Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Pesachim Chapter 10

Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.

כדי שיכנס לשבת בתאוה. — צ"ל: כדי שיכנס למצה בתאוה (כן העתיק רמב"ן במלחמות ספ"ג).

א"ר מנא ר' יונה אבא הוה בכור והוה אכיל. — ע' מלחמות לרמב"ן ובר"נ ספ"ג שהעתיקו "ולא הוה אכיל".

אפי' עבד לפני רבו אפי' אשה לפני בעלה א"ל כר' עד כאן שמעתי. — צ"ל: ברי (או "בני") ע"כ שמעתי (כי דרכם היה לכנות לתלמידיהם בנים כמו בברכות רפ"ב דף ד' ע"ב אבהו בני, ובמעשרות פ"ד סוה"י דף נ"א ע"א ירמיה בני וכעין זה יש להגיה ברה"ש פ"ד סוה"ב דף נ"ט ע"ב).

תמן תנינן המוציא יין כדי מזיגת הכוס כו'. — ע' שבת רפ"ח (עם' 173) מה שכתבתי בהערותי לסוגיא זו.

סבר רשב"ל על הדא דבר קפרא מתניתא פליגא על ב"ק כו'. — צ"ל: סבר רשב"ל כהדא דב"ק דתני בר קפרא שבכל כו' (וכעין זה בערלה סופ"ב ע"ש).

ולמה נקרא שמה רובה שהיא רבה עמו כו'. — צ"ל: ולמה נקרא שמה חרוסת זכר ללבנה שהיא מעשה חרסין ר' יהושע בן לוי אמר צריכה שתהא עבה כו' אית תניי תני צריכה שתהא רכה כו' (כן העתיק ברקח סימן רפ"ג אלא דשם הנוסח "ר' לוי" במקום ריב"ל, ובאו"ז ח"ב סימן רנ"ו העתיק בשם ירושלמי חד אמר צריך לעשותו צלול זכר לטיט וחד אמר צריך לעשותו עב זכר לתפוח א"ר מנא צריכין אנן למיחש לתרוויהון).

חכם מה הוא אומר מה העדות כו' אלקינו אותנו. — וכ"ה הלשון במכילתא פ' בא פרשה י"ח וזה כנוסח תרגום השבעים ביונית אבל נוסח ספרינו (דברים ו' כ') אתכם [דד"ו ח"ג רפ"כ].

כשהקב"ה עושה לכם נסים תהו אומרין שירה התיבין הרי גאולת מצרים כו'. — יש להפך הגירסא וכצ"ל: תהו אומרין שירה התיבין הרי מרדכי ואסתר שנייא היא שהיו בחו"ל התיבין הרי גאולת מצרים (פי' שהיה בחו"ל ואומרים עליו הלל) שנייא היא שהיא תחילת גאולתן ואית דבעי מימר מרדכי ואסתר משונאיהם נגאלו לא נגאלו מן המלכות.

ר' אינייני בר רבי סיסי מיני זמר. — פי' מיני פירות טובים ויפים (בראשית מ"ג י"א) מזמרת הארץ וע' בפרש"י שם.

הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת הרי לא עבר חצות הוי לית כו'. —צ"ל: הגע עצמך שהוציא מחבורה לחבורה הרי הסיע דעתו (פי' הסיע דעתו מפני שנפסל כדלעיל סופ"ז ומ"מ אינו טמא כמבואר בבבלי פ"ה א' וכן משמע כאן למטה דבעי ביוצא חוץ לחומה אם מטמא את הידים) הוי לית טעמא דלא אלא מפני שעבר חצות.

Next →