אנן תנינן באו באו כו'. — צ"ל: אנן תנינן באו ובאו (פי' דריש וי"ו יתירא שכן היה נוסח שלהם בסדר המשנה וכן אסיקו בבבלי כ"ח א') אית תניי תני ובאו ובאו (פי' דשתי פעמים כתיב "ובאו") מ"ד באו ובאו ר"ע מ"ד ובאו ובאו ר' ישמעאל (פי' שאין ר' ישמעאל דורש ווי"ן ע' שבועות רפ"ד ורפ"ח; וא"ת הא ר' ישמעאל אינו דורש נמי לשונות כפולים כדאיתא בנדרים פ"א ה"א אין זה אלא בלשונות כפולים במקום אחר זה אחר זה כלשון בני אדם כמבואר שם אבל לא בכפולים בשני מקומות) אנן תנינן נטמאה ונטמאה אית תניי תני ונטמאה ונטמאה מ"ד נטמאה ונטמאה ר"ע ומ"ד ונטמאה ונטמאה ר' ישמעאל תני ובאו בה בוא ובה כו'.

היא ע"י שדרכה ליאסר בין לו בין לאחר היא נבדקת אבל הוא לכשישתה הוא נבדק. — צ"ל: אבל הוא לכשתשתה הוא נבדק (כן העתיקו התוס' בבבלי כ"ז ב' ד"ה "כשם" וביאור זה שאם קינא לה מראובן וראובן לא בא עליה אבל הוא ניאף עם אשת איש אחרת ושתתה זו אין ראובן נבדק עד שתשתה אותה אשה שניאף עמה).

ולא כן סברנן מימר לכשישתה הוא נבדק. — צ"ל: לכשתשתה הוא נבדק (וכ"ה בתוספות הנ"ל).

מן מה דמר ר' יוסי בשם ר' יונה אמרי לה רב בשם ר' חייה רובא השלישי כו'. — צ"ל: מן מה דמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן (וכ"ה למטה) אמרי לה רב בשם ר"ח רובא השלישי שבא מחמת השרץ אסור לעשותו תרומה והרביעי מותר לעשותו קדש הוי דו רב הוא דאמר בין בתרומה ובין בחולין אמר ר"ע כו'.

אשכחת מימר מחלפא שיטתיה דרב דמר ר' בא בשם רב שלישי בא מחמת השרץ והרביעי כו'. — צ"ל: שלישי בא מחמת השרץ אסור לעשותו תרומה והרביעי כו'.

ואת אמר לית כן והכא לית כן א"ר יוחנן השלישי בא מחמת השרץ כו'. — צ"ל: והכא לית כן ר' הילא בשם ר' יוחנן השלישי בא מחמת השרץ מותר לעשותו תרומה בעון קומוי כו' אף השני אינו פוסל את החולין מלעשותן תרומה ר' יסא בשם ר' יוחנן (פי' ר' יסא חולק על ר' הילא) שלישי בא מחמת שרץ אסור לעשותו תרומה והרביעי מותר לעשותו קדש כו' ואת אמר הכן (פי' שמותר לעשות לרביעי של חולין קדש) כו' טומאתו בקדש משום מעלה (פי' שאף בקדשי מקדש המקודשין אין הרביעי טמא אלא משום מעלה ובחולין לא עשו מעלה זו לכך מותר לעשותו קדש) א"ר יוסי ולמה לית הוא מסמא בחולין מלעשותו קדש משום מעלה כדמר ר' יודן אפי' כרבנן דאינון אמרין אין שלישי בחולין אסור לעשותו תרומה משום מעלה א"ל ר' יונה ולית אנן צריכין שמעין לה מן בר נש רב (פי' ואין חוששין לדברי ר' יודן שאינו גדול כל כך ואף שלעיל א"ר יסא בשם ר' יוחנן דשלישי אסור לעשותו תרומה אין זה אלא לר"ע דיש שלישי בחולין אבל לא לרבנן).

ר' אבהו בשם ר' מנא. — צ"ל: ר' אבהו בשם ר' אמי (ע' מ"ש ברכות פ"ח ה"א, עמ' 18).

לא דו אמר ואשר יקריבו שם טמא הוא כו'. — צ"ל: ולמה אמר ואשר יקריבו כו' כמה דמר ר' סימון בר זבדי גולגולתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח (פי' זה היה באותו זמן בראשית בניין המקדש השני כדאיתא במדרש זוטא שה"ש פ"ג ד' אחזתיו ולא ארפנו זה דוד שתפס את הגורן מיד ארונה היבוסי ואמר זהו בית הבחירה עד שהבאותיו אל בית אמי ואל חדר הורתי בשעה שעלו בני ישראל להוסיף על המזבח וימצאו גלגלתו של ארונה נתונה תחת המזבח ולא פסל הקב"ה את הקרבנות של ישראל ע"כ וע' ילקוט שם שהביא מדרש זה בהשמטה. והנה ההוספה על המזבח היתה בראשית בנין הבית השני כדתנן במדות רפ"ג וכשעלו בני הגולה הוסיפו על המזבח כו' ובלי ספק שענין מציאת גלגלתו של ארונה בזמן ההוא היה קבלה אצל חז"ל ונודע להם שהגלגולת היתה של ארונה אולי על ידי שנמצאה אצלה אבן או טס של מתכות שהיו חקוק עליה שם ארונה, ומה שאמרו בפסחים רפ"ט ונדרים פ"ו ה"ח וסנהדרין פ"א ה"ב אצל פסח שני של חזקיה "ואתיא כיי דמר ר' סימון בר זביד גולגולתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח" עניינו כמו שלאחר זמן בבית השני מצאו גולגולתו של ארנן תחת המזבח כן מצאו איזו טומאה במקדש בזמן חזקיה לבד מעבודה זרה גם טומאת מת וכפשטות הכתוב בדה"י ב' כ"ט ט"ז ויוציאו את כל הטמאה אשר מצאו בהיכל ה' וגומר).

ויאמר ואשר יקריבו שם טמא הוא. — צ"ל: ולמה אמר ואשר יקריבו כו'.

ר' ירמיה בשם ר"ש ב"ר יצחק רביע מאלף כו'. — צ"ל: רביע מאלכסון (פי' שאם נותנין כנגד העיר לכל רוח אלפים אמה צריכין ליתן בקרנות שהן באלכסונו של העיר אלפים על אלפים לכל קרן כדי לרבען והמגרש שבכל קרן שהוא אלף על אלף הוא רביע מאלפים על אלפים) א"ר יצחק ואפי' כו' מאן דמרבע ארבע גרמידין (פי' שרוצה לעשות מרובע ארבע אמות על ארבע אמות) בעי אשיתסר (פי' והכא מיירי בעיר קטנה מאד וכשיקיפו באלפים אמה לכל רוח תהיה מרובע של ד' אלפים ומשהו על ד' אלפים ומשהו והמגרש יהיה אלפים ומשהו על אלפים ומשהו ונמצא המגרש רביע אלא שפורתא לא דק מפני מדת העיר אע"פ שהיא קטנה).

[השלמות: ואת מיתגר פלגא. —פי' והגובה נתן כשיעור שקצבו לו כדי שלא ירגישו שהִטְעָם, דאם ל"כ ישתכר שלשה רבעים.]

אין מקדרין אלא בחבל של חמשים אמה. — ע' מה שהגהתי בזה בעירובין פ"ה (כ"ב ד', עמ' 201).

התיבון הרי גאולת מצרים שנייא היא כו'. — ע' פסחים פ"י ה"ז (עמ' 240) מה שתקנתי בזה.