Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 19
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שאלנו את ר' יהודה הגוזר ואמר לנו במבוי שאינו מפולש כו'. — צ"ל: במבוי שאינו משותף והתני אסור לטלטל מתוכו לבתים כו' ובאיזמל ששבתו במבוי והוא מותר לטלטלן בכל המבוי.
ולא כן תני נשאל לחכם והתיר ישאל לחכם אחר שמא יאסור. — ע' בבלי ע"ז ז' א' תוד"ה הנשאל שהעתיקו "לא ישאל לחכם אחר" כו' וע' תוספתא עידיות פ"א.
שאם אומר את כן שמותר לעשות אף הוא אינו מוצא כו'. — צ"ל: שאם אומר את כן שמותר לעשות יעשה חולה (פי' ולמה התיר לו לחלל שבת) אם אומר את שיעשה חולה אף הוא אינו מוצא לעשות חולה ואינו מביאו.
אמר רשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על הנולד מהול כו' ובה"א אינו צריך להטיף ממנו דם ברית ר' יצחק כו'. —חסר כאן כצ"ל: ובה"א אינו צריך להטיף ממנו דם ברית ר' אלעזר בנו של ר"א הקפר אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על זה ועל זה שצריך להטיף ממנו דם ברית על מה נחלקו על הנולד מהול בשבת שב"ש אומרים צריך להטיף בשבת דם ברית וב"ה אומרים אינו צריך ר' יצחק בר נחמן בשם ר"ה הלכה כדברי התלמיד (כן הנוסח בילקוט פ' לך לך ובאשכול ח"ב סימן ל"ח ופירש בנחל אשכול שם שהתלמיד הוא ר' אלעזר הקפר שהוא כתלמיד לר' שמעון בן אלעזר [וכעין זה במע"ש פ"ג ה"ו נ"ד ב' וביצה פ"ב ה"ב ס"א ב'] וע' בהגהות מיימוניות בפ"א ה"ז ממילה שגם שם העתיק כנוסח זה בשם ב"ר פמ"ו אבל לפנינו בב"ר שם הנוסח ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי [במקום בנו של ר"א הקפר] והוא ט"ס).
ר' אבהו בשם ר' יוחנן הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את המילה. — כל זה מיותר ויש למוחקו וליתא לעיל פ"ט ה"ג.
לא יטול אדם עריבה מלאה חמין ויתננה ע"ג מעיים בשבת ריב"ל אמר לית כאן אלא מותר. — פי' דאין שום איסור בזה משום שבת אבל הוא אסור אף בחול משום סכנה שמא ישפכו המים הרותחין על בשרו וכדאיתא בבבלי מ' ב' ולפיכך אם היא סתומה ופקוקה היטב באופן שאין חשש שמא ישפכו המים מותר אף בשבת וכ"ה המנהג הפשוט.
ודע שרש"י ז"ל שם נתן טעם לאיסור חמין ע"ג מעיים שמא ישפכו עליו ונמצא רוחץ את עצמו בחמין, ובתוספות שם כתבו דאסור משום שחיקת סממנין, ושני אלו הטעמים דחוקים דלטעם רש"י הרי הוא גזירה לגזירה ולטעם התוספות קשה למה התירו אלונטית חמה ע"ג מעיים, ובתוספות שם כתבו דאלונטית לא מיחזי כרפואה ואיני רואה טעם נכון לחלק ביניהם.
ר' יוסי בשם ר' יוחנן דברי ר"מ והוא שיהא שה תמים כו'. — צ"ל: דברי ר' שמעון (פי' הוא ת"ק דר"מ) והוא שיהא שה תמים כו' (ובסוגיא שלמעלה יש להגיה כגירסת ק"ע).
תיפתר שהיה שם חבורה אחת שלא שחטה א"ר זעירא מילתיה דר' ינאי כו'. — צ"ל: שהיה שם חבורה אחת שלא שחטה א"ר ינאי והוא ששכח ומל את של שבת בע"ש, מלו בשחרית ר' זעירא אמר מילתיה דר' ינאי אמר פטור ר' בא אמר חייב כו' על דעתיה דר' זעירא לית ר' חסדא כר' ינאי על דעתיה דר' בא ר' חסדא כר' ינאי א"ר מנא קומי ר' יוסי (ונוסח שלפנינו כאן נשתרבב מעירובין פ"ו ה"ה ע"ש) מה דמר ר"ח כר"ש ומה דמר ר' ינאי כר"מ (פי' דמשנתנו שאמר ר' ינאי עלה והוא ששכח ומל כו' אתיא כר"מ) ומשיבין דבר בין ר"מ לר"ש (פי' ולמה אמרו לעיל דלר' זעירא לית ר"ח כר' ינאי) א"ל לא אשכחן פלוגתא בין ר"מ לר"ש בשיור (פי' דלא מצינו שנחלקו ר"מ ור"ש בצריך שישתייר חלק מהמצוה כחבורה אחת או תינוק אחד ואם לא) כו' א"ר יוסי מיליהון דרבנן (פי' רב חסדא אליבא דר"ש דמצריך דבר שאין לו קיצבה ושיהא שם חבורה אחת שלא שחטה וכן ר' ינאי לסברת ר' בא) עבדין לו כדבר שאין לו קיצבה (ושאר הסוגיא יש לתקן כגירסת ק"ע).