[השלמות: כיני מתני' מקיימין עליה תבשיל. — .פי' היינו להשהות עליה את התבשיל אבל להחזיר את התבשיל אפי' ב"ה אליבא דר' יהודה מודין דאסור ואינן מתירין להחזיר אלא את החמין.]

עד איכן עולא אמר עד שלש (פי' דעד ג' אצבעות בעומק דינו כמו עליה ומג' אצבעות ולמטה דינו כלתוכה דשיעור כירה אינה פחות מג' אצבעות כדתנן בכלים פ"ה מ"ב וע' חידושי רמב"ן ל"ז א' שהעתיק עד שלשה ולפ"ז פירש עד שלשה טפחים בעומק) א"ר מנא עד מקום שהוא עושה חריץ (פי' שהיה דרך היוצרים לחרוץ בתוך הכירה סמוך לפיה ועד אותו חריץ נקרא עליה).

גריף תיפייא ויהב תִּלְתא כיפין ורמי עליהון. — פי' שיתן על רצפת הכירה אבנים בגובה שליש עומקה ועליהן יעמיד את הקדירה (וכיפין כמו "מיתקל כיפי" בשביעית פ"ד ה"ט דף ל"ה ע"ג וע' ערוך ערך כף ב').

מן מה דתני הגורף צריך לחטט ביד. — צ"ל: צריך לטאטא ביד (כן העתיק רמב"ן ברפ"ג מחידושיו).

הדא אמרה אפי' לא קטם כל צורכו ויידא אמרה דא יו"ט שחל כו'. — צ"ל: הדא אמרה אפי' לא קטם כל צורכו א"ר שיין הדא אמרה יו"ט שחל להיות בע"ש (פי' שאסור לקטום באפר ביו"ט משום מכבה) מלבה עליה נעורת של פשתן (פי' שבזמן מועט היא נדלקת) קטמה ונתלבת כו' (דף ה' ע"ד) ור' חנניה חבריהון דרבנן לבא (פי' זה שהתיר ר' חייא בקטמה ונתלבת אם הוא מתיר להשהות עליה לכתחילה) לשעבר (פי' או שאינו מתיר לכתחילה אלא שכבר שגג והשהה עליה בדיעבד) עבר ר' אמי ואידרון (פי' שקפצו אליו ע' ערוך ערך אדר א') חברייא בעון מחזיר עליה (פי' לשאול לר' אמי אם לכתחילה מתיר ר' חייא או בדיעבד א"ל ר' חנניה חבריהון דרבנן מן דהוה עובדא לשעבר הוה עובדא א"ר שמואל בר סוסרטא לכן צריכה לבא (פי' שאלו בדיעבד פשוט דמותר ולא היו צריכין לשאול מר' חייא אבל שאלו ממנו אם מותר להשהות לכתחילה) א"ר מנא כו' אין תימר לשעבר אפי' בישל עליה בתחילה (פי' אפי' בשלא קטם כל עיקר מותר כר"מ שפסק ר' יוחנן כוותיה לקמן).

בצים מה הן ר' יוסי בשם ר' ישמעאל ב"ר יוסי אבא עלה לביתו כו'. — צ"ל: בצים מה הן ר' ירמיה ר' חנינא בשם ר' ישמעאל ב"ר יוסי כו' (כ"ה בתרומות פ"ב ה"ג דף מ"ג ע"ג).

ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינה אני ואבא עלינו כו'. — בבבלי (ל"ח א') הגירסא "אני ורבי" וכבר תמה ע"ז בסה"ד ערך ר' חמא בר חנינא ובלי ספק שט"ס בבבלי ויש להגיה שם "אני ואבא" כנוסח הירושלמי (וע' ירושלמי קידושין פ"ג הי"ד דף ס"ד ע"ב).

א"ר מנא יאות אמר ר' יוסי רבי. — פי' ר' יוסי היה רבו של ר' מנא. ע' מ"ש בעירובין פ"ב ה"א.

הנוטע בשבת שוגג יקיים כו'. — ע' מ"ש בתרומות פ"ב ה"ג (עמ' 84).

[השלמות: אין תימר מיניין יש כאן כו'. — ע' מ"ש בזה לעיל בתרומות פ"ב (עמ' 84).]

א"ר ירמיה בי ר"ש אפי' מכירה שהבלה ממועט כו'. — צ"ל: א"ר ירמיה בשם ר' הושעיה אפי' מכירה כו' א"ר זריקן לר' זעירא לא שמע מיניה מותר (פי' זה שאמר ר' אמי שלא שמע כמו שאמר ר' ירמיה אם נתכוין שלא שמע מר' הושעיה שאמר מותר) שמע מיניה אסור (פי' או ששמע ממנו בפירוש דאסור) כו' מפוחם מותר ואם לאו (פי' שכבר העביר הפחם מעליו ה"ז גילה דעתו שאינו רוצה עוד להחזירו לכירה ושוב אסור להחזירו) אסור כו' העביר את ידו ממנו אסור (פי' אף אם הוא מפוחם).

בשבת אתה מהלך אחר הסיקו (פי' שכופח שהסיקו בקש ובגבבה דינו ככירה ואם בגפת ובעצים דינו כתנור) ובטומאה את מהלך אחר גיפופו (פי' שמגיפו סביב הנקב ואם הקיפו כדי לבשל בו שיעורו לקבל טומאה כדין כירה ואם הקיפו כדי לאפות בו שיעורו לקבל טומאה כדין תנור ע' כלים פ"ה מ"ב דכופח שעשאו לאפייה שיעורו כתנור כו' והעשייה היינו גיפופו).

תנא א"ר יוחנן בר מרייא בשלא העביר ידו ממנו אבל העביר אסור פגה שטמנה כו'. — צ"ל: תנא פגה שטמנה כו' (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מלעיל סוף ה"א וכן ליתא בפסחים פ"ב ה"ד ע"ש).

אית לך מימר שביעית כר"ש דפתר לה שביעית כר"ש דר"ש מתיר כו'. — צ"ל: אית לך מימר שביעית כר"ש ר"ש מתיר בספיחי שביעית כו' ומשום קדושת שביעית אוף הכא אינו חושש לא משום שביעית ולא משום קדושת שביעית (וכעין זה בכלאים פ"א ה"ט).

בין חמה בין תולדת חמה מותרת. — והא דתנן ולא יפקיענה בסודרין אף שהיא תולדת חמה אינו אלא משום מראית העין דהרואה יאמר שהסודר באש הוחם (שו"ת רש"ל סו"ס ס"א).

על דעתין דרבנין דתמן מעשה שעשו אנשי טיבריא כו'. — צ"ל על דעתון דרבנין דתמן לא סלקת מתניתא כמעשה שעשו אנשי טיבריא כו' (רשב"א בחידושיו ל"ט ב' פירש שאין הלכה כאנשי טבריא וע"ש שהעתיק הנוסח להפך ובלי ספק שט"ס הוא).

בראשונה היו סותמין את הקמין מערב שבת. — בתוספתא פ"ד ובבלי מ' א' הנוסח היו סותמין את הנקבים, וברשב"א שם העתיק "היו סותמין את החמין" ונראה שט"ס הוא.

עאל מיסחי עם ר' בא בר ממל בטרים בר יטסם. — במוסף הערוך ערך טר ג' פירש דטרים עניינו בלשון יונית מים חמים נובעין כחמי טבריא.

ר' אבהו חורנין מזלפין ונפל עלוי והוא אמר והא ר' לוונטי כו'. — צ"ל: ר' אבהו הוון חורנון מזלפין ונפל עלוי והוא לא אמר (פי' שאחרים היו מזלפין עצמן דמותר כת"ק דר"ש בן מנסיא ומזילופן נפל גם על ר' אבהו ור' אבהו לא אמר להן שישמרו את עצמן מלזלף עליו דמאחר שאין כוונתן לזלף על אחר אלא על עצמן אף אם יפול הזילוף על אחרים מותר) ר' לוונטי כו'.

אבלט שאל ללוי סריסא מותר לשתות כו'. — צ"ל: אבלט שאל ללוי בר סיסי (כמו שהגיה בדפוס קראטשין) מותר לשתות כו' א"ל אין א"ל ומכיר הוא לה כלום (עניין מכיר כמו ביבמות פ"ד סוהי"א דף ו' ע"ב ולא הכירה עד שעברו עליה שלשים יום והוא לשון נקיה).

מולייר הגרוף שותין ממנו בשבת הא אם אינו גרוף כו'. — בבבלי מ"א א' תוד"ה מוליאר כתבו בשם הרב פורת דמשמע בירושלמי לפרש דמן המוליאר מותר למזוג מים חמין ביין ומאנטיכי אסור ע"ש אבל לפנינו בירושלמי אין שום משמעות לפרש כן, ומ"מ דברי הרב פורת בפירושו נכונים שכן מצאנו בהקדמת פירוש ספר יצירה לר' שבתי דאנילו הרופא שכתב קומקום של נחשת של השרים שנקרא בלשון יון מוליאר והוא הכלי שמרתיחין בו משרתי השרים את המים החמים להשקות אל אדוניהם עם היין מסוך ומזוג ומהול בחמים ע"כ ומזה מבואר דעיקר המוליאר אצלו היה עשוי ועומד למזוג ממנו מים חמין ביין וע' במוסף הערוך ערך מלייר ועוד מצינו במעשרות פ"ד מ"ד שותין על הגת בין על החמין כו' והרי ענין "שותין" שם ג"כ על המזיגה וע"ע ע"ז פ"ד הי"א.

[השלמות: הכל מודין בכלי שני כו'. פי' אפי' לחכמים דפליגי על ר"מ]

א"ר יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהיכנו אלא דבר אחד בלבד. — פי' ר' יוחנן קאי אר"ש דאמר (במשנה ו') כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת דלית ליה לר"ש מוקצה בדבר שהוא בעינו חוץ מן הנר הדולק בשבת אבל דבר שאינו בעינו כמו שברי כלים שאינן עושין מעין מלאכה (ע"ל פי"ז מ"ה) אף ר"ש מודה שאינן בהיכנן.

התיב ר' חיננה הרי מוכין שנתפזרו כו'. — צ"ל: התיב ר' חיננה הרי פירות שנשרו בעינן הן ואינן בהיכנן כו' הכא בכלים (פי' דכללו של ר' יוחנן אין לך דבר כו' אינו אלא בכלים ולא באוכלין) כו' הרי מוקצה שיבש ולא ידע בו (כ"ה בריש ביצה) הרי כו' ומה דאיתמר תמן באוכלין התיב ר' חייא בר אדא (פי' ג"כ על כללו של ר' יוחנן) והא תנינן כופין סל לפני האפרוחין שיעלו וירדו ותני עלה (ע' תוספתא פט"ז ובבלי מ"ג א') עלו מאליהן אסור לטלטלו אמרין הדא דר"מ דתני כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת דר"מ ר' יהודה אומר גר חדש כו' (פי' והרי ר"מ סבר דנר שהדליקו בו בשבת אסור כל היום אפי' אחר שכבה וה"נ באפרוחין שעלו מאליהן אסור לטלטלו אפי' לאחד שירדו שכ"ה שיטת הירושלמי למטה ודלא כשיטת בבלי מ"ג א') כל המיוחד לאיסור אסור (פי' כגון נר שמיוחד תמיד להדלקה וגם הדליק בו אסור לטלטלו בשבת אף לאחר שכבה אבל דבר שאינו מיוחד לאיסור אלא שאחד ייחדו לשעה לאיסור אינו אסור לטלטלו אלא בזמן שהאיסור עליו אבל לא אחר שניטל ממנו האיסור) וחורנה אמר כל שייחדו לאיסור אסור (פי' אפי' כשאחד ייחד לשעה לאיסור אסור לטלטלו אפי' לאחר שניטל האיסור) כו' מ"ד מיוחד הא ייחדו לא ומ"ד ייחדו כ"ש מיוחד מתניתא פליגא על מ"ד כל שייחדו לאיסור אסור דתנינן תמן מוכני כו' פתרין לה ד"ה היא בשוכח (פי' ולא היה כאן ייחוד אף לשעה) כו' אית לך מימר הכא ד"ה היא בשוכח (פי' דע"כ ר"ש היא דמיקל במוקצה, דלר"מ ור' יהודה ודאי אסור לטלטלה בעוד שיש בתוכה מעות) מתניתא פליגא על מ"ד כל שייחדו לאיסור אסור דתנינן האבן כו' מתניתא פליגא על מ"ד (דף ו' ע"ג) כל המיוחד לאיסור אסור דתנינן כופין כו' מאיליהן אסור לטלטלו (פי' ומשמע אפי' אחר שירדו) א"ר בון ב"ח קומי ר"ז תיפתר במאוס (פי' שהסל נתטנף בצואת התרנגולים בין בפנים ובין בחוץ מפני שהסל נקוב הוא) כו' וסאה ותרקב מאוסין הן (פי' שהרי סאה ותרקב אינן נקובין והן נקיים בפנים ואפשר להשתמש בהן).

אני אין לי אלא משנה כל הנרות מיטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת. — פי' כר"ש וכן איתא בסוף הפרק בשם ר' יוחנן מנורה קטנה מותר לטלטלה פי' בשלא הדליקו בה או שהדליקו בה וכבתה.

אשכחת רב ור' יוחנן אילין דאסרין חדא כו'. — צ"ל: אשכחת אמר רב ושמואל אילין דאסרין חדא ר' יהושע בן לוי ור' יוחנן ורשב"ל אילין דשריין חדא (ולא נמנו כאן ר' חלבו ור' אבהו והאחרים מפני שכולן היו מתלמידי המנויין כאן).

ר' לעזר בר חנינה מעשה היה וטילטלו פומט כו'. — צ"ל: ר' לעזר בשם ר' חנינה (וכעין זה בבבלי קכ"א ב' בשם ר' חנינא ומלבד זה לא מצינו עוד במקום אחר לר' לעזר בר חנינה).

דר' יהודה דו אמר נר מאוס פמוט אינו מאוס תני נר שהוא מונח כו'. — יש להחליף הגירסא ולהגיה וכצ"ל: נר מאוס פמוט אינו מאוס תני נר שהוא מונח אחורי הדלת פותח ונועל בשבת ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר רב ושמואל פתרין לה בשוכח ומקילין (כן העתיק רמב"ן בפה"ת שמות כ"ב כ"ז וכעין זה למעלה ה"ב מיקל לנשייא וכן בע"ז פ"א סוה"א ועוד הרבה) מאן דעבד כן יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה תני נר שהוא מונח ע"ג טבלה מסלק כו' לאחריו משום מכבה שמעון בר בא (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז) אמר קומי ר' יסא בכבה כו' אין כר"ש אפי' נר יהא מותר אלא כר' יודה כו' אם התנה עליו (פי' להשתמש בו אחר שיכבה) מותר מה אנן קיימין כו' כן אנן קיימין כר' יודה דר' יודה אמר נר מאוס הוא (פי' ואסור לטלטלו משום מוקצה מחמת מיאוס ומ"מ אם התנה עליו מותר) הוי מאן תנא אם התנה עליו מותר ר' יהודה תני אבל כוס וקערה ועששית אע"פ שכבו אסור ליגע בהן (כעין זה העתיק רמב"ן בחדושיו) כו' אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהן (פי' מפני שאלו עשויין אף לתשמיש אחר) א"ר מנא בקדמיתא הוינן סברין מימר מה פליגן (פי' ר"ש ורבנן דר"ש מתיר לטלטל את הנר אחר שכבה) באותו שכבר גררו העכברים את הפתילה (פי' דאל"כ אפי' כבה הרי הנר בסיס לפתילה שהיא אסורה) או באפוצה (פי' שהפתילה מהודקת ודחוקה בתוך הנר לכן היא בטלה לגבי הנר וכעין זה בבבלי קכ"ה ב' "כיון דהדקה שויא דופן" וכן לקמן פי"ז (דט"ז ע"ב) "כיון שהיא אפוצה לה כגופה היא") ואפי' תימא כו' בשיש בתוכו שמן (פי' והנר בסיס לדבר האסור והמותר) דתנינן תמן נוטל אדם כו' ולא הוינן אמרין כלום מן מה דר' רומנוס הוציא כו' גבי גחלים אפוצות הן או בשיש בתוכה שמן הדא אמרה אפי' אין בתוכו שמן (פי' מפני דר"ש סבר דאף בסיס לדבר האסור מותר) א"ר אבהו קיימתיה כו'.

ר' ירמיה חמי לון מטלטלין כו'. — ע' בבלי כ"ט ב' בשם ר' ירמיה רבה להפך.

ר' הונא בשם רבי לענין שבת איתאמרת. — צ"ל: ר' הונא בשם דבית ר' ינאי לענין שבת כו' (כ"ה בב"ב פ"ג ה"ח).