א"ר יוסי בר"ח לא אתיה אלא לדוגמא (פי' דהא דתנן חזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו לא קאי על שלשתן אלא על דוגמא בלבד) שכבר נתפייס הלוקח (פי' שהלוקח כבר קנה על פי הדוגמא, ואותה דוגמא אינה צריכה לו עוד דכל יורה ויורה צריך לדוגמא שלה ולא של יורה אחרת) אבל לזרע ולרפואה אפי' כ"ש חייב (פי' מפני שתמיד הן ראויין לזרע ולרפואה).

עקר אבן ברה"ר גבוהה עשרה ורחבה ארבעה מה את עבד לה כמשתמש מתוכה לרה"ר כו'. — צ"ל: כמשתמש מרה"י לתוך רה"ר מרה"ר לתוך רה"י או כמרשות הרבים לרה"ר אחרת רבנן כו' כמשתמש מרה"ר לכרמלית מכרמלית לרה"ר או כמרה"ר לרה"י.

והן משא בני קהת. — פי' בתמיה דהא הארון שנשאו בני קהת וכן השלחן והמנורה ומזבח הזהב כל אחד מהן היה גדול מאד וא"כ יהיה מוציא על כתיפו כגרוגרת פטור.

שמן המאור בימינו וקטרת הסמים בשמאלו כו'. — כנוסח שלפנינו העתיק גם במאור, אבל רש"י במכילתין צ"ב א' העתיק בשם הירושלמי שמן אחד בימין ושמן אחד בשמאל והקטרת בחיקו והחביתין בכתף וכ"ה בילקוט סו"פ במדבר וברמב"ן לתורה במדבר ד' ט"ז וע"ע במדרש אור עולם (שבסו"ס ראשית חכמה) בגדולה פ"ד.

שר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ר' אילא בשם ר' אלעזר כמ"ד בשני שמות כו'. —צ"ל: ור' יהושע פוטר מתניתא (פי' הא דתנן לפניו ובא לו לאחריו פטור אע"פ שלאחריו ובא לו לאחריו חייב כדתני בתוספתא פ"ו) כמ"ד בשם אחד נחלקו וכר' יהושע ברם כמ"ד בשני שמות נחלקו אבל בשם אחד ד"ה חייב וכאן שם אחד הוא והוא פטור. לאחריו ובא לו לפניו חייב כמ"ד בשני שמות נחלקו אבל בשם אחד ד"ה חייב ברם כמ"ד בשם אחד נחלקו לא אתייא אלא כר"א ר' אילא בשם ר"א תניין אינון כו'.

[השלמות: הלכה ה'. — נחלפו ההלכות וצ"ל ה"ו וההלכה שלאחריה היא היה או שצריכין להחליף המשניות ומ"ו צ"ל קודם למ"ה וכן הסדר בבבלי.]

תלמידיה דר' יעקב בר קודשי הוה. — צ"ל: בר קורשיי הוה (וכ"ה בפסחים רפ"ו ובבלי הוריות י"ג ב'; והוא ר' יעקב סתם שבמשניות וברייתות שמצינו באבות פ"ד ר' יעקב אומר העוה"ז דומה לפרוזדור כו', ומאמר זה איתא במדרש קהלת רבה פ"ד סימן יו"ד בשם ר' יעקב בר קורשאי וע"ע בבלי יומא ס"א א' אמר רבי לי שנה ר' יעקב בלוגין וע' מ"ש בחגיגה פ"ב ה"א).

לא כן תני אף ריח רע כ"ש כו' ומודה ר"ש באיסורי הנייה. — פי' ומפני מה פוטר ר"ש במוציא כזית מן המת במשנתנו.

תיפתר במת גוי ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו. — צ"ל: והוציאו שלא לכלבו (וכן צ"ל פעם שנית למטה סוף הלכה זו).

הקולע שלש נימין באדם חייב משום אריג כו'. — צ"ל: הקולע שלש נימין לאדם (פי' לתכשיט אדם כמו לצואר בתו ולאפוקי לבהמה כמבואר למטה וע' בבלי ס"ד א') טמא משום אריג ר' זעירא בעי לא טווי אריג הוא (פי' בתמיה וכי האורג שער של עיזים או של גמל שאינו טווי יהיה טמא משום אריג) כו' כאן במרובה (פי' הוי אריג אף שאינן טוויין שכן דרך הגודלת לקלוע הרבה שערות עם הרבה שערות) וכאן בממועט (פי' בג' נימין לא הוי אריג אא"כ שטוויין תחלה). הדא דאת אמר לאדם אבל לבהמה טהור כהדא דתני (תוספתא כלים ב"ב פ"ד וע"ש היטב) העושה פסיקא כו'.

יצחק בר אוריון אמר מה פליגין כו'. — צ"ל: יצחק בר מריון אמר כו' (יצחק בר מריון מצוי בירושלמי, אבל "בר אריון" לא מצאנו במקום אחר, ע' סה"ד ערך ר' יצחק בר מרון ור' יצחק בר אוריין).

אילין אינין כו'. — צ"ל: תני אין בין נקוב לשאינו נקוב אלא הכשר זרעים בלבד כר"ש ברם כרבנן אית לך חורנין כו' (כ"ה בכלאים פ"ז ה"ו).