Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בקדמייתא הוינן אמרין על ידי שהיא מתרת את התפור. — צ"ל: שהיא מתרת את הקשור (פי' שהחוטין והרצועות נקשרין על השער ואסור להתיר בשבת).
ואפי' עשה להם אמבולי יהו טהורין (פי' שזוג באנשים אינו עשוי להשמיע קול אלא לנוי והעשוי לנוי אינו מקבל טומאה) ולא כן כו' ובלבד שלא ישמיע את הקול (פי' שמוליך ומביא בשבת בנחת ובמתון באופן שלא יקשקש העינבל בזוג ולא ישמיע את הקול) וחרנה כו' (וכל זה תירוצא היא).
וחרנה אמר אם השמיע את הקול אסור כו'. — צ"ל: אם משמיע את הקול אסור (אם כשיוליך ויביא שלא במתון ישמיע את הקול אף אם ירצה להוליך ולהביא בנחת ובמתון אסור) ואם לאו (פי' כגון שהזוג פקוק בפנים במוכין באופן שאף אם יוליך ויביא בכל כוחו לא ישמיע את הקול) מותר (פי' והרי כשהזוג פקוק אינו עשוי להשמיע קול ומ"מ זוגי העריסה מקבלין טומאה כמבואר בתוספתא כלים ב"מ פ"א ומובא בבבלי דמכילתין נ"ח ב' וה"ה בזוגי אדם אע"פ שאינן עשויין להשמיע את הקול אם יש להן עינבל מקבלין טומאה ועד כאן הוא התירוץ על הקושיא "ואפי' אם עשה להם אמבולי יהו טהורין") תמן אם אינן עשויין כו' ברם הכא אינן עשויין להשמיע קול בין בחול בין בשבת ומפני מה עשה להן אמבולי לנוי לא בטוטפת כו'.
הדא אמרה עשוי לכך ולכך הדא אמרה אחד האיש כו'. — צ"ל: הדא אמרה עשוי לכך ולכך אסור הדא אמרה כו' (כן העתיק בחדושי רמב"ן).
אין מגררין מנעלים וסנדלים אבל סכין כו'. —צ"ל: [תני] אין מגררין מנעלים וסנדלים ישנים אבל סכין (כ"ה בתוספתא פ"ד וכן בירושלמי סנהדרין פ"ו ה"א).
הדא דתימר לאורך אבל לרוחב צריך שיהא חופה את רוב הרגל. — כל המאמר הזה אינו שייך כאן כל עיקר ונשתרבב מיבמות פי"ב דף י"ב ע"ד ושם ביארתי ענינו.
מהו מפיק בההוא מומייקה א"ל משם תכשיט כו'. — צ"ל: מהו מפיק בההוא מונייקה (פי' רביד של זהב המחובר בכסות וסובב את צוארו ע' ערוך ערך מניק) אמר לון אי משם תכשיט (פי' לכך דעתכם לאסור) נימר כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות (פי' כר' אילא בריש פרק זה) אי משם משאוי בשבת (פי' ודבר שהוא משאוי אפי' מחובר לכסות אסור כדין טלית שאינה מצויצת כהלכתה ע' בבלי קל"ט ב') ודניאל ליסר והמניכא די דהבא על צואריה (פי' דמשמע שדניאל היה רגיל כן בכל יום אף בשבת ומוכח שאינו משאוי אלא תכשיט) ר' יוסי בר"ב בשם ר' יוסי מכה כו' רבנין דתמן נותנין עלין וספוג ומוך ע"ג מכה (ע' תוספתא פ"י ובבלי קל"ד ב').
מלמד שהיו מזוינים בחמשה עשר מיני זיין. — בפירוש הקצר כתב שבס"א הנוסח "חמשה מיני זיין" וכ"ה בפסיקתא דר' כהנא פיסקא ויהי בשלח ובילקוט בשלח רמז רכ"ז.
תפארת העכסים קורדיקייה. — צ"ל: דרקונייה (כ"כ הרה"ג רש"ב ז"ל בהערותיו לפסיקתא דר"פ פיסקא ותאמר ציון, ודרקון היא מין נחש שהיו הנשים מציירות אותו על מנעליהן ע' מדרש איכה רבתי פ"ד סימן ט"ו עה"פ סורו, וגם עכס הוא מין נחש).
ואילוסריקא מציירין. — פי' אילוסריקא עניינו בלשון יונית כולו משי דהיינו משי טהור ע' ערוך ערך אלוסרוקין.
אנן בר' אימי אמר קומי ר' יהודה מנשייא בר מנשה ירמיה. – צ"ל: חנן בר' אימי אמר קומי רב יהודה בשם ר' מנשה בר ירמיה (כן העתיק באו"ז ח"ב סימן פ"ד) כו' יוצאות בחוטין (אע"פ שניכרין שאינן משערה). ר' שמואל בשם ר"ז (ופה דאיתא לפנינו בינתיים "ר' בא בשם ר' יהודה כו' צוארה" ונשתרבב מלקמן ע"ג) תמן אפי' חוט שאינו דומה לשערה יוצאה היא (פי' שדרך הנשים לצאת בחוטין).
א"ר אבהו כל שהוא תושב בשער נקרא פיאה. — פי' כל דבר שהוא מוסיף על דבר אחר ומיטלטל הימנו נקרא אצלם "תושב" כמו במו"ק פ"א ה"ו כל שהוא תושב נקרא בקיע כ"כ הרמב"ן בתה"א ענין הקבורה ע"ש.
דאודניה בעא מיחזרתיה בשבת וגערו בו חביריו משום תכשיט כו'. —צ"ל: וגערו בו חביריו, ר' ינאי (ומה דאיתא בינתיים "משום תכשיט" מיותר כאן ונשתרבב מלמעלה רע"א דר"ג ברבי ירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בירו וגערו בו חביריו משום תכשיט) סבר מימר שמן הוא שהוא מרפא (פי' דהשמן שעל המוך הוא מרפא את האוזן ושמן מותר אף לרפואה כדתנן בפי"ד מ"ד החושש במתניו כו' סך הוא את השמן) כו' ולא כן א"ר ירמיה בשם ר' זעירא החושש באזנו נותן שמן ע"ג ראשו והוא יורד והולך לתוך אזנו ובלבד שלא יתן לתוך אזנו (והנוסח שלפנינו כאן נשתרבב מלקמן פי"ד ה"ג ע"ש וכעין מה שהגהתי יש בבבלי קל"ד ב' אין נותנין חמין ושמן ע"ג מכה בשבת אבל נותנין חוץ למכה ושותת ויורד למכה) ר' ינאי סבר מימר הלכה כר' יוסי (פי' דאמר לקמן פי"ז מ"ח דכיסויי הכלים אע"פ שאין להן בית אחיזה ניטלין בשבת) כו'.
מן מה דלא אמר ר' יסא לא בטלה מן יומוי כו'. — צ"ל: דלא אמר ר' יסא מילה בטלה מן יומוי (פי' שר' יסא לא שׂח שיחה בטלה מימיו).
אתא דרשב"ג כר"מ כמה דר"מ אמר דבר שהוא מיטלטל מותר כו'. — אולי נתכוונו למה שאמר ר"מ לעיל פ"ג (דף ו' ע"ב) דמותר לטלטל נר ישן להשתמש בו אע"פ שאינו מיוחד אלא להדלקה וה"נ מותר לפרוף על האגוז העומד לאכילה.
א"ר אבהו הונים קטמין. — צ"ל: "אינוס קסמין" (כ"ה נוסח הערוך בערך אנקטמין וע' במוסף שם דאינוס ביאורו בלשון יונית חמור וקסמין - עשוי).
הבנים יוצאים בקשרים בקושרי פואה. — כתב ברע"ב שביעית פ"ה מ"ד רפואה הוא מין צבע אדום וכ"ה נקרא בלשון ערבית (ע' ערוך ערך פאה ג') וברומית, ובלשון רוסית маринъ корень. ועיקר זה היו הקדמונים חושבים למועיל לרפאות לחולי נכפה הרגיל בילדים וגם חשבו אותו למועיל בקמיע ע' מו"נ ח"ג פל"ז.
[השלמות: לאו לאו משום דרכי האמורי. — ע' ב' שבועות ל"ו א'.]
ר' לעזר עאל לפונייה (פי' כמו לאפנויי דהיינו לפנות נקביו וכן מבואר בבבלי ברכות ס"ב ב' וב"ר פרשה יו"ד) אתא אבטיונס (פי' במוסף הערוך ערך אבטיונס שהוא ראש שומרי העיר בלשון רומי).
אמר אי דהכא גברא שקר דאיסתרולוגייא דידיה שקרין. — צ"ל: אמר אי דההוא גברא שקר (פי' או שאני אמרתי שקר) אי דאיסתרולוגייא כו'.
קריב למכסה והב לה חמרא כו'. — צ"ל: קריב ליה חכינתה (פי' נחש) והב לה חמרא כו'.