Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Rosh Hashanah Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ר' יונה ר' יצחק ב"ר נחמן בשם ר"ח בר יוסף ויחל לבנות בחדש השני כו' תני שמואל ופליג כו'. — צ"ל: ר' יונה ריב"נ בשם ר"ח בר יוסף ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל (מלכים א' ו' א') הקיש שנה הרביעית ליציאת מצרים מה יציאת מצרים אין מונין אלא מניסן אף שנה הרביעית אין מונין אלא מניסן תני שמואל ופליג כו'.
עד כדון בעשה בל"ת מניין ת"ל ובאת שמה והבאתם שמה כו'. — צ"ל: ת"ל ובאת אל המקום (דברים י"ב כ"ו) מה אנן קיימין אם בעשה כו' פסחים בזמנן מהו שיעבור (פי' אם עבר ולא הקריב את הפסח בזמנו בי"ד אם עבר בבל תאחר).
ומתירין לו לעבור ועוד מן הדא ועשית בעשה כו'. — צ"ל: ומתירין לו לעבור. ועשית בעשה כו' (ומה שבינתיים מיותר כי "ועשית בעשה כו'" הוא התחלת ענין בפני עצמו).
[השלמות: פסחים בזמנן מהו שיעבור (פי' אם לא הקריב את הפסח בזמנו אם עובר בבל תאחר?) דלא כן מה אנן אמרין (פי' פשיטא שעובר) כו' שלא תאמר מאחר שאם אבד ונמצא מאחר שכיפרו בו הבעלים גופו קרב שלמים לא יהא עובר לפום כן צריכא אשכח תני פסחים בזמנן עובר בעון קומי ר' זעירא כו'.]
רשאי לקיימו לאחר שנתו עד ט"ו יום א"ר אילא זאת אומרת כו'. — ומה שלא הוכיח ר' אילא כן מדתנן בבכורות רפ"ד נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל י"ב חדש לאחר י"ב חדש אינו רשאי לקיימו אלא שלשים יום ע"כ והרי מבואר שיכול לקיימו אחר שנתו שלשים יום? איכא למימר דהתם שהמום נולד לו לאחר שנתו אין בזה איסור מן התורה להשהותו כל עיקר ויכול להשהותו כמה שירצה, אלא שחכמים נתנו שיעור קבוע שלשים יום, וע' בכורות כ"ח א' ובפרש"י שם ובתוד"ה עד.
תיפתר שהיתה עצרת הבאה בחמשה ונולד בששה — צ"ל: שהיתה עצרת בחמשה ונולד בששה.
ואין חטאת העוף מחוסרת זמן אצל אשם. — צ"ל: ואין חטאת מחוסרת זמן אצל אשם (פי' דאף חטאת בהמה של מצורע מחוסרת זמן אצל אשם כדתנן בזבחים צ' ב' כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות חוץ מאשם מצורע מפני שהוא בא על הכשר).
כהדא דתני ואל פתח אהל מועד לא הביאו ולא את חליפיו כו'. — צ"ל: כהדא דתני (ספרא פ' צו ומנחות ע"ט ב') והקריב על זבח התודה (ויקרא ז' י"ב) ולא על חילופיה א"ר יונה פירשה לוי בן סיסי קומי רבי באומר הרי עלי עולה והפריש עולה ועברו עליה שני רגלים והוממה והפריש אחרת תחתיה ועבר עליה רגל אחד והקריבה הייתי אומר יהא עובר (פי' על בל תאחר) לפום כן צריך מימר לא תאחר לשלמו ולא חליפיו א"ר יוסי אם באומר הרי עלי מיד הוא עובר (פי' דזה שאמר הרי עלי חייב להקריב נדרו בתוך ג' רגלים משעה שנדר בין שהיא אותה עולה שהפריש תחלה בין שהפריש אחרת לחילופיה) אלא כן אנן קיימין באומר ה"ז עולה ועברו עליה שני רגלים והוממה והביא אחרת תחתיה כו' תצטרף עם הראשונה לשלשה רגלים.
ר' חמא חברהון דרבנן בעי אמר הרי עלי כו'. —אולי צ"ל "ר' חנינה" במקום "ר' חמא" כי ר' חנינה חברהון דרבנן מצוי הרבה בירושלמי, אבל ר' חמא חברהון דרבנן לא מצאתי רק כאן וביבמות פ"ג סוה"א וגם ביוחסין וסה"ד לא הזכירוהו.
מתני' כמ"ד כולהם נידונין ברה"ש וגזר דין של כאו"א מתחתם בזמנו כו'. — צ"ל: מתני' אמרה כל או"א נדון בזמנו וגזר דינו של כל או"א מתחתם ברה"ש דתנינן ובחג כו'.
פרא בסיליוס או נומוס או גריפיס כו'. — צ"ל: פרא בסיליוס או נומוס אגריפוס (ביאור זה בלשון יונית "לפני המלך אין החוקים כתובים", פי' שאין המלך חייב לקיים את החוקים שצוה לעמו, כ"כ במוסף הערוך ערך אגריפס) בנוהג שבעולם כו' גזירה רצה מקיימה רצה אינו מקיימה אחרים מקיימים אותה.
מ"ט להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו הרי שלא היו ישראל כו'. — יש להפך הגירסא וכצ"ל: מדבר לא אדם בו ואומר ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו, עונות שעשו ישראל בקייץ גזלו מהם מימי השלג (כל זה איתא לפנינו למטה) הרי שלא היו ישראל כשרין כו' צמחה תברך כתיב תמיד עיני כו'.
אנא עריב לאילין דאזלין לנמורין דלית חד מנהון מיית מי אזל. — פי' דאיתא בכתובות פ"ב ה"ז "עד מקום ששלוחי החדש מגיעין עד נמרין" והנה המקום "נמרין" נקרא בתורה (במדבר ל"ב ג') "נמרה" והיא בעבר הירדן למזרח א"י (וכן תרגם אונקלום שם "נמרין") והיא גבול א"י שהחזיקו בה עולי בבל (שביעית פ"ו ה"א דף ל"ו ע"ג), וכבר בימי ראשוני האחרונים לא עברו שלוחי החדש במזרח א"י מנמרין והלאה כמו שאמר ריב"ל כאן אנא עריב לאילין דאזלין לנמורין כו' כי אלה שישבו מנמרין והלאה לא ידעו זמן קביעת החדש ואפשר שיעברו אלול בא"י והם לא ידעו ונמצאו אוכלין ושותין ביוה"כ, ואף שהיה קשה להם לבוא לנמרין כדי להוודע מתי קבעו ב"ד את החדש צוה להם ריב"ל שישתדלו לבוא כי שלוחי מצוה אינן ניזוקין. ולפי מה שנתבאר ששלוחי החדש לא היו הולכין הלאה מנמרין בימי האמוראים הראשונים ממילא מובן שבסוריא שהיא למזרח א"י רחוק הרבה מנמרין היו מוכרחים לעשות שני ימים טובים והוא מה שאמר ר' יוחנן בעירובין סופ"ג מי גרם לי להיות משמרת שני ימים בסוריא כו'; ואף שלפי הזמן שהיו השלוחין מהלכין ולפי המרחק היו יכולין להגיע עד יו"ט ברוב ערי סוריא כ"ש הרמב"ם בפ"ה ה"י מקידוש החדש, נראה שבאותו זמן של האמוראים הראשונים היו הגוים יושבי סוריא מונעים את שלוחי החדש מא"י לעבור ביניהם או שהיתה אז שעת חירום או מסיבה אחרת וכעין שכתב הרמב"ם שם שם ה"ט וכל זה נתחדש בימי האמוראים כמו שנתבאר. אבל בימי רבי מסדר המשנה היו השלוחים הולכין גם לסוריא בלי שום עיכוב וכדתנן בפרקין מ"ה שבהן השלוחין יוצאין לסוריא ע"כ, ואח"כ בימי ריב"ל ור' יוחנן פסקו מלילך לסוריא מהטעם שנתבאר. והא דאיתא בבבלי כ"א א' "מכריז ר' יוחנן כל היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ליעבדו תרי יומי" א"א שיהיה זה לצד מזרח א"י שכבר הוכחנו שלא היו הולכין מנמרין והלאה אף שלפי הזמן היו יכולים לילך גם לסוריא אלא שמקומות כאלו היו לצד צפון ודרום של א"י.
א"ר מנא קומי ר' יוסה כל ההיא דסנהדרין כר' לעזר כו'. — צ"ל: א"ר מנא קומי ר' יוסי עוד (כ"ה בסנהדרין פ"ג ה"ו) ההיא דסנהדרין כר' לעזר א"ל ד"ה היא הכא (פי' בסנהדרין אתיא אפי' כרבנן) מהו ד"ה כו' אנו שהוא פסול מעדות ממון (פי' אפי' לרבנן) כו' ועידי החדש כעידי נפשות אינון (פי' כדאיתא בסנהדרין פ"א סוה"ב בת ג' שנים ויום אחד בא עליה ה"ז בסקילה נמלכו ב"ד לעברו ובא עליה אינו בסקילה) והא תנינן זה הכלל כל עדות שאין האשה כשרה לה אף הן אינן כשרין לה מאן תניתה רבנן (פי' דבזה הכלל מרבה דיני ממונות דכמו שהאשה פסולה לעדות ממון אף מפריחי יונים פסולין לעדות ממון וסיפא זו כד"ה היא וה"נ רישא דפוסל מפריחי יונים לעדות החדש שהיא כעדות נפשות אתי אף כרבנן) כו' כולהן דר' לעזר (פי' דאף סיפא אתי כר' לעזר דפסול בין לעדות ממון ובין לעדות נפשות).
[השלמות: האיש משתאה לה כל גרב כו'. צ"ל: האיש משתאה לה דברו חכמים בכל לשון כל גרב.]
אריבר"ב ולא למפריעו הוא קדוש כו'. — פי' מאחר דחדש שנתקדש בסוף יום שלשים הוא נעשה קדוש למפריע מתחלת ליל שלשים הרי גם הלילה דינו כדין היום ויכול לחלל את השבת גם בלילה ואין מזה ראייה למכשירי מצוה שידחו את השבת בלילה.