והכא לא שנייא בין שהיא יודעת בין שאינה יודעת. — פי' ואסורה וע' בשו"ת רשב"ץ ח"ג סימן קע"ח שמתיר, וע' מ"ש בברכי יוסף אה"ע סימן ל"ז.

[השלמות: דרע"א הבא על סוטתו כו'. —ע"ל פ"ד הי"ג [ו' סוע"ב] וב' מ"ט ב'.]

א"ר חנניה אפי' כרבנן דהכא אתייא היא בה קנסו ולא קנסו ביורשיה. — צ"ל: בה קנסו ולא קנסו בצרתה (ונוסח שלפנינו נשתרבב מלעיל פ"ט ה"ה).

נישאת ע"פ ב"ד ר' בא ר' המנונא ור' זעירא תריהון אמרין זהו ראשו של פרק. — כל זה מיותר כאן ומאמר ר' בא ר' המנונא כו' נשתרבב מלמטה סוף ה"ח דף י"א סוף ע"א וגם שם נוסף מקצת סוגיא דהכא שאינו שייך שם כל עיקר וע' מ"ש שם.

מה א"ר יוסי בשאר כל הדברים (פי' ר' יוסי שאמר במשנה ב' "כתובתה על נכסי בעלה הראשון" אם גם שאר כל הדברים יש לה על הראשון או שמא כתובה דוקא ומודה בשאר כל הדברים) נישמעינה מן הדא (בפרקין משנה יו"ד) ר' יוסי אומר כל שהוא פוסל כו' זהו ראשו של פרק (פי' דר' יוסי אמר דבריו על ראש הפרק באשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונישאת ואח"כ בא בעלה אם נישאת ברשות ב"ד בין שהיו לה שני עדים שמת בעלה ובין שלא היה לה אלא עד אחד תצא מזה ומזה דמאחר שאם גירשה השני או מת נאסרה על הראשון פוסל נמי ע"י עצמו שאם מת הראשון או גירשה הרי זו אסורה לשני, אבל אם הלכה מדעתה ונישאת ולא שאלה מב"ד ואח"כ בא בעלה הראשון על זה שנינו "נישאת שלא ברשות מותרת לחזור לו" פי' לראשון שכ"ה שיטת הירושלמי כמו שאבאר למטה וכיון שאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל נמי ע"י עצמו שאם מת הראשון או גירשה מותרת לשני) הדא אמרה (פי' מזה שאמר ר' יוסי כל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו) לא חלק ר' יוסי בשאר כל הדברים.

ר' יוסי ור' לעזר יודון לר"ש ר"ש לא יודי לר' יוסי ור' לעזר. — צ"ל: ר' יוסי ור' לעזר לא יודון לר"ש (פי' דר"ש סבר דכ"מ שאסור לייבם לכתחילה אם עבר וייבם אף שהיא ביאה פסולה פוטרת וכר' נחמיה לעיל פ"ה ה"ז וחכמים חולקין עליהן ע"ש) ר"ש יודה לר' יוסי ור' לעזר.

לא מסתברא דלא נישאת ברשות מותרת שלא ברשות אסורה (פי' כבר כתבתי לעיל דשיטת הירושלמי דברשות היינו ע"פ שאלה לב"ד והן התירו בין שהיה לה עד אחד שמת בעלה ובין שהיו לה ב' עדים, ושלא ברשות היינו שנישאת בעצמה בלא שאלת ב"ד וגם באופן זה אין הפרש בין שהיה לה עד אחד שמת בעלה ובין שהיו לה ב' עדים וכ"ה שיטת התוספתא פי"א דתני התם האשה שבאה ואמרה מת בעלי ונישאת ע"פ עצמה ובא בעלה מותרת לחזור לראשון וע"ש, ולשיטה זו יפה הקשו בירושלמי כאן דאיפכא מסתברא דאם נישאת ברשות ב"ד תהיה מותרת לחזור לראשון אבל שלא ברשות תהיה אסורה לחזור לראשון) א"ר יוחנן דברי ר"ש עשו ב"ד הורייתן כזדון איש ואשה (פי' דאשה שנישאת ע"פ ב"ד הכל יודעין שנישאת בהיתר שא"א לעלות על הדעת שב"ד יטעו בזה לכן אם יתירו לה לחזור לראשון יאמרו שהחזיר גרושתו ולכך אסורה לחזור לו, אבל אם נישאת ע"פ עצמה מותרת לחזור לראשון שהקול יוצא שבא בעלה הראשון והכל ידעו שבשגגה נישאת לשני שהיתה סבורה שמת הראשון ודינה כשגגת איש באשה שיש לה בעל שמותרת לבעלה) א"ר יוחנן לית כאן פטורה אלא חייבת (פי' דזה ששנינו במשנה ג' "נישאת ע"פ ב"ד תצא ופטורה מן הקרבן" אינו כן אלא חייבת בקרבן מפני שאין זה כהוריית ב"ד אלא כטעות ב"ד כאלו הורו ב"ד ששקעה חמה במוצאי שבת) כו' ולא עקירת גוף הוא (פי' ולמה לן טעות ואפי' היא הורייה מ"מ חייבת בקרבן וכדתנן בהוריות פ"א מ"ג הורו ב"ד לעקור את כל הגוף כו' פטורין וכיון שב"ד פטורין היחיד חייב).

בשהורו עד חמש שנים אסורה כו'. —צ"ל: כמו שהורו עד חמש שנים מותרת מכאן ואילך אסורה (פי' שאילו ידעו ב"ד שיבא הראשון לא היו מתירין אותה לכך היתרן דומה כאילו התירוה לזמן עד שיבא הראשון ואין זה עקירת גוף) כו' הקילקול דומה לאכילת חלב ודם כמו שהורו מותר לאכול חלב ואכל דם (ומבואר דלשיטת הירושלמי "ב"ד" הוא ב"ד הגדול כב"ד שבהוריות).

מתניתא פליגא על ר' יוחנן שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה. — צ"ל: שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה.

לא הוחזקה אשת איש אלא בפני שנים לכשיבואו שנים כו'. — צ"ל: לא הוחזקה אשת איש אלא בפני שנים והן אומרים שנתגרשה לכשיבואו שנים אחרים ויאמרו שנתקדשה (פי' דאז תהיה אסורה מפני אלו שאומרים לא נתגרשה).

ר' נחמן בשם ר' יעקב בשם רב נישאת ע"פ שנים אפי' דהוא אתי אמר לה כו'. —צ"ל: ר' נחמן בר יעקב בשם רב נישאת ע"פ שנים אפי' דהוא אתי אמרין ליה לית את הוא (וכעין זה לקמן פט"ו דף ט"ו ע"א) ומניין כו'.

כיון שבא איסור החמור כו'. —צ"ל: כאן שבא איסור החמור כו'.

[השלמות: אותו ואתהן הוא ואת שניי'. — צ"ל: אותו ואתהן אותו ואת שתיהן (פי' אם אשתו ובת אשתו).]

מה א"ר יוסי בשאר כל הדברים נשמעינה מן הדא כו' (כל הענין עד סוף ההלכה) זהו ראשו של פרק. — כל זה מיותר כאן ונשתרבב מלעיל ה"ג כ"ש שם (וע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ה).

לבנו הוא מייעדה אינו מייעדה לאחין אלא אם אמרת בבן וייעדנה לאחין כו'. — צ"ל: אינו מייעדה לאחין וייעדנה לאחין מק"ו כו' אינו דין שייעדנה לו לא אם אמרת בבן כו' אינו דין שייעדנה לו ויכנס תחתיו לשדה אחוזה מה אם הבן שאינו נכנס תחתיו ליבום נכנס תחתיו לשדה אחוזה אחיו שנכנס תחתיו ליבום אינו דין שיכנס תחתיו לשדה אחוזה ת"ל ואם לבנו ייעדנה לבנו הוא מייעדה ואינו מייעדה לאחיו (כ"ה במכילתא פ' משפטים לפי הגהת הגר"א שם) שמעון בר אבא (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז) בעי קומי ר' זעירא כו'.

א"ר יעקב בר אחא כן אית כאן כריבר"י כו'. — צ"ל: א"ר יעקב ב"א אית כאן כריבר"י (פי' דסבר בקידושין פ"א ה"ב דצריך שיהיה שוה פרוטה בגירועיה מפני שהוא כמקדשה בשעת ייעוד ולכן צריכין גם לדעתה) א"ר שמואל בר אבדימא אפי' תימר אית כאן כריבר"י לא קטנה היא (פי' ואין דעת בקטנה ומה מועיל דעתה).

אחז הוליד בן תשע. — ע' בהשבועון היהודי "דער אידישער הויז דאקטאר" (תער"ב No. 5) שכתב דזה מקרוב קרה בארץ סינים שילדה אשה בת ח' שנים ובעלה היה בן ט' שנים, וכעין זה בשבילי עולם ח"ג.

[השלמות: אחז הוליד כו'. בעל הפירוש כתב כאן "פי' בבן עשרי' מלך וט"ז שנים מלך נמצאו כל ימי חייו ל"ה שנה דשנת העשרים גם הוא מהט"ז" ואין צורך לזה אלא שכבר היה לאחז בן בכור לפני חזקיהו ושמו מעשיהו (דה"י בי כ"ח ז') ואף שבמקרא סתם ולא כתב שהיה הבכור אך כן איתא בירושלמי סנהדרין פ"י ה"א (הפסגה קובץ ששי, חוברת ב' צד 45).]

פתר לה סמוך לעשרים שנה. — צ"ל: פתר לה לאחר עשרים שנה (פי' שכבר נגמרו לו עשרים שנה שלמות) כצ"ל לפי נוסח הסוגיא שלפנינו; אבל ענין הסוגיא אינו מובן לכן נ"ל להחליף ולתקן וכצ"ל: פשיטא הדא מילתא פחות מבן עשרים שהביא ב' שערות מיכן ואילך הוא איש (פי' שאינו נעשה בן עונשין אלא משעה שהביא ב' שערות וכ"ה דעת התוספות בבבלי פ' א' ד"ה נעשה) ויותר מבן עשרים שהביא ב' שערות למפריעו הוא נעשה איש (פי' מבן עשרים שמאז הוא סריס ותניא בתוספתא פ"י וכן בתוספתא נדה פ"ו בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות אע"פ שהביא אחר מכן הרי הוא כסריס לכל דבר, ושיטה אחרת לבבלי פ' א' דמבן י"ג נעשה איש) מה פליגין בבן עשרים שמואל אמר למפריעו הוא נעשה איש (פי' מבן י"ט שנים ויום אחד דסבר כעולא בבבלי נדה מ"ז ב' שאם לא הביא ב' שערות מבן י"ט שנים ויום אחד נעשה סריס ואפי' הביא אחר זמן ה"ז סריס מבן י"ט ויום אחד) רב אמר מיכן ואילך הוא איש (פי' רב כדעתו שאמר בבבלי נדה שם דעשרים שנה של סריס הן מעת לעת ורק משעה שהביא ב' שערות הוא נעשה גדול) כו' ויתרו בו שמא יביא ב' שערות בתוך ששה חדשים (פי' שכל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ששה חדשים משנעשה גדול כדאיתא בסנהדרין רפ"ח, וע' מ"ש בהערותי שם. וה"פ שאם נעשה סורר ומורה אחר י"ט שנה לשמואל או עשרים שנה לרב יתרו בו בפני שלשה שאם יחזור ויקלקל ויביא ב' שערות בתוך ששה חדשים והוא נעשה גדול למפרע יהיה נדון כבן סורר ומורה ואף שא"א להלקותו טרם שהביא ב' שערות ותנן בסנהדרין פ"ח מ"ה מתרין בו בפני ג' ומלקין אותו חזר וקילקל נדון בכ"ג ואינו נסקל עד שיהיו שם ג' הראשונים שנאמר בננו זה זה הוא שלקה בפניכם ע"כ נראה מכאן דהתראה היא עיקרית אבל מלקות אינו מעכב) כו' פתר לה סמוך לעשרים שנה (פי' דהא דתנן ואחד בן כ' שלא הביא ב' שערות היינו מי"ט עד עשרים שנה).