Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Orlah Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המקיים מליאה של כרוב לזרע בטלה דעתו. — צ"ל: מליאה של אכרוע כו' (וכ"ה במעשרות פ"א ה"א ובערוך ערך אכרוע ושם מבואר שהוא מין עשב).
והתנינן ר' יוסי אומר אפי' הפנימי למאכל והחיצון לסייג כו'. — פי' והרי בעץ זה מעורבת מחשבת חיוב הפנימי ומ"מ החיצון פטור וה"נ בנטע שנה ראשונה לסייג יהא פטור.
חישב עליו למאכל והוסיף. — פי' בסוף ג' שנים כשהיו על העץ עדיין פירות משנה שלישית חשב עליו דהפירות שיש בו ומה שיגדל אחר כך יהיו לאכילה והפירות הללו הוסיפו ונתגדלו ספק הוא אם אסורין משום ערלה מאחר שכבד חשב על הפירות הללו שיהיו לאכילה או לא ונחלקו בזה ר' ירמיה ור' בא.
א"ר יוסי הדא דר' ירמיה מתחמיא קשיא כו'. — צ"ל: הדא דר' בא מתחמיא קשיא כו'.
אבל אם השריש מחו"ל לארץ לא בדא שורש פטור פוטר. — פי' אלא זה שהשריש בארץ חייב.
ר' יוסי בשם ר' יוחנן שרשים אין בהן ממש א"ר זעירא כו'. — צ"ל: ר' יוסי בשם ר' יוחנן שרשים אין בהן ממש לענין ביכורים (וכ"ה בב"ב פ"ב הי"ב ע"ש) א"ר זעירא לר' יסא כו' ואמר שרשין אין בהן ממש לענין ביכורים א"ר זעירא הן דתימר שרשין אין בהן ממש בהשרישו מתוך שלו לתוך של חבירו (וכ"ה לעיל וע' ב"ב שם) אבל אם השרישו מחו"ל לארץ או מהארץ לחו"ל שרשים יש בהן ממש סיפקה כו' להקדש חייב לצד התחתון חייב (פי' אם נטעו צד התחתון לסייג והעליון למאכל וסיפקו לצד התחתון מ"מ חייב מטעם שיתבאר) לצד העליון חייב להקדש חייב שהוא ראוי לפדותו ולחייבו לצד התחתון חייב שהוא ראוי לחשוב עליו ולחייבו כו' ערלה תלוי לדעתו (פי' שאפשר לו ליטע כל האילן לסייג ולעצים ולפוטרו לפיכך אף הנוטע חצייו לסייג פטור) ומעשרות אינן תלויין לדעתו (פי' שא"א לו ליטע אילן בארץ שיהא פטור מן המעשרות).
ונטעתם פרט לשנטעו גוים עד שלא באו ישראל לארץ ר' הונא כו'. — חסר וכצ"ל: עד שלא באו ישראל לארץ או יכול שאני מוציא את שנטעו משבאו ישראל לארץ ת"ל כל עץ מכאן אמרו נטעו גוים אע"פ שלא כבשו ישראל חייבין (כן העתיק באו"ז ח"א סימן ש"י) ר' הונא בשם ר' אבא כו'.
ר' יונה מפיק לשנה כלי חרש עומד בפני שרשין. — צ"ל: מפיק לישנא כלום חרש כו' (וכעין זה הרבה בירושלמי ע' מ"ק פ"ב ה"ג כלום אסרו בשר בכור כו' כלום אסרו לעשות מלאכה).
אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות כו'. — צ"ל: חייב בערלה דכתיב כי תבואו אל הארץ ונטעתם (פי' ובית בכלל הארץ) ופטור מן המעשרות כו'.
א"ר יונה מן הדא חזר ביה דא"ר יוחנן בשם ר' ינאי מכיון שיש כמחט של מיתוי דבר בריא שיש לו כו'. — יש להחליף הגירסא ולהגיה וכצ"ל: מכיון שיש כמחט של מיתוי דבר בריא שיש לו ג' שנים (פי' ואם מצא נטיעה שיש בה כמחט של מיתוי ידוע שעברו עליה שני ערלה ואי איתא דבפחות ממחט של מיתוי כתלוש דמי א"כ בנטיעה שיש בה מחט של מיתוי מניין אנו יודעין שיצאה משני ערלה שמא היה בה פחות ממחט של מיתוי בשנה ראשונה או אף בשנייה) א"ר יוסי מן מילתיה חזר ביה (פי' מדברי חזקיה עצמו מוכח שחזר בו) דאמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי מכיון שיש כמחט של מיתוי דבר בריא שיש לו ג' שנים חזקיה שאל שליש מחט שנה (זה איתא לפנינו למעלה ושייך כאן) כו' למה שאל כן א"ר יסא אפי' יש בו ג' שנים אין בו כמחט של מיתוי א"ר יודן מתניתא מסייעא לר' יסא אמר ראב"ע מפני מה אמרו בנות חמש בנות שש בנות שבע כו' בזתים בנות שבע (פי' הן נקראות נטיעות וסתם נטיעות אין בהן כמחט של מיתוי). ואנן חמיין הדין מרביותא דתאינה אתיא בפירי (פי' שאנו רואין גידול התאינה ששרשה נעשה מהר בארכו אף בתוך ג' שנים כאורך מחט של מיתוי [וקשיא לר' יוסי ועל המשנה]; וביאור "בפירי" במרוצה כמו בשבת סופ"ו דף ח' ע"ג חיויא פרי בתריה וע' ערוך ערך פר ד') א"ר יודן בן טרפון (כנוסח ר"ש סופ"א דשביעית וע' מ"ש שם, עמ' 63) לעוביה (פי' אף שבאורך השורש יש בו כאורך מחט של מיתוי בתוך ג' שנים אבל בעובי השרש אין בו כעובי מחט של מיתוי אפי' יש לו ג' שנים).
ר' לעזר אמר ר' חייה בר בא מתניתא אמרה כן. — ע' מנחות ס"ט ב' תוד"ה דאמר שהעתיקו בשם הירושלמי א"ר חנינא בר אבא מתניתא כו'.
דר' יהודה אמר מתאחה היא עד שלא תשריש ר' יוסי בשם ר' יוחנן כו'. — צ"ל: דר' יהודה אמר מתאחה היא עד שלא תשריש (פי' דברי ר' יהודה הן בשביעית פ"ב מ"ו דשם אמר כל הרכבה שאינה קולטת לג' ימים שוב אינה קולטת ואיחוי כהרכבה הוא וקולט לג' ימים ואילו בנוטע אילן בקרקע מודה ר' יהודה לת"ק שאינו קולט השרשתו בפחות משלשים יום וזה דלא כשיטת בבלי רה"ש יו"ד א' וב' דמדמה נטיעה והשרשה להרכבה אפי' לר' יהודה ע"ש) ואפי' תימר כרבנן כיון שנתאחה פטור (פי' אפי' השרישה תחילה בקרקע) ר' יסא בשם ר' יוחנן איחוי אין בו ממש (פי' ואם נשרשה תחילה ודאי חייבת בערלה ומ"ש לפנינו "שרשים אין בהן ממש" נשתרבב מלמעלה ה"א) א"ר זעירא לר' יסא בפירוש שמעתינה כו' הקדש פטור וזקינה פטור מה הקדש נטע ואח"כ הקדיש חייב אוף הכא השרישה ואח"כ נתאחה חייבת ולא דמייא הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו גבי זקינה מה אית לך ראוי הוא לחשוב עליה ולחייבה (פי' בתמיה) ר' אבהו בשם ר' יוחנן כו' אין תימר לא טהרה אפי' לא חנט אסור (פי' שבשעת הסיפוק לא היה בו שום סימן של פירות ואחר שסיפקו אז חנט מ"מ אסור כיון שהשריש טרם שסיפק) ר' זעירא בשם רבנן אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר או שסיפקו לחבירו אפי' מוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור ולוקין עליו בכזית א"ר מיישא כו' וילקה לפי חשבון שיש בו א"ר יונה על ראשה (פי' הא דאמר לוקין עליו בכזית ארישא קאי ביצא לשנת היתר ולא אסיפא בסיפקו לחבירו) מה בין זה לזה כאן מחמת עצמו הוא חי וכאן מחמת הסיפוק הוא חי מעתה אתרוג כו' וסיפקו לחבירו וכן חבירו (פי' אתרוג אחר שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר) סיפקו לזה טהרו זה את זה.
[השלמות: בצל שעקרו ושתלו כיון שהשריש כו'. — צ"ל: כיון שהשחיר (וכ"א בשביעית פ"ו ה"ג).]
ר' יודן בעי אף לענין נבילה כן (פי' שנבילה ודאי לא תיבטל לעולם) חזר ר' יודן ומר נבילה אין לה עלייה קרקע יש לו עלייה (פי' אחר שילקוט וכן ברימוני בדן אחר שנתפצעו יש להן עלייה).
ר' יוסי אמר אין נוטעין כו'. — צ"ל: ר' יוסי אמר נוטעין ייחור א"ר יוחנן עבר ונטע (פי' אגוז של ערלה) מותר (פי' מפני שזרע האגוז נרקב בקרקע).
על דעתיה דחזקיה אין אפשר לביצת ע"ז שנעשית אפרוח. — צ"ל: ע"ד דחזקיה איך אפשר כו' (פי' שהרי חזקיה ס"ל בע"ז פ"ג ה"ו שאם השתחוה לביצה לא אסרה מפני שאין בה תפיסת ידי אדם) מה נן קיימין כו' (כ"ה בע"ז שם) ור' חנניא בשם ר' פנחס מתקנתה (פי' שר' פנחס היה מתקן ומוסיף בדברי כהנא ור' יוחנן, וזה דלא כרא"פ שפירש מתקנתה שם מקום שהרי כמה פעמים נמצא בירושלמי ר' חנניה בשם ר' פנחס סתם אבל ר' פנחס מתקנתה לא נזכר עוד במקום אחר, וכמו שפירשנו פירש גם הפ"מ בע"ז פ"ג ה"ו).