ר' זעירא בעא קומי ר' יסא נתכוון לזכות מן המיצר ושרע מינה. — צ"ל: ר"ז בעא קומי ר' יסא המיצר מהו שיפסיק (פי' ויהא צריך להפריש פיאה מכל שדה ושדה) ושרע מינה (ונוסח שלפנינו אשגרת לישנא הוא מקידושין פ"א ה"ה ד"ס ע"ד) כו' פשיטא ליה שהוא מפסיק (פי' דלכתחילה אין מפרישין פיאה משדה לחברתה שיש מיצר ביניהן) לא צורכא דלא קדשה משום פיאה או לא קדשה (פי' בדיעבד אם הפריש משדה לחברתה) תני ר' אושעיא כו'.

חצובות מפסיקין לפיאה כו'. — הרשב"ם בב"ב (נ"ה א') כתב חצב הוא אילן או עשב שבו תיחם יהושע את א"י לפי שיורד ויונק כנגדו כו' כדאמר (ביצה כ"ה ב') חצובא מקטע רגליהון דרשיעי שמשיגין גבול רעיהן ע"כ והרמ"ה (שם נ"ו א') כתב עשב שזורעין אותו בין תחום לתחום ושרשיו בוקעין ויורדין עד התהום בכיון ע"כ וכ"כ רש"י בביצה שם דחצובא הוא עשב, והרמב"ם בפה"מ כלאים פ"א מ"ה כתב צמח שיש לו שרשים יורדים בעומק הארץ במישור אינם נוטים לכאן ולכאן ע"כ וכל המפרשים האלה לא קראו בשם העשב או האילן או הצמח הזה מפני שלא ידעו מה הוא, ובערוך ערך חצב ג' כתב עשב הוא שיורדין שרשיו בארץ אמות הרבה ולא ינטו הנה והנה כו' ונקרא אדר"א (פי' בלשון לע"ז דאלו בלשון חז"ל אדרא הוא מין אילן ע' ערך אדר) כו' ונקרא בלשון ארמי יבלא ע"כ ובערך יבל כתב עשב ששמו יבלא ובלה"ק חצובה ונראה מדברי הערוך שם שהוא מין עשב נמוך אבל בבבלי פסחים (קי"א ב') איתא "בטולא דחצבא דלא חצב גרמידא", ומזה מבואר שהוא מין צמח שגדל בגובה אמה ויותר, ולפי השערתנו הוא הצמח הנקרא בלשון רומית ואשכנזית קקטוס (Cactus) ובלשון ערבית "צבר" ובחילוף האותיות "רצב" קרוב להשם "חצב" (וחילופים כאלה מצויים הרבה בלשונות המזרחיות ע' ערוך ערך אגן ב' וביוחסין מאמר ב' ערך ר' יהודה בר חנינא) ועי' שביעית פ"א ה"ב [ל"ג רע"ב] בעשויין צובר (וזה לשון ערבית ממש), ואותו ענין בבבלי ב"ב (פ"ג ב') כחצובא ומבואר דצובר היינו חצובא (והרא"ם בשביעית שם הגיה "כחצובא" במקום "צובר" אבל אין צורך) ובעירובין פ"ה ה"ב [כ"ב סע"ג] בעשויין צובה יש להגיה ג"כ "צובר", ואותו ענין בבבלי שם (נ"ז ב') כחצובא, וצמח זה גדל הרבה בא"י בגודל קומת אדם ויותר ואצלנו הוא גדל ג"כ בעציצים ותמונת עלי צמח זה הוא בכל סדר ג' עלים ובכל סדר שלמעלה כל עלה כנגד האויר שבין ב' העלים שלמטה הימנו ובכל עלה ועלה יש הרבה קוצים כמחטים ואין לצמח זה רק גזע אחד בלבד ומנהג הערביים בארצות המזרח עד היום לתחום בצמח זה את גבולי שדותיהם במקום שאין אבנים מצויות כי קוציו ימנעו את הזרים מלעבור עליהם, ומטעם שיש לצמח זה ג' עלים סביב כדמות משולש או כנקודת סגולתא בכ"מ שרצו חז"ל לציין תמונה כזאת אמרו "כחצובא" (אבל רש"י וערוך ערך חצב א' פירשו כחצובא כג' רגלי קנקן ולפי דעתי קרוב להיות להפך דמשום שיש לקנקן ג' רגלים כמו בחצב כינו גם להקנקן בשם חצב אלא שבבבלי שבת ע"ז ב' אמדו חצבא שחוצב מים מן הנהר).

[השלמות: בג' תלמים של פתיח. — ע' כלאים פ"ב מ"ז ובגמרא שם כיח רע"א] מוכח שהוא פחות מבית רובע.]

ר' זעירא בעי כמה דר"י אמר התחיל עד שלא הביאה שליש ואפי' הביאה שליש פטור מן הלקט כו'. — צ"ל: ואפי' הביאה שליש מותר (פי' מותר לקצור לפני העומר) כן ר"מ אומר התחיל עד שלא הביאה שליש ואפי' הביאה שליש מפסיק (ובזה נגמרה הלכה א' ומתחלת) הלכה ב' אמת המים כו' (ומה שבינתיים מיותר).

אם עוקר הוא את המחרישה כו' מצד אחד אינו מפסיק. — צ"ל: אם עוקר הוא את המחרישה מצד זה ונותנו בצד זה מפסיק ואם לאו אינו מפסיק (שערי ירושלמי).

[השלמות: מה כותש ועולה במכתש. — בנוסח רא"פ מה כותש כעלה במכתשי, ולי נראה דצ"ל: כעלי במכתש (ע' ביצה פ"א מ"ה).]

[השלמות: מן מה סער כותש. — צ"ל: מן מה דתני סער כותש. שם ר' מנא אמר זמנין דהוי בה כו' בתוך עשרה טפחים בין נוף לנוף. —פי' שאם היה בין הנוף שבאילן זה לנוף שבאילן שבצד גדר השני יותר מי"ט אינן מצטרפין אע"פ ששער כותש.]

ר' מנא אמר זמנין דהוי בה כו'. — צ"ל: ר' מנא זמנין דהוה בה כו'.

מן האגדו שבתחילה על השמותית שבתחילה מפריש כו". — צ"ל: מן האגדו שבתחילה על השחמתית שבתחילה ואצ"ל שהוא מפריש מן האגדו על האגדו ומן השחמתית על השחמתית בשכילה את שדהו כו'.

[השלמות: ה"ה לא בסוף. — פי' דבתר סוף אזלינן לחומרא ולקולא.]

חד אמר אם שימרת מה שבפה ושימרת מה שבכתב כו'. — צ"ל: אם שימרת מה שבפה בפה ושימרת מה שבכתב בכתב אני כורת כו' שימרת מה שבפה בפה ושימרת מה שבכתב בכתב אתה מקבל שכר כו' (כן מוכח בשמות רבה פט"ז ושם מפורש שר' יוחנן אמר שכר ור' יודן ב"ר שמעון אמר ברית וע' בהגהות רד"ל שם).

אית לך מימר שוק וגורן כך היתה הלכה בידן ושכחוה (פי' בתמיה דהא אין בצלין חייבין בפיאה מן התורה ע' ר"ש פ"א מ"ד ובתוספות פסחים נ"ו ב' ד"ה כלל אלא ש"מ דלמדין מן ההלכה דהיינו משני מיני חיטין שעשאן ב' גרנות).

[השלמות: קצירות חוצה לארץ. — פי' להוציא לחוץ לארץ.]