקשט אם לא אתקשט א"ר יוסי אין אילו נדרי עינוי נפש ולא נדרים שבינו לבינה אילו הן נדרי עינוי נפש ד"ה כשאמרה קונם פירות העולם עלי ותני כן אילו הן דברים שבינו לבינה אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט כו' (וכעין זה בתוספתא רפ"ז שלא אכחול ושלא אפרכס ושלא אתקשט ה"ז יפר מפני שבינו לבינה).

יהודה איש הוצא עביד טמיר במערתא כו'. — ע' שביעית פ"ח ה"ה (עמ' 75) מה שתקנתי בענין זה.

א"ר אבא מרי אם ארחץ אם לא ארחץ לעולם כו'. — צ"ל: אם ארחץ היום לא ארחץ לעולם אם אתקשט היום לא אתקשט לעולם רבנין דקיסרין בשם ר' נסא אם ארחץ היום לא אתקשט אם אתקשט היום לא ארחץ.

פתר לה כר' יוסי וחלוקים עליו דתנינן תמן אם לא היתה כו'. —צ"ל: פתר לה כר' יוסי וחלוקים עליו: (ואח"כ היא תחילת פיסקא) אם לא היתה כו' (ומה שבינתיים מיותר).

כיני מתניתא ויכולה היא ליהנות כו'. — צ"ל: כיני מתניתא שיכולה היא ליהנות כו'.

בעון קומי ר' זעורה כהן לישראל ר' אוסר כו'. — חסר כאן ונמצא בדמאי פ"ו ה"ג וע"ש (עמ' 39) מה שתקנתי בסוגיא זו.

רשבל"א במותר ה' סלעים פליגין כו'. — ע' מה שביארתי בזה בכתובות פ"ה ה"ה (עמ' 386).

אבל במעלה לה מזונות ד"ה קידשו וכא אינו יכול להפר כו'. — צ"ל: אבל במעלה לה מזונות ד"ה קידשו ר' יוחנן הסנדלר אומר שלה (ומה שבינתיים מיותר) ר"ע אומר שלה ר"מ אומר שלו ריב"נ אומר שלו.

שמא תעשה יותר ונמצאת נהנית מן האסור לפום כן ר"ע אומר יפר שלו ריב"נ כו'. — צ"ל: לפום כן ר"ע אומר יפר א"ר הילא אפשר לה לעשות ה' סלעים מצומצמות (פי' שבאופן זה דאסרה ידיה מלעשות מלאכה אע"פ שכופה לעשות עד ה' סלעים אין אנו חוששים שמא לא תדקדק ותעשה יותר מה' סלעים דכיון שהאיסור חל עליה והיא עוברת על הלאו דלא יחל היא תשמור את עצמה שלא לעשות יותר כדרך האדם לדקדק בכל נדריו) אלא בשאסרה מעשי ידיה עליו עד ה' סלעים כופה מיכן ואילך אינו כופה שמתיירא שמא תעדיף כל שהוא (פי' ואין האיסור חל עליה אלא על בעלה כיון שאסרה עליו והוא עובר בבל יחל ולא היא כמו שנתבאר לעיל סופ"ח ולכך אינה חוששת לצמצם) ונמצא נהנה מן האסור לפום כן ר"ע אומר יפר: (ואחר זה תחילת פיסקא) ריב"נ אומר יפר כו'.

טעמא דר"מ עילה היא רוצה שתדור ויגרשנה כו'. — צ"ל: עילה הוא רוצה שיפר נדרה (פי' דתחילה רצה לקיים נדרה ולכך לא היפר לה כל מעל"ע ושוב חזר בו ורוצה להפר ומבקש עלילה לומר שלא ידע שזה נדר) דלא כן היה לו להפר משעה ראשונה (פי' שכל אדם יודע מה נדר).

אמרה הריני נזירה לאחר ל' יום ושמע בעלה ולא היפר לה וגירשה והחזירה בתוך ל' יום כו'. — צ"ל: והחזירה בו ביום היינו נדר ואיסר כאחת (פי' שבאופן זה היה אוסר הנדר כשהיא אצלו וגם חלות הנדר כשהיא אצלו ונסתפק להם לר"ע דאזיל בתר איסור הנדר אם אינו יכול להפר מאחר שגירשה אע"פ שהחזירה בו ביום כדתנן במשנה יו"ד או שמא יכול להפר לאחר שהחזירה בו ביום מאחר שבשעת גירושין עדיין לא היה חל הנדר והא דתנן שאינו יכול להפר הוא באופן שהנדר היה חל בשעת גירושין).

אמר ר"י שתים הן ולמה תנינן תשע כו'. — צ"ל להפך: אמר ר"י שתים הן וכר' יודה שלש ולמה תנינן תשע בשביל לחדד את התלמידים.

הא לא הביאה ראיה לדבריה פשיטא כו'. — בהגהות מרדכי יבמות פ"ט העתיק בשינוי והוספה: האומרת טמאה אני לך אם נתנה אמתלא נאמנת ואם לא נתנה אמתלא אינה נאמנת א"ר הילא אם היה חבר יוציא ואם הוא מאמינה חייב להוציא.