Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Sotah Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[השלמות: אם בחרבה של חטים כבר הוא אמור. — פי' חריבה של חטין היא מנחת חוטא וכתיב בה והיתה לכהן כמנחה (ויקרא ה' י"ג) ללמד ששיריה נאכלין כפרש"י שם, ולתוספות (מנחות ע"ב ב' ד"ה אם) איתרניא מזאת תורת; אבל רש"י במנחות שם פירש דחריבה של חטין מנחת מאפה שמפורש (ויקרא ז' ט') ששיריה נאכלין וזה מן התימה דמנחת מאפה אינה חרבה כי החלות נבללין והרקיקין נמשחין וגם רש"י עה"ת אינו מפרש כן ע"ש.]
המים נשפכין תני יש בהן משום קדושה נמחקה המגילה כו'. —יש להחליף הגירסא ותחלה צ"ל: נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני המים נשפכין תני (תוספתא פ"ב ויש שם ט"ס ע"ש) יש בהן משום קדושה. ומנחתה מתפזרת ע"ג הדשן הדא אמרה שמנחת סוטה קדשה עד שלא נמחקה המגילה כו'.
ולית לר' עקיבה מערערים אותה לשתות כו'. — צ"ל: מערערים אותה ומשקין אותה על כורחה (ומה שבינתיים מיותר).
כל אותן שנים היה עסוק במצות (פי' סתם מצוה בירושלמי ומדרשות היא מצות צדקה לעניים כדכתיב בדניאל ד' כ"ד וחטיך בצדקה פרק ועויתך במחן ענין) כו' ויידא אמרה דא וישבו שלש שנים (פי' ובתוך ג' שנים הללו הרג לנבות היזרעאלי וירש את כרמו).
הא אינו אומר מנחת זכרון אלא לטובה. — פי' שאם טהורה היא ונקתה ונזרעה זרע (כ"ה בתוספתא סופ"א וספרי נשא פיסקא ח' וע' בבלי כ' ב' תוד"ה הא).
א"ל רשב"ל אם כן ילכו כל הנשים כו'. — צ"ל: א"ל ר"ש בן יוחי א"כ ילכו כו'.
אשה פרושה זו שהיא יושבת ומלעבת בדברי תורה. — במאמר אחד מהרמב"ם הנדפס באוצר נחמד ח"ב דף ק' העתיק "אשה פרוצה", ואף כי לפי נוסח זה היה עולה יפה מה שאמרו עליה "שהיא יושבת ומלעבת בד"ת" מ"מ נראה שט"ס במאמרו של הרמב"ם וצ"ל "פרושה".
ומה נעביד לכון ואתון שטיין נפק כתובה אמר לון כו'. — פי' "נפק כָּתוֹבָה" שיצא הסופר של ר' אלעזר וכן מבואר בערוך ערך פרוש.
עבדין כן ברומשא אתת וקרבת גבי ר' אלעזר. — צ"ל: אתת וקבילת גבי ר"א (פי' שצעקה לפני ר"א, ע' מ"ש במו"ק פ"ב ה"ג [עמ' 333], וכנוסח זה העתיק בערוך שם עם עוד שינויים ע"ש).
זו טהורה לא שתלת לה זכות ואתייא כמ"ד הזכות תולה כו'. — צ"ל: זו טהורה לא שתלת לה זכות א"ר יצחק (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מלמטה) כן אנן קיימין (פי' רישא של הברייתא דתני "לא שבאו לה עדים שהיא טמאה") כששתת ולא בדקו כו' אסורה לביתה א"ר יודן ואתייא (פי' סיפא "לא שתלת לה זכות" ולא עליה אמר הכתוב ונקתה ונזרעה זרע אבל מותרת לבעלה) כמ"ד הזכות תולה כו' מפני שתלה לה זכות ברם כמ"ד הזכות תולה וניכרת (זה איתא למעלה ושייך כאן) אסורה ונקה האיש כו'.
תני ניטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי ה"ה ככל המנחות ותיפדה משקדשה כו'. — צ"ל: ה"ה ככל המנחות ותיפדה ותיאכל משקדשה בכלי ה"ה ככל המנחות תעובר צורתה ותצא לבית השריפה (כ"ה בתוספתא פ"ב וע' בבלי ו' ב' ותוספתא זו אתא כתנא דבי ר' אבהו בבבלי פסחים ל"ד ב' דאפי' פגול טעון עבור צורה ובמנחת בכורים על התוספתא סתם דבריו) והאומרת טמאה אני לך ולא כדמי חטאת שמתו בעליה היא (פי' מקשה אסיפא דתנן "ושבאו לה עדים שהיא טמאה" דמנחתה נשרפת) ודמי חטאת שמתו בעליה ילכו לים המלח (כ"ה במעילה י"א א') דמיא לאשם (פי' שאם אחר שנשחט נודע לו שלא חטא ה"ז יקבר ע' כריתות כ"ג ב') אם לאשם תיקבר א"ר מתנייא דמיא לאשם תלוי שנשחט דתנינן תמן כו'.
הדא אמרה ניתנים בלילה וניתנין לאחר מיתה ומחשב להן. — פי' מדא"ר יוחנן דלר"ש אין השיריים ניתנין על המערכה במקום שנותן את הקומץ אלא נותנן ע"ג הדשן שלמעלה מוכח שאין דין שיריים כדין קומץ וע' מנחות ע"ד א'.
[השלמות: נמצאת מדחה פרשת טמאות. — פי' ואין לחכמים לאסור מהשמפורש בתורה שהוא מותר.]
[השלמות: ר"מ כ"ד דברים מקולי ב"ש כו'. דע שכ"ג מהן נמנו בעדיות פ"ד וכ"ש הראב"ד שם במ"ב לבד מדין מדיר את בנו בנזיר שהוא בתוספתא שם, והנה מצינו עוד באהלות פ"ב מ"ג כמה הוא חסרון בשדרה כו' ובגלגולת ב"ש אומרים כמלוא מקדח ובה"א כדי שינטל מן החי וימות באיזה מקדח אמרו בקטן של רופאים דברי ר"מ וחכ"א בגדול של לשכה, והרי לו"ם ב"ש לקולא; וכתב בשו"ת רמ"ע ס"ב שהטעם שלא מנו זה בעדיות משום דכל אלו שנמנו שם אין חולק על ר"מ ועוד אפי' לר"מ אינו קל אלא מצד א' לענין טומאה אבל לענין טריפה ב"ש לחומרא ע' כתובות פ"ח היא ל"ב ע"א).]