ומציינין על קברו כדי שיצאו ב"ד מלישכת הגזית וימודו. — פי' שמציינין על קברו אותו מקום שממנו צריכין למדוד (וע' מע"ש רפ"ה דשם נתבאר דמקום הרוג מציינין אותו בדם) ולשון התוספתא פ"ט "ומציינין את מקומו" ועניינו כמו שבארנו, והנה ר' אליעזר ס"ל במ"ד דפרקין שאם נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחד שמוליכין את הראש אצל הגוף והיינו שקוברין אותו במקום הגוף ובמ"ג ס"ל לר"א שמודדין מטבורו והרי יכולין לציין במקום הקבר בצמצום נגד הטבור, ור"ע שחולק עליו וסובר דקוברין אותו במקום הראש הרי הוא סובר שמודדין מחוטמו ושפיר יכול לציין על קברו את המקום שבו נמצא החוטם.

מכיון דאת אמר יש מהן למזבח טריפה פוסלת בה בהי' פשיטא כו'. — צ"ל: יש מהן למזבח טריפה פוסלת בה (ע' דטריפה פסולה אף בקרבנות בני נח ע' בבלי ע"ז ה' ב' ועגלה דינה כמי שיש ממנה למזבח) תהא פשיטא לך כו'.

אמרין חברייא קומי ר' יוסי תיפתר לשעבר כו'. —צ"ל: תיפתר כמאן דמר לשעבר אמר לון מאן דאית ליה לשעבר כ"ש לבא (עי' בבלי מ"ו ב' דגם רבא אית ליה כן) מקום גיתה (ע' זבחים קי"ב א' ופרש"י שם ד"ה גיתה) ותפיסתה כו' וכמה היא תפיסתה ארבעים אמה (כ"ה בתוספתא פ"ט) רבי אומר כו' ר' שמואל בריה דר' יוסי ב"ר בון בעי ואמר אשר לא יעבד כו'.

אמרו על ר' יהודה בן בבא כו' שגידל בהמה דקה כו'. — וכ"ה בתוספתא ב"ק פ"ח ונראה מזה דר' יהודה בן בבא מת על מטתו וזה דלא כבבלי סנהדרין (י"ד א') שנהרג ע"י המלכות וכ"ה במדרש איכה רבתי פ"ב פסוק ב' ובמדרש תהלים מזמור ט'.

א"ר זעירא ראשונה ראשונה מתקיימת. — וכעין זה תניא בתוספתא פט"ו "וראשון ראשון עומד" וביאור זה שגזירות מתחדשות והגזירות הקודמות אינן מתבטלות.

[השלמות: זו זהורית המוזהבת. —ע"ה תוספתא פט"ו ובבלי מ"ט ב'.]

מהו שילמד אדם את בנו יוונית כו'. — שיטת הירושלמי היא דכשגזרו בפולמוס של טיטוס שלא ילמד אדם את בנו יוונית היינו לשון יונית ממש כדי שלא יוכל אדם מישראל להתחבר עם הגוים ופעמים יקרה שימסור לפניהם על בני ישראל חבריו ואך לאלה שהן קרובים למלכות התירו ללמוד לשון יון כדתני בתוספתא פט"ו התירו להם לבית ר' גמליאל ללמד בניהם יונית מפני שהן קרובין למלכות וכעין זה בירושלמי שבת פ"ו ה"א שלשה דברים התירו לבית רבי כו' ושיהו מלמדין את בניהן יונית. ומה שאמרו עוד בפ"א שם (דף ג' ע"ג) דב"ש וב"ה "גזרו על לשונן" נראה דהיינו על לשון רומית שהוא לשון הרומיים ששלטו על ישראל אבל על לשון יונית לא גזרו עד פולמוס של טיטוס. ומצינו בקדמוניות היהודים ליוסף בן מתתיהו ספר כ' פרק ט' "שלימוד לשונות הגוים הוא דבר שאינו הגון אצל היהודים" ונראה שזה היה אחר שגזרו ב"ש וב"ה על לשונן. אבל שיטת הבבלי בסוף מסכת זו וכן בב"ק (פ"ב ב') שלשון יונית לא גזרו עליה מעולם אבל גזרו על חכמת יונית עוד בימי מלחמת האחים החשמונאים ועוד חזרו וגזרו שנית על חכמת יונית בפולמוס של טיטוס, ולשיטה זו אמרו "של בית ר' גמליאל התירו להן חכמת יונית מפני שקרובין למלכות"; ולשיטה זו יפה הקשו בתוספות ב"ק שם מפני מה היה הצורך לגזור שנית על חכמת יונית בפולמוס של טיטוס אחר שכבר נאסרה זמן רב קודם בעת מלחמת החשמונאים ונדחקו מאד ליישב זה ע"ש.