Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Sheviit Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המשעבד שדה לאשתו והלך ומכרה אם רצה לגבות כו'. — צ"ל: אם רצתה לגבות ממנה גובה משאר נכסים גובה א"ר הילא הורי ר' לעזר כהן תנייא (פי' כתנא דברייתא זו דמשעבד שדה לאשתו כו') חברייא בעיין מימר לא תגבה אלא מנכסים משועבדין (פי' מאותה שדה ששיעבד ואח"כ מכרה) כו' ואת אמרת ממשועבדין מתניתא (פי' ברייתא דלמעלה שאם רצתה לגבות משאר נכסים גובה) בשאמר לה יהא לך פרעון מזו אבל אם אמר לה לא יהא לך פרעון אלא מזו אינה כו'.
חייליה דר' יוסי מן הדא שור מצוי הוא להבריחו כו'. — צ"ל: מן הדא (ברייתא ביבמות פ"ז ה"א) העושה עבדו אפותיקי ומכרו אינו מכור מה עביד לה ר' אחא עבד מצוי הוא להבריחו שדה כו'.
ומפני שהוא מקיף לו פעם שניה נעשית ראשונה מלוה א"ר לעזר דר' יודה כו'. — צ"ל: ומפני שהוא מקיף לו פעם שנייה נעשית ראשונה מלוה ר' בא בשם ר' זעירא מכיון שהוא ראוי לתובעו כמי שהוא ראוי ליתן לו מעות והואיל וראוי ליתן לו מעות ולא נתן נעשית ראשונה מלוה (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מלמטה הלכה ב' ע"ש).
ר' יוחנן אמר בגין חרישה כו'. — צ"ל: ר"י אמר כגון חרישה רשב"ל אמר כגון בניין על דעתיה דר' יוחנן כל מלאכה שהיא פוסקת מאליה (פי' מפני שאסורה בשביעית) על דעתיה דרשב"ל כל מלאכה שהיא פוסקת בשביעית (פי' שכבר נגמרה אצלו המלאכה לפני שביעית אף שהיא מלאכה המותרת בשביעית ש"א) מה ר' יוסי כר' יהודה דר' יהודה אמר ראשון משמט (פי' וכ"ש מלאכה הפוסקת בשביעית דמשמט) ולא ר' יהודה כר' יוסי אע"ג דר' יהודה אמר אין דרך כו'.
אמר רשב"ג כן היינו נוהגים ביבנה והתני קידשוהו בראשון ובשני כו'. —יש להחליף הנוסח וכצ"ל: ארשב"ג כן היינו נוהגים ביבנה ר' בון בשם רב מהו בראשון ומהו בשני שנה ראשונה ושנה השנייה והתני (תוספתא רה"ש פ"א) קידשוהו ביום הראשון וביום השני ר' זעירא בשם ר' חסדא אותה השנה נתקלקלה קידשוהו קודם לזמנו כו'.
המלוה את חבירו ע"מ שלא לתובעו שביעית משמטתו כו'. — צ"ל: ע"מ שלא לתובעו אין שביעית משמטתו והתנינן השוחט כו' כיי דא"ר בא בשם ר' זעירא (למעלה הלכה א') מכיון שהוא ראוי לתובעו כמי שהוא ראוי ליתן לו מעות וכאן משראוי להאמינו כמי שראוי לתובעו וכיון שראוי לתובעו כמי שראוי ליתן מעות והואיל והוא ראוי ליתן לו מעות ולא נתן נעשית ראשונה מלוה, ר' יוסי בר"ב כו' שלא תשמטנו שביעית השביעית משמטתו.
תני שלשים יום לא איתיי מהו שלשים יום לא איתיי כו'. — צ"ל: שלשים יום לתביעה מהו שלשים יום לתביעה שמואל אמר כו' שלא תאמר כל שלשים יום אינו רשאי לתובעו (פי' שלמעלה מזה כתוב פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וגו' ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו, וענין הכתוב הוא שלא ירצה להלוות את האביון בתוך שלשים יום לפני רה"ש של שמינית מפני שהשביעית משמטת בסופה ובתוך שלשים לא יוכל לתובעו ומזה מוכח שסתם מלוה סמוך לרה"ש השמינית אינו יכול לתובעו בתוך זמן זה) כו' לא כן א"ר בא בר ממל ר' עמרם ר' מתנה בשם רב המלוה את חבירו ע"מ שלא לתובעו אין השביעית משמטתו (פי' דלפ"ז א"א שיהיה ענין הכתוב כביאור הנ"ל שהרי אין הפסד למלוה כל עיקר בזה שכיון דסתם מלוה שלשים יום והלוה לו בתוך שלשים לפני רה"ש השמינית הרי אינו יכול לתובעו לפני רה"ש ואין השביעית משמטתו ויכול לתובעו אחר רה"ש השמינית) אשכח תני ר' ישמעאל כו'.
ר' יהודה אמר רב דר"מ היא דר"מ אמר במלוה הדבר תלוי. — צ"ל: ר"י א"ר דר"ש היא דר"ש אמר במגבה הדבר תלוי (פי' דתנן הכא סתם דאונס ומפתה אינן משמטין דמשמע אפי' עמד בדין הוא כר"ש דס"ל בכתובות פ"ד מ"ב שכל זמן שלא גבו אותן עדיין דינן כמעשה ב"ד ואין משמטין וכדאיתא בהלכה ב' שם בכתובות על דעתיה דר"ש אין השביעית משמטתה ע"ד דרבנן משביעית משמטתה).
ר' חזקיה בשם ר' ירמיה ואפי' נתונין ברומי. — פי' ששטרותיו מונחין ברומי והוא עומד בא"י יכול למסור שטרותיו שברומי לב"ד שבמקומו בא"י (ואינו מחוור מה שפירשו בזה המפרשים שהדיינין הן ברומי וכ"ה במרדכי גיטין פ"ד).
[השלמות: ולמידין מידת הדין כו' - כעין זה ביומא פ"א ה"ב [ל"ט ע"א].]
הוון בעיי מימר מ"ד פסול משום מאוחר כו'. — צ"ל להפך: מ"ד פסול משום מוקדם ומ"ד כשר משום מאוחר.
אלא מ"ד פסול משום זיוף. — צ"ל: ואית מאן דאמר פסול משום זיוף (פי' שהוא מזויף מתוכו).
השותפין והאריסין והאפיטרופין אין להן פרוזבול. — מזה מוכח דחכמים חולקין על ר' חוצפית.
מה את ש"מ א"ר מנא חורשא מפיק דבש כו'. — צ"ל להפך: א"ר מנא מה את ש"מ חורשא מפיק דבש אילו אמר כו'.
ריבר"ב בשם רשב"ל אמר שמעה יתה כן. — צ"ל: אמר שמועתה כן.
[השלמות: אמר שמועתה כן (כצ"ל, ע' עמ' 79). — פי' שאמר שמעתא דר"ל כמו שרצה ר' מנא לומר.]
וזימנין דאת אמר אין מוסרין אותו אלא למי שפרע. — צ"ל: אין מוסרין אותו למי שפרע (וכ"ה בב"מ פ"ד ה"ב וה"ג וכן בתוספתא שם פ"ג).
א"ל ההן לאו צדק והין צדק. — צ"ל: והיינו (פי' והיכן הוא וכעין זה בתרומות פ"א דה"א והיינו וכתב לה לשמה) לאו צדק והין צדק (כן דרשינן בספרא פ' קדושים).