ודכוותה יציאות השבת ב' שהן ד' לחיוב והא תני דלתות כו'. — צ"ל: ודכוותה יציאות השבת ב' שהן ד' לחיוב ועוד מן הדא דתני (ע' מדות רפ"ד) דלתות ההיכל שתים שהן ארבע ולא תנינן תמן (פי' בריש פ"א דשבועות) הדא אמרה לחיוב אתינן מיתני ברם הכא (פי' בדלתות ההיכל) לא לחיוב ולא לפטור. ניתני שנים עשר פטור (פי' כאן בשבת שנשנו פטורים ג"כ) א"ר חייא בר אבא לא אתינן מיתני אלא פטור שהוא חיוב (פי' דבר שהוא פטור בדיעבד ואסור לכתחילה שכ"ה סגנון הירושלמי ע' סנהדרין סופ"ז) ההן פטור דתנינן הכא מותר א"ר יוסי כו' יציאות השבת אין הכנסה בכלל (פי' בתמיה) המוציא מרשות לרשות אין המכניס בכלל (ג"כ בתמיה) ועוד מן הדא (כ"ה בריש שבועות) דמר ר' יסא כו'.

הוי מה דמר ר' יוחנן דלא כר' יוסי א"ר אילא לא סוף דבר כו'. —חסר כאן וכצ"ל: הוי מה דמר ר' יוחנן דלא כר' יוסי הוציא כגרוגרת בפתח זה וכגרוגרת בפתח זה בהעלם אחד חייב שתיים א"ר אילא לא סוף דבר כו' אפי' פתוחין לפלטיה אחת דר' יוסי היא דר' יוסי מדמי רשויות להעלמות לפטור כמה דר' יוסי מדמי כו' שאם הוציא כגרוגרת וחזר והוציא כגרוגרת בפתח אחד בשתי העלמות שמא אינו חייב שתים וכא הוציא כגרוגרת בפתח זה וכגרוגרת בפתח זה בהעלם אחד חייב שתים א"ר יודן ר' יוסי מדמי רשויות לאכילת פרסים (פי' דלפ"ז י"ל דלר' יוסי הוציא כגרוגרת בפתח זה וכגרוגרת בפתח זה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת).

ר' זעירא בעי עד שיטול על מנת להניח נטל לאכול ונמלך להניח לא הוי חייב מה דמר כו'. —צ"ל: נטל לאכול ונמלך להניח לא תנ י הוציא חצי גרוגרת כו' (ומה שבינתיים מיותר ונכפל בטעות מלמעלה בעמוד זה).

כהדא דתני ואם לאו פטור. — צ"ל: בהדא תני ואם לאו פטור (פי' בתמיה).

מני אמרו לו ר' יוסי מחלפא שיטתיה דר' יוסי כו'. — צ"ל: מני אמרו לו ר' יוסי (פי' שר' יוסי הוא בכלל החכמים שחולקין על ר"מ) מחלפא שיטתיה דר' יוסי תמן לא עביד המהלך כמניח ובא הוא עביד המהלך כמניח (פי' בהוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת והעבירה דרך עליה כמבואר למעלה) א"ר חיננא מנו אמרו לו חכמים שנחלקו על בן עזאי (דברי ר' חיננא כתובים למטה בעמוד זה ושייכים כאן ודברי ר' יודן דהכא שייכים שם וכן העיר בניר) א"ר ינאי בלע חצי זית כו'.

בגין מדמייתה לחלבין והוא עבד כן. — צ"ל: בגין מדמיתה לחלבין הוא אמר כן.

מן הדא המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור לאחריו ובא לו כו'. —צ"ל: המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור הא לאחריו ובא לו לאחריו חייב (כ"ה בתוספתא פ"י) ואפשר שלא יעשה בינו לבין הכותל כרמלית (פי' למטה בסוף העמוד מבואר שאם אין בין האדם והכותל ד' אמות נעשה אותו מקום כרמלית וה"ג כשהאדם יוצא מפתח ביתו ומשאו על אחוריו מיד כשיוצא לרה"ר ד' אמות ראשונות נעשות כרמלית והרי הוציא לרה"ר דרך כרמלית ומ"מ חייב) כו' יצא משואו תחילה ד' חייא בר אדא (ע' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ח, עמ' 30) בעא קומי ר' מנא וזו דרך הוצאה היא (פי' בתמיה) כו' ויידא אמרה דא ר' אחא ר' מיישא בשם ר' יוחנן המוציא אוכלים ונתנן על האסקופה (פי' וחזר והוציאם בין שהוציאם אחר פטור מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת כדתנן לקמן פ"י מ"ב ומוכח שאם עשה מלאכתו בבת אחת חייב אע"פ שהעבירן דרך אסקופה כרמלית) כו' דלא אמרה מן גרמיה (פי' שלא הביא בעצמו ראייה זו מאותה משנה) תני (ברייתא בבבלי ה' ב') המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר רב הונא בשם רב הכל מודין כו'.

מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעא לרב הונא כו'. — צ"ל: מתניתא מסייעא לרב יהודה היה עומד ברה"ר כו' ואם הוציא פטור מתניתא מסייעא לרב הונא המוציא אוכלין כו' הא אם עשה מלאכתו בבת אחת חייב, כרבנן הא לבן עזאי אפי' עשה מלאכתו בבת אחת פטור מה עביד לה ר' יהודה (פי' דברייתא דמסייעא לרב יהודה לא קשיא לרב הונא דמוקים לה כבן עזאי אבל מתניתא דמסייעא לרב הונא במאי מוקים לה רב יהודה לא כבן עזאי ולא כרבנן) א"ר יודן תיפתר שהיה (פי' האדם) מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ ופשט ידו ונטלן והוציאן לחוץ והרי לא הלך והא תנינן ר"מ אומר כו' על דעתיה דר' יהודה דלא כבן עזאי ודלא כרבנן, ר' יוחנן בעי היה עומד כו'.

ר' שמואל בשם ר' זעירא בחוטף כן הא אם קלט חייב כו'. — צ"ל: בחוטף כאן (פי' הא דתנן קלטה אחר כו' היינו באופן שחטף אותה באמצע דרכה טרם שהגיעה כנגד אותו מקום שבו תנוח לכך פטור) הא אם קלט (פי' שקלטה מן האויר כנגד המקום שסופה לנוח שם) חייב מה בין נחה לארץ לנחה לתוך ידו ותהא פשיטא ליה שהוא חייב (פי' ולמה נסתפק ר' יוחנן) תמן הוא זרק ואחר קיבל כו' אילו זרק בימין וקלט בשמאל שמא אינו חייב מן הדין פיו (פי' שאמר ר' יודן למעלה דמי שמוטל על האסקופה ופשט ידו לפנים והוציא כגרוגרת לחוץ ונתנו לתוך פיו ואכלו חייב).

ר' אחא בשם ר' בא כמ"ד אסור להשתמש באויר עשרה (הוא ר' יהודה ע' עירובין פ"י ה"ג) אית תניי תני מותר (וכ"ה בתוספתא עירובין פרק יו"ד).

הוון בעון מימר מ"ד מותר בשיש שם רוחב ארבעה כו'. צ"ל: הוון בעון מימר מ"ד מותר כמ"ד מותר להשתמש באויר עשרה ומ"ד אסור כמ"ד אסור להשתמש באויר עשרה א"ר יוסי בר"ב בין זה כו'.

אלא בשעה שהיה מרבע להן את הרוחות אנן קיימין. — צ"ל: אלא בשעה שהיה מכוין להן את הרוחות (ע' עירובין פ"ה ה"א).

ולא כן תני ר' נחמיה צב כמין קמרוסטא היו (פי' שהעגלה היתה מקורה ומכוסה כולה ע' ערוך ערך קמר) אילו חור ברה"ר גבוה עשרה ורחב ארבעה שמא אינו אסור להשתמש כו' (פי' אפי' לחכמים דלקמן פי"א ה"ג וה"נ עגלה מקורה כחור ברה"ר היא ודינה כרה"י אבל עדיין לא ידענו דעמוד ברה"ר גבוה יו"ד ורחב ד' שדינו כרה"י) תרוטות היו (פי' שהיו נוטלין מעליה את הקימור וכל העגלה היתה מגולה והיא אז כעמוד ברה"ר).

א"ל חייב שאינה דומה לאותה סבר רבי כו'. —צ"ל: שאינה דומה לידו סבר רבי כו'.

אסטווה דתנינן וכן גשרין המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת. — פי' ואיסטווה הוא גג מקורה הנשען על עמודים פתוח לאויר בלא מחיצות וזהו שאמרו בתענית פ"ג הי"א הר הבית מקורה היה ותני כן אסטיו לפנים מסטיו (וכן פירש במוסף הערוך ערך אסטווה א' והוא שלא כפרש"י בבבלי דמכילתין ו' א' ובפסחים י"ג ב') וע' ב"ב פ"ג ה"י.

מתניתין א' (ג' א') אילו תני ר' חייא ולא תנינן אנן הוינן אמרין לא אלא חשיכה כו'. —צ"ל: הוינן אמרין לא אמרו אלא חשיכה כו'.

ולא לבורסקי איתא חמי בדילין ממי שריחו רע כו'. — צ"ל: ולא לבורסקי איזו היא התחלת בורסקי משיתחיל במלאכתו איתא חמי בדילין כו'.

מתניתין ב' (ג' ב') הא שאר כל אדם יוצאין בכך מחלפא שיטתיה כו'. —צ"ל: הא שאר כל אדם יוצאין בכך פטורין מחלפא שיטתיה כו'.

מתניתין ג' א"ר שמעון בן חלפתא ולא מחלזון שמענו וחלזון יש לו כו'. —צ"ל: ולא מאלים שמענו ואלים יש להן גידים ועצמות (וכ"ה בבבלי ק"ז ב', ואין לגרוס כאן "חלזון" שהרי לדעת הירושלמי לא היתה במדבר צידת חלזון וצביעת תכלת כי לשיטת הירושלמי הוציאו ממצרים תכלת וארגמן ותולעת שני מוכנים ולא צבעו אותן במדבר כדמוכח לקמן פ"ז ה"ב דף יו"ד רע"ג דשם שאלו מה צביעה היתה במשכן והשיבו שהיו משרבטין בבהמה בעורות אלים מאדמים וכ"כ בשירי קרבן שם; ועו"ש ה"ג דלמ"ד דתחש לא צדו אותו במדבר לא היה צידה במשכן; ועו"ש ה"ב למדו את הקשירה במשכן; מתופרי יריעות או מאורגי יריעות או ממיתרי המשכן ולא הזכירו את החלזון בכל אלה. ואיתא בשמות רבה סו"פ ל"ג וכשבא משה אמר להם שיעשו המשכן יש מהם שהביא מעצמו ויש מהן שלא הביא אלא ממה שהיה מונח בידו שכן הוא אומר כל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן וגו' וע"ש בידי משה ויפ"ת אבל שיטת הבבלי ע"ד ב' דקשירה נלמדת מציידי חלזון, והענין תמוה דהיכן מצאו את החלזון במדבר כדי לצודו וכבר נשאל על זה הרדב"ז בשו"ת ח"ב סימן תרפ"ה ומה שהשיב שם שהחלזון מצוי בים בחלקו של זבולון כדאיתא בבבלי מגילה ו' א' ואין בין ים סוף להר סיני אלא דבר מועט והיו הולכין לים סוף וצדין אותו יעו"ש אין לו יסוד כל עיקר שמעולם לא היה ים סוף בחלקו של זבולון והים סוף רחוק מחלקו של זבולון כרחוק צפון מדרום, גם כי צידת החלזון לא היה בים סוף רק בים הגדול כדמשמע בספרי ברכה פיסקא שנ"ד ובבלי שבת (כ"ו א') "ציידי חלזון מסולמא דצור עד חיפה", וידוע דצור וחיפה הן על שפת הים הגדול שהוא היה גבול חלק זבולון כ"ש בכפתור ופרח פי"א והאריך בזה בביאור רד"ל לפר"א פי"ח; ושם נתקשה על מה שכתב הרמב"ם בפ"ב ה"ב מציצית דהחלזון מצוי בים המלח, אבל נעלם מהרד"ל ז"ל שהרמב"ם מכנה לים הגדול "ים המלח" כדמוכח ממה שכתב הרמב"ם בהשלמת פירוש המשנה שלו. וראיתי בק"ע שכתב לפי נוסח שלפנינו דכינה יש לה גידים ועצמות וחלזון אין לו גידים ועצמות, והוא הפך המורגש והמפורסם וכתב עוד בק"ע דהצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת משום צידה הנה תפס שיטת הבבלי ע"ה א' ולא כן שיטת הירושלמי לקמן פ"ז ה"ג אלא שחייב אחת משום נטילת נשמה ע"ש). תני כל דבר שאין לו גידים כו'.

ר' יוסי ב"ר בון בשם רב זביד אחת לז' שנים כו'. —צ"ל: ריבר"ב בשם רב אחת לז' שנים כו' קומקמה מתעביד ארפד ארפד מתעביד שד (כן העתיק בספר חסידים הוצאת מקיצי נרדמים סימן תתתתרס"ג) ממוחא דרישא מתעביד עקרב ודמעיא סממי (כן העתיק ר' חננאל בב"ק ט"ז א' וע' בבלי דמכילתין ע"ז ב') תולעתא דסוסיא מתעבדא אורדענייא (פי' צפרדע) דתורתא כו'.

עולא בר ישמעאל בשם ר' ליעזר אפי' כמה על דעתיה דר' ליעזר כו'. — צ"ל: בשם ר' ליעזר אפי' גבוה כמה על דעתיה דר' ליעזר אפי' נתון בבית אחר (כן העתיק באו"ז ח"ב סימן ל"ב ור' ליעזר זה הוא ר' אלעזר בן פדת האמורא שעולא בר ישמעאל או עולא סתם שבבבלי רגיל לומר בשמו בירושלמי ובבלי ובאו"ז שם נשתבש בזה לומר שהוא ר' אליעזר בן הורקנוס חבירו של ר' יהושע וכעין זה נשתבש באו"ז ב"מ סימן ג' שחשב דר' יוסי דירושלמי רפ"ג דב"מ הוא ר' יוסי התנא שנימוקו עמו ואינו אלא ר' יוסי האמורא חבירו של ר' יונה [וע' מ"ש בחלה פ"א ה"א, עמ' 123, על אודות ר' יוסי זה] וכעין זה בביאורי הגר"א א"ח סימן רס"א אות י"א חשב על הא דאיתא בבבלי שבת ל"ה ב' א"ר יוסי לא כוכבים גדולים כו' שהוא ר' יוסי התנא ואינו אלא אמורא ר' יוסי בר אבין כהנוסח שברי"ף ורא"ש וראשונים ובכ"י כ"ש בד"ס שם וכעין זה בירושלמי ריש ברכות א"ר יוסי ב"ר בון ובלחוד דתחמין תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא).

אתת חדא רוחא ונסיתיה ושרי תהי ביה כו'. — באו"ז ח"א סימן קכ"ד הביא מעשה כזה בשינויים בשם מדרש תנחומא פרשת זה ספר, ונמצא במ' תנחומא החדש (הוצאת הר"ש בובער ז"ל) פ' בראשית אות כ"ז ונראה שכל הענין שם אינו מגוף המדרש רק הוספה מאיזה מעתיק וראייה לזה שבתנחומא שם פ' מקץ אות ט"ו כתוב ג"כ מעשה זה באריכות וכפי הנוסח דכאן בירושלמי ע"ש.

מתניתין ד' כ"מ ששנינו באמת הלכה למשה מסיני מהו מתקן ראשי פרקים כו'. —יש להפך הגירס' וכצ"ל: הלכה למשה מסיני תני (תוספתא פ"א ובבלי י"ג א') רשב"ג אומר התינוקות מתקינין להן ראשי (ע' היטב בבבלי שם) פרקיהן לאור הנר (פי' אפי' שלא בפני החזן) מהו מתקינין להן ראשי פרקיהן פסקין מהו כדון (פי' למה התינוקות מותרין לקרות לאור הנר אפי' שלא בפני החזן) אילין בעיי דיטפי בוצינא ואילין כו' (פירוש שאין דעת כל התינוקות שוה דיש מהן שרוצין לכבות את הנר ויש שאינן רוצין יש מהן שרוצין להטות הנר להרבות אורה ויש שאינן רוצין לפיכך אם ירצה אחד מן התינוקות לכבות את הנר או להטותה לא יניחו לו האחרים ויזכירו לו דשבת היום, ובמפתח לר' נסים גאון פירש באופן אחר שהתינוקות רוצין שתיכבה הנר לכך לא יטו כדי שתיכבה ומפני זה מותרין לקרות לאור הנר אבל החזן רוצה שלא תיכבה הנר לכך הוא אסור לקרות לאור הנר).

מתניתין ה' שנאמר כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ כו' פרצו לרוב. — ע' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ב (עמ' 28).

ואם לאו תהא אכיל שבעה יומין מן שתא. — צ"ל דז' ימים הם: פסח ב' ימים ראשון ושביעי, עצרת יום אחד, רה"ש שני ימים (מפני שבכ"מ עושין רה"ש ב' ימים מפני הספק שאין הקביעה מרה"ש ידועה רק במקום שמקדשין את החדש), סוכות ב' ימים, והטעם שצריך לטהר את עצמו ברגל כדאיתא בבבלי רה"ש ט"ז ב'. אבל במאור ואחריו כל המפרשים פירשו דז' ימים אלו הן שבין רה"ש ליוהכ"פ ועל רה"ש לא הוצרך להזהיר שהכל לשין בבתיהן ואין זה מחוור דעשרה ימים ה"ל לומר וכעין שאמרו "עשרה ימים שבין רה"ש ליוהכ"פ".

מתני' וי"ו א"ל ר' ליעזר אילו היתה חסירה ומילאוה יאות כו'. —צ"ל: אילו היתה מלאה וחיסרוה (פי' שבאופן זה יפה אמרת אבל אין הדבר כן שלמה הדבר דומה) לחבית מלאה אגוזין כו' א"ל ר' יהושע אילו היתה חסירה ומילאוה יאות לחבית שהיא מליאה שמן כו'.

תני י"ח דבר גזרו ובי"ח רבו ובי"ח נחלקו ואלו הן שגזרו כו' (פי' מסדר התלמוד מונה מספר לדברים הללו אבל אין זה מן הברייתא) ועל הלכות בעל קרי (פי' שקבעו הלכות מה שמותר לו לבעל קרי ללמוד ומה שאסור לו וכדמפרש למטה שונה הלכות ואינו שונה אגדות כו'; אבל דין בעל קרי בכלל שאסור בתורה גזירה קדמוניות היתה ומיוחסת לעזרא במגילה פ"ד ה"א) ועל הילכות ארץ העמים (פי' בס"ה שמונה דברים) תמן תנינן כו' והטבול יום (פי' טבול יום דבית הפרס שהוא מדבריהם וצריך הערב שמש וכדאיתא בפסחים פ"א ה"ז וזה דלא כשיטת הבבלי בענין זה שאמרו סמי מכאן טבול יום) והאוכלין והכלים שנטמאו במשקין (פי' וכולן עשרה דברים ועם שמונה שלמעלה הן י"ח).

ממה שרבו שובעה אינון כו'. —צ"ל: מה שרבו שובעה אינון (פי' בפרק זה במשנה ואלו הן: א) לא ישב אדם לפני הספר, ב) מפסיקין לק"ש, ג) לא יצא החייט, ד) ולא יפלה את כליו, ה) ולא יקרא לאור הנר, ו) החזן רואה כו', ו-ז) לא יאכל הזב) ואילין אינון חורנייתא מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לגוי, כל המטלטלין מביאין את הטומאה (ומה שבינתים מיותר דלא יאכל הזב הוא מן השבעה שבפרקין שמָנה כבר) כו' אף גידולי תרומה (פי' והן כולן י"א דברים¹ ועם השבעה שבפירקין הן י"ח) אילו שרבו ואילו הן שנחלקו אילין חמשא דמתניתן (פי' אין שורין דיו, אין נותנין אונין, אין פורשין מצודות, אין מוכרין לגוי ואין נותנין עורות) והשאר מן מה דתני ר"ש בן יוחי בו ביום גזרו על פיתן כו' ועל עדותן (פי' שאין נאמנין לעדות אשה אף כשהן מסיחין לפי תומן ע' יבמות פט"ז מ"ה ובניר כתב בשם חכם אחד דצ"ל "ועל עדיהן" דהיינו שאסור לשאת ולתת עמהן לפני ימי חגם ע' ריש ע"ז) ועל מתנותיהן (פי' שאם יתנו זרוע ולחיים וקיבה מן בהמתן ששחטו לא יקבלו מהן אף להאכילן לכלבים) כו' ועל ביכוריהן (פי' שאם הביאו ביכורים מפירות שדותיהן לא יקבל הכהן מהן והנה ר"ש בן יוחי מונה כאן י"ח דברים אלא ששחיקה חילקא וטיסני הן ענין אחד נשארו ט"ז דברים ומהן יש ג' דברים שכבר נחשבו בין י"ח דבר שגזרו עליהן למעלה והן פיתן גבינתן ובנותיהן ונשארו עוד י"ג דברים שלר"ש גזרו גם עליהן ולחכמים נחלקו עליהן ועמדו במחלוקתן מפני שב"ה לא הסכימו עליהן.

וכתב בב"י יו"ד סו"ס קט"ו בשם סמ"ג שאמרו בספר העתים בשם ירושלמי פ"א דשבת כו' תני רשב"י אומר בו ביום גזרו על פתן ועל שמנן כו' וחמאותיהן ויש ירושלמי שאין שם חמאותיהן ע"כ וכל זה איתא גם בהג' מיימוניות להלכות מאא"ס פ"ג אות למ"ד אלא דשם איתא "בשם ספר העיטור" והוא ט"ס וצ"ל "העתים", והנה לפנינו בירושלמי חסר "שמנן וחמאותיהן" ובראב"ן דף ס"ב העתיק רק "שמנן" וחסר "חמאותיהן", ובמנהיג הלכות חלב וחמאה של גוים סימן קל"ד כתב בשם ירושלמי דאין מעמידין דחשיב י"ח דברים וחשיב חמאה בהדייהו וכ"כ הרשב"ץ בתשובותיו ח"ג סימן יו"ד ולפנינו גם באין מעמידין ליתא כנוסח זה. ומ"מ יש רמז לנוסח זה בחילופי מנהגים שבסוף ספר יש"ש ב"ק סימן יו"ד דשם איתא בני א"י אוסרין חמאה של גוים מפני ג' דברים מפני חלב שחלבו גוי ומשום בישולי גוים ומשום חלב טמא בני בבל מתירין חמאה של גוים שאינו מקבל טומאה ע"כ וזה מובא גם במנהיג שם ובמרדכי ע"ז פ"ב ויש להגיה במקום "בישולי גוים" שאין לו מובן "גיעולי גוים" ובני בבל לא חשו לגיעולי גוים כדאיתא בבבלי ע"ז ל"ט ב' "אי משום גיעולי גוים נותן טעם לפגם הוא ומותר" וגם משום חלב טמא לא חשו כמו שאמרו שם ל"ה ב' חלב טמא אינו עומד, והטעם שנתנו עוד משום חלב שחלבו גוי אינו אלא משום חשש עירוב חלב טמא ולפ"ז אין לבני בבל שום איסור לחמאה של גוים, והנה לפי נוסח הקדמונים שגרסו בירושלמי גם חמאותיהן צ"ל דיין וחומץ נמנין שניהן לאחד משום דאיסור החומץ אינו אלא מפני שהיה בתחלתו יין).

footnotes: ¹ פי' ועל ששה דברים שורפין את התרומה נחשבין לששה ולאו דוקא שתקנו לשרוף ספקות אלא שגזרו לתלות אבל בזמן מרובה אח"כ כשהיו הסנהדרין באושא או גזרו עליהן שריפה כדאיתא בפסחים פ"א ה"ו ובבלי דמכילתין ט"ו ב' אבל ב"ש וב"ה גזרו עליהן לתלות וכאן תפסו לשון המשנה בטהרות פ"ד מ"ה ולאו דוקא, וכל זה היה בהעלם מבעל דד"ו ח"א צד 598 שכתב שהבבלי והירושלמי חולקין בזה.

כך אנו אומרים במקום שאין תבשילי ישראל מצויין כו'. — ע' שביעית פ"ח ה"ד (עמ' 75) מה שתקנתי בזה.

כל האוכל שהוא נאכל חי כמות שהוא אין בו משום תבשילי גוים ויוצאין בו משום עירובי תבשילי ן. — בע"ז פ"ב ה"ח נשמטו המלות "ויוצאין בו משום עירובי תבשילין" ובמקומן איתא שם "עם הפת יש בו משום בישולי גוים" פי' שאינו נאכל חי בעצמו אלא עם הפת אם בשלו הגוי אסור, וע' מ"מ שם.

מה מקיים ר"ח רובא אוכל תשברו מאתם כו'. — צ"ל: מה מקיים רב טעמא דר"ח רובא אוכל תשברו כו' שאם היה קשה עליך באוכל תשברו, ואם לאו (פי' שאינו מסתפק במתנה של מיני אוכלין) הכרע עליו כסף.

אחראי ומייתון אני אומר אירס שוקע הוה השמן כו'. — יש כאן חילוף הגירסא וצ"ל כמו שהוא בתרומות פ"ח ה"ה ע"ש (ומ"ש לעיל עמ' 95).

שהיו עולין עמו להר המלך ונהרגין עליו. — פי' שרוב הזתים היו גדילין בהר המלך ושם היו עושין מהן שמן ואין ישראל מצויין שם כמבואר בדמאי רפ"ו והיו רבים מישראל עולין לשם כדי לעשות שמן בעבור ישראל והיו באין לידי סכנה ולכך התיר רבי שמן של גוים כדי שלא יהיו מוכרחין לעלות להר המלך לעסוק בעבודת השמן (דורות הראשונים ח"ב דף קמ"ד).

שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין. — כתב הראב"ד בפירושו לעידיות שם דהא דתנן בחכמה ובמנין מנין שנים קאמר והכי איתא בירושלמי ע"כ ולפנינו בירושלמי לא מצאתי מפורש אם לא שנתכוין למגילה פ"ב ה"ב ע"ש.

א"ר אבין לוסר ז' עממים תנא ר' יהושע אנייא לוסר את ביציהן. — חסר בינתיים וכצ"ל: לוסר ז' עממים ודכוותה בשני מקומות כתיב בעופות טמאים לא יאכלו (ויקרא י"א י"ג) לא תאכלו (דברים י"ד י"ב) תנא ר' יהושע אנייא לוסר ביציהן.

רב כהנא בריה דר' חייא בר אבא. — צ"ל: ר' כהנא בשם ר' חייא בר אבא (ע' רה"ש פ"ב ה"ח שר' כהנא היה תלמידו של ר' חייא בר אבא אבל לא מצאנו בשום מקום ר' כהנא בנו של רחב"א)¹.

footnotes: ¹ והרגיל בסגנון הירושלמי ידע ויבין כי לפי נוסח שלפנינו ה"ל לומר "ר' כהנא בריה דר' אחא אמר לה סתם ר' אחא מטי בה" כו' אבל לפי הגהתנו הסגנון הוא כמו שהוא כאן, באשר שבמקום שגם הראשון אמר בשם אחר אין שייך בו "סתם".

ר' אחא מטי בה בשם ר' יוחנן שאם (כצ"ל)בטלו מבוטל. — פי' שבאופן זה גזרו על השמן תחלה וכעין זה בשביעית רפ"א.

[השלמות: ומה טעמהון דבית שמאי כו'. — נראה שב"ש אוסרין מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וטעמן דחוששין במלאכות הללו שמא יסייע ויתקן גם בשבת כי הסיוע והתיקון קל הרבה במלאכות אלו ורוב פעמים יש צורך בתקון, אבל הדלקת גרות מע"ש לשבת אף לב"ש היא מצוה ואין בה צורך לתיקון ואין חוששין שמא יוסיף שמן כי זה משתהא זמן מרובה ובתוך כך יזכור דשבת היום.]

א"ר יודן נצלו כאכילת בן דרוסאי אסרו דבר כו'. — צ"ל: נצלה כאכילת בן דרוסאי אסור אסרו דבר כו'.

כגון אילין קורייאי דלא מקפדין. — פי' "קורייאי" בני כפרים כמו אכרזון בקרייכון (יבמות פ"ט ה"ה וע' ערוך ערך קרתן).

[השלמות: אילו עשה כן בשבת כו'. — אולי דעת הירושלמי שאם נתן צמר ליורה בשבת אע"פ שקלט את העין במוצאי שבת חייב כזורע בשבת וקולט לאחר שבת.]

מן מה דרב מעני מיתי קומי ר' חייה. — פי' מעני נתאחר וכעין זה לקמן פ"ב סוה"א ר' חייא בר אבא עני מיתיה קומי רב.

דמדמניות שבכרם הרי אלו אסורות. — פי' במעריך ערך דבדבניות שגרגרי ענבים הנושרין מן הגפנים כשנתיבשו ודומין לצמוקין נקראים בלשון ערבי "דמדמון".

א"ר יוחנן זו דברי ר' יוסי ור"ע בא להכריע כו'. — צ"ל: א"ר יוסי ב"ר יהודה הן הן דברי ב"ה ור"ע בא להכריע כו' (ע' בבלי י"ח ב').

[השלמות: כיי דמר שמואל כו'. — אולי שמואל אמר זה על המשנה דלקמן פניג מיד.]

בשבת ובאבל ובע"ז הלכה כרשב"א. — פי' שבע"ז פ"א סוה"א נחלקו כעין מחלוקתן כאן באומנים ישראל שהיו עושין עם הגוי בימי אידיהן, ובאבל היינו הא דתניא באבל רבתי פ"ה ה"ח הפועלים שקיבלו מלאכה לעשות בתוך ביתו (פי' של אבל) אסור בתוך בתיהם מותר ר' שמעון בן יוחי (צ"ל: בן אלעזר כמבואר כאן וכן הגיה הגר"א בהגהותיו שם) אומר שכר יום בין כך ובין כך אסור שכר הקבולת בביתו אסור בבתיהם מותר במחובר לקרקע בין כך ובין כך אסור בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר ע"כ וזה ג"כ כעין מחלוקתן כאן ודין שלשתן שוה.

ודע שבה"ג הלכות אבל כתוב כלשון הזה: "ובכלל גדול ובאבל ובלפני אידיהן הלכה כרשב"א" הנה סתם דבריו בחותם סגור ולא נודע על איזה הלכות נתכוין ואין לומר שנתכוין על אותן הלכות הנ"ל דירושלמי שהרי מחלוקתן לענין שבת הוא בירושלמי שבת פ"א ולא בפרק כלל גדול ועוד כי לא נמצא בפרק כלל גדול שום הלכה מרשב"א כ"ש בספר יד מלאכי, וגם כי מחלוקתן לענין שבת ואבל לא נמצא בה"ג כל עיקר.

וראיתי לרמב"ן בספר תורת האדם ענין איחוי הקרע שהעתיק ממו"ק כ"ו ב' וכלן רשאין להפכו למטה ולאחותו רשב"א אוסר באיחוי כו' וכתוב בה"ג בכלל גדול ובאבל ובלפני אידיהן הלכה כרשב"א ובהן סמך רבינו ז"ל (הוא הרי"ף ז"ל כנודע) בהלכותיו ודבר זה מצאתי אותו בירושלמי ע"כ, וכ"כ הרמב"ן במלחמותיו מו"ק שם ומובא בב"י יו"ד סימן ש"מ ורואין אנו שדעת הרמב"ן היא שבה"ג נתכוין לאותן ההלכות שבירושלמי וכבר נתבאר שאינו כן; גם מה שחשב הרמב"ן שהירושלמי ובה"ג רמזו באבל למחלוקת רשב"א וחכמים באיחוי הקרע הוא פלא בעיני שהרי לא מצאנו מחלוקתן של רשב"א וחכמים באיחוי הקרע לא בירושלמי ולא בה"ג ואיך יעלה על הדעת שיקבעו הלכה בדבר שלא הזכירו את שמותן, ויותר נכון לפי שיטת הרמב"ן לומר שנתכוונו על מחלוקת רשב"א וחכמים בדין קריעה במו"ק כ"ב ב' דחכמים אמרו אחד האיש ואחד האשה ורשב"א אומר אשה קורעת את התחתון ומחזירתו לאחוריה וחוזרת וקורעת את העליון, ומחלוקת זו איתא נמי בירושלמי מו"ק פ"ג ה"ח וכן בה"ג הלכות אבל (ובטור יו"ד שם פסק גם בזה הלכה כרשב"א אפשר שלדעתו בכל הלכות אבל פסק בה"ג כרשב"א) אבל כבר בררתי היטב על מה נתכוין הירושלמי בהלכה כרשב"א באבל ואין לפקפק כלל בזה.

עד איכן ייבא כמה דמר ר' יוחנן בשם ר' חוניא עד כדי הילוך ארבעה מיל כו'. — צ"ל: עד איכן (כפירוש פ"מ לב"ש שאומרים אין נותנין עורות לעבדן אלא כדי שיעשו מבעוד יום כמה שיעור כדי שיעשו) ייבא כמה דמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי עד כדי הילוך ארבעת מיל (דברי ר' ינאי נאמרו על הא דתנן בחולין קכ"ב א' שהילך בהן כדי עבודה וע"ש קכ"ב ב') וכא כן. נתן כליו לכובס כו' אבוי דר' מתנייה הדא דתימר כו'.

ר' בון בר כהנא בשם רבנן תבשיל שנתבשל כל צורכו כו'. — צ"ל: ר' בון בר כהנא בשם רבנן הדא אמרה (פי' דמוכח מהמשנה) תבשיל שנתבשל כו' ר' זעירא בעי בשר בצל וביצה מצטמק ורע לו (וחולק על ר' ישמעאל בר' יוסי ור' חמא בר חנינא לקמן פ"ג ה"א דסברי בצים מצטמק ויפה להן ¹) כו' אתא ר' שמואל בשם ר' זעירא (ומצוי הוא בירושלמי פעמים רבות שר' שמואל אמר בשם ר' זעירא) חמין שהוחמו כל צרכן מותר לשהותן ע"ג כירה כו'.

footnotes: ¹ עוד י"ל דביצה אינה אלא אשגרת לישנא ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ה (עמ' 5).

ר' תנחום בר חייא בשם ר"ש ברבי חמין שהוחמו כל צרכן מותר כו'. — צ"ל: חמין שלא הוחמו כל צרכן מותר להחזירן ע"ג כירה שאינה קטומה ר"ז בעי לשהות אסור (פי' כדתנן ברפ"ג לא יתן עד שיגרוף ואמרו ע"ז בירושלמי שם כיני מתניתא מקיימין פי' היינו שהייה) כו' בשם ר"ש בי רבי פסח שלא נצלה כל צורכו כו'.

ת"ת חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן ואת אמר הכין כו'. — צ"ל: ת"ת אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום ואת אמר הכין (כן נראה במע"ש פ"ג ה"ב).

פסח מחזירו את שלם ואין את מחזירו מחותך כו'. — בתוספתא פסחים פ"ז וספרי ראה פיסקא ר"ל משמע שדין זה הוא אף בחול, ואולי שעשו סייג בחול משום שבת.

מתוך שאת אומר לו שהוא מותר אף הוא אינו צולה אותו כל צורכו כו'. — פי' שיקח את הפסח מן התנור כדי לבודקו אם נצלה יפה ואם יראה שעדיין לא נצלה כל צורכו יש לחוש שיחזירו אף בשבת ואם לא נצלה עדיין כמאכל בן דרוסאי ודאי שאסור להחזיר ולפיכך אסרו להחזירו מחותך משום חשש זה, אבל להחזירו שלם אין חוששין שכשהוא שלם קשה לבודקו אם נצלה כל צורכו מכל צדדיו לפיכך לא יוציאנו עד זמן מרובה כדי שידע בבירור שנצלה יפה יפה מכל צדדיו ובאופן זה אף נמלך להחזירו בתנור כדי שיהא חם ה"ז מותר להחזירו כשהוא שלם.

[השלמות: ר' בא בשם ר' חייא בר אשי כו'. באחד מהם צ"ל: "ר' בא בר כהנא בשם ר' חייא בר אשי", וכעין זה לקמן פ"ג ה"ה ד"ו ע"ב.]

קורה ורובה ברוב הקיפה. — צ"ל: קורה צריכה ברוב הקיפה.

כיני מתניתא אף בפחמין כל שהן. — צ"ל: כיני מתניתא בפחמין אף בגבולין כל שהן.