מה אית לך כגון החל מן נוניה. — כל זה אינו שייך כאן רק למטה סוף הלכה זו עלה דתנן במ"ג "כבוש שאיני טועם אסור בכל הכבושין" וע"ז אמרו ש"כל" בא לרבות לאיסור אפי' ציר של דגים כבושים.

דגה שאיני טועם אינו אסור אלא בכלביד. — בפירוש הקצר כאן העתיק "בכלכית" וכ"ה בהלכות נדרים לרמב"ן ובביאור המיוחס לריטב"א שם.

רבי אמר ר' זעירה בעי ולית הדא פליגא על ר' יוחנן כו'. —צ"ל: דבי ירמיה אמר ר"ז בעי כו' (וכ"ה למעלה בעמוד זה שורה ב').

על דעתיה דר' יוסי הנודר מן היין מותר ביין מבושל. — העיקר כגירסת פ"מ "אסור ביין מבושל", וכ"ה ברא"ש פ"ו סי' ג' וכ"כ הב"י יו"ד סרי"ז בשם ירושלמי כ"י.

וכל שאין לו מתירין כגון תרומה וחלה וערלה וכה"כ נתנו להן חכמים שיעור מין במינו כ"ש כו'. — יש להחליף ולתקן וכצ"ל: נתנו להן חכמים שיעור בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם (כ"ה ברא"ש פ"ו סי' ג') ודא מתניתא עביד לון (פי' לתרומה) כדבר שיש לו מתירין דת"ת גידולי תרומה תרומה כו' (כל זה איתא לפנינו למטה) והביכורין גידוליהן חולין גידולי הקדש ומע"ש חולין ופודה אותן בזמן זרען ותני עלה בד"א (פי' דגידולי גידולי תרומה הן חולין כן מוכח בתרומות פ"ט ה"ה וכן פירש הר"ש שם) בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין (פי' אע"פ שאין בהן נותן טעם מן התרומה מפני שאנו עושין את התרומה כדבר שיש לו מתירין) חומר הוא בגידולין (פי' אע"פ שאין תרומה כדבר שיש לו מתירין מ"מ החמירו בגידולין יותר מבתערובות) כו' מעלין את האיסור אילין נדרין מה את עביד לון כדבר שיש לו מתירין או כדבר שאין לו מתירין מסתברא מיעבדינון כדבר שיש לו מתירין דתני (אין זה משנה ולכך צ"ל "דתני") שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו רופא אינו מרפא אלא מיכן ולהבא ודא מתניתא עבד לון כדבר שאין לו מתירין דתנינן שהנודר ונתערב באחד אם יש בו בנ"ט ה"ז אסור תיפתר מין בשאינו מינו הא מין במינו כדבר שיש לו מתירין (כעין זה העתיק בהלכות רמב"ן ע"ש וכן ברא"ש שם).

אבל במקום שקורין לקפלוטות כרישין לא בדא לכן צריכא כו'. — צ"ל: אבל במקום שקורין לקפלוטות כרישין לא בדא. תני (תוספתא סופ"ג) מן הקפלוטות מותר בכרישין לכן צריכא אפי' במקום שקורין לקפלוטות כרישין, מן הירק מותר בירקות שדה (ומה שבינתיים מיותר).

הדא דאת אמר עד שלא התיר רבי להביא ירקות מחו"ל לארץ כו'. — צ"ל: עד שלא התירו רבותינו להביא ירקות מחו"ל לארץ אבל משהתירו רבותינו להביא כו' (ע' מ"ש בשביעית פ"ו ה"ד, עמ' 72).

ארשב"ג כן היינו נוהגין ביבנה והתני קידשוהו בראשון כו'. — ע' מ"ש בהגהותי שביעית פ"י ה"ב (עמ' 78).

שלח ליה רבי תלת איגרן גבי ר' יצחק ור' נתן כו'. — לפי סדר הדורות אין לומר דרבי דהכא הוא ר' יהודה הנשיא בנו של רשב"ג ולפיכך כתב ביוחסין מאמר א' סדר תנאים סוף אות ח' דרבי דהכא הוא ר' גמליאל, ואין זה מחוור שהרי מבואר כאן דכשיצא חנינא בן אחי ר' יהושע הניח בא"י גדיים ובזמנו של ר"ג היו בא"י חכמים רבים וגדולים שר' אליעזר ור' יהושע היו חיים עדיין שר"ג נפטר לפניהם כמבואר במו"ק פ"ג ה"ה (דף פ"ג רע"א), ולכן נראה דרבי דהכא היינו רשב"ג (ע' רה"ש פ"ב ה"א [עמ' 275] שהוכחתי דלכל נשיא בא"י היו קורין "רבי" סתם).

וענין "תלת איגרן גבי ר' יצחק ור' נתן" היינו שרבי שלח אנשים עם מכתבים אל ר' יצחק ור' נתן שהיו בבבל שכפי הנודע היה מוצאו של ר' נתן מבבל ואחר זמן עלה לא"י וגם ר' יצחק חבירו היה בבבל וכ"ה דעת יוחסין שם, ושמות השלוחים לא נזכרו כאן ונתפרשו בבבלי (ברכות ס"ג א'); וזה שלא כהמפרשים כאן וסה"ד ערך חנניה בן אחי ר' יהושע שפירשו דר' יצחק ור' נתן היו השלוחים. שוב מצאתי בספר דורות הראשונים ח"ב עמוד ק' שגם הוא הסכים דרבי דכאן הוא רשב"ג ושהאגרות נשלחו לר' יצחק ור' נתן לבבל ומסייע לזה מסנהדרין פ"ב ה"א "שלח ר' יוחנן גבי רשב"ל" (אבל מה שהוסיף להגיה כאן "שלחו ליה תלת איגרין" הוא ללא צורך).

מן המקפה אסור בשום והוא שיהא רובן שום (פי' באו לפרש דברי ר' יוסי שאמר הנודר מן המקפה מותר בשום שאין זה אלא ברובן שום) הכא את מהלך אחר הטעם (פי' דתנן במשנה ט' "הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקיפה ר' יוסי אוסר" כגירסת ר"נ נ"ב א' ד"ה מותר וכן בנימוקי יוסף שם, והרי שר' יוסי אוסר את הרוטב שיש בו טעם בשר) וכא את מהלך אחר הרוב (פי' שר' יוסי מתיר כאן את השום אם יש בו רוב אף שיש בו טעם מקפה).

קונם גריס שאיני טועם אסור לכוס ומותר במקפה כו'. — צ"ל: קונם גריס שאיני טועם מותר לכוס ואסור במקפה גריסים שאיני טועם מותר במקפה ואסור לכוס. חטה שאיני טועם מותר לכוס ואסור בפת חטים שאיני טועם מותר בפת ואסור לכוס (וכעין זה בבלי סופ"ו ותוספתא סופ"ג, אלא שיש שם ט"ס ע"ש).