היתה כשרה ונתחללה כגון אלמנה לכה"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט מ"ד כו'. — צ"ל: כגון אלמנה לכה"ג וגרושה וחלוצה מאן דאמר כו' (פי' גרושה וחלוצה אפי' לא נתחללה אסורה לכהן והמלות "לכהן הדיוט" אשגרת לישנא היא מלקמן פ"ז מ"א וסוטה פ"ח מ"ט, וע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ה, עמ' 4).

ר' יודן בעי חלץ לה מעוברת והפילה נישמעינה כו'. — יש להחליף ולתקן וכצ"ל: חלץ לה מעוברת והפילה צרתה מה שתהא מותרת להינשא נישמעינה מן הדא הרי כו' את ששמו מחוי יצא זה שאין שמו מחוי הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת יכול את אמר תהא צרתה מותרת להינשא ת"ל להקים לאחיו שם בישראל עד שתדע כו' את שאין שמו מחוי יצא זה ששמו מחוי כמה דאת אמר צרתה לא תינשא כו'.

[השלמות: והוא שיצא ראשו ורובו. — פי' ראשו ביצא כדרכו או רובו ביצא דרך מרגלותיו (אלגאזי רפ"ח דבכורות).]

היו לפניו ב' זתים אחד של חלב וא' של שומן ואכל א' מהן וחבירו מונח בתוכה כו'. — צ"ל: וחבירו מונח לפניו אינו חייב על ספיקו אשם תלוי היה חבירו מונח (והסופר השמיט מן "מונח" עד "מונח") בתיבה ואבד המפתח מאחר שאלו אמצא כו' הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת (פי' ושנינו במשנה ב' דאם ילדה בן קיימא יוציא וחייבין בקרבן) עד שלא יוודע לו אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא יביא אשם תלוי הדא אמרה שאינו מביא כו'.

ר' חזקיה ר' חייה בר בא קיימא ר' זעורא קמינן מאחר כו'. — צ"ל: ר' חזקיה ר' זעורא קיימה ר' חייה בר בא מאחר כו'.

את ש"מ שהאשה מעוברת וחוזרת ומתעברת. — העיקר כגירסת ק"ע שצ"ל: את ש"מ שהאשה מעוברת אינה חוזרת ומתעברת (וכ"ה בנדה פ"ג ה"ד דף נ"א רע"א, ומוכח לה מדתנן סתמא "הולד כשר" דמשמע אפי' ילדה תאומים ואי אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת יש לחוש דולד א' מהתאומים הוא בן ט' לראשון והשני בן ז' לאחרון ושני הולדות בספק ממזר ומדאין חוששין לזה מוכח ששני הולדות הן מהראשון או שניהם מהאחרון).

הא כיצד עושין שיפיות ביניהן ומחלקין נכסי המת נמצאת אומר כו'. — צ"ל: ומחלקין נכסי המת מת הספק עד שלא עשו שיפיות ביניהן הרי כאן אחין ודאי ויבם ספק וכולן שוין בנכסי המת (ונשמט ע"י הסופר מן "המת" עד "המת") נמצאת אומר שיפיות באחין (פי' שכבר הספיקו היבם והספק להתפשר ביניהן, ופירוש אחין כאן קרובים כמו שאמר אברהם ללוט "כי אנשים אחים אנחנו" בראשית י"ג ח') הפסד לאחין (פי' מפני שכבר נטל הספק מחצה והיבם מחצה וכשמת הספק חולקים האחים ביניהם את חלקו של הספק אבל מה שנטל היבם מנכסים אלו כבר זכה בהן ואין לאחים עסק בהן) תחרות באחין (פי' שאם לא התפשרו היבם והספק ביניהם ובתוך כך מת הספק) שכר באחין (פי' דבזה האופן האחים חולקים ביניהם את כל נכסי האח המת מפני שעדיין לא זכה היבם במחצית הנכסים והרי נשתכרו האחים בהתחרות שהיה בין היבם והספק).

[השלמות: א"ר יוסי לצדדין כו'. (ע' רא"ש כתובות פ"ח סימן י"ג ורמב"ם פכ"ב הי"ד מאישות) וצ"ל: לצדדין היא מתניתא כונס ומגרש (פי' ואז יכול לשלם כתובתה ולמכור) או מחזיר והיא שוברת כו'.]

[השלמות: לחדשים שלימין דתנינן דייה חודש'. — צ"ל: לחדשים שלימים דלא כן ניתני דייה חודש.]

ר' אבא בר זוטרא בשם שמואל כל שהוא בה"י רבה באל"ף רבה. — צ"ל: כל שהוא בהרבה הרי הוא בארבה (וכ"ה בנדה פ"א ה"ד דף מ"ט ב' ובב"ר פ"כ אות י"ג; וביאור זה שדורש המקרא "הרבה ארבה" בראשית ג' ט"ז והוא לשון כפול שכל אשה היולדת לחדשים רבים דהיינו לתשעה הרי היא מרבה גם בימים דהיינו שיולדת לחדשים שלמים ולא למקוטעין, אבל האשה שיולדת לחדשים מועטים דהיינו לשבעה היא ממעטת ג"כ בימים ויולדת למקוטעין ולפ"ז אין קושיא מר' בא אר' בא דכאן שהוא לט' חדשים אמר שאינה יולדת למקוטעין אבל לעיל שהוא לז' חדשים כמו שאמר מקצת מן הראשון ומקצת מן האחרון וחמשה שלמין באמצע בזה מודה שיולדת למקוטעין).

ודע שלפנינו בב"ר שם מסיים בסוף מאמר זה "כל שהוא במאתים ושנים עשר יום חי", וברור שכל זה אינו מגוף המדרש אלא פירוש הוא שנוסף בספרים ע"פ ביאור ר' בחיי על מאמר זה על המקרא הנ"ל וכן מדברי ר' בחיי שם נראה שלפניו לא היתה הוספה זו במדרש וכן נראה מהפירוש המיוחס לרש"י במדרש שם ע"ש.

בקורת משל מלכות עיברה. — צ"ל: בקורת משל מלכות עברה (פי' שהלכה דרך עירו של רבי).

[השלמות: בקורת משל מלכות. — בקרא בלשון סורית עדר וכעין זה תרגום אונקלוס דברים יין י"ג ותפס מלה סורית שלא לכפול מלת עדרו וכ"ה בישעי' ס"ה יו"ד ויואל א' י"ח.]

ר"מ חשש לגיטין ר' יודה חשש לוולד כו'. — צ"ל: ר"מ חשש לגיטין (וכפירוש ק"ע) או לוולד (פי' שבמקום שאין חשש גיטין כמו באנוסה הוא חושש לוולד) ר' יודה חשש לוולד כו' אין תימר דלית ר"מ חושש לגיטין ליתני ארוסות ינשאו מיד ר' זעירא בשם ר' גידל ממאנת אינה כו'.

ובדמים ר' יודה אומר מטמא מעל"ע כו'. — צ"ל: ובדמים ר' יודה אומר דייה שעתה (פי' בגיורת אבל שפחה אפי' קודם שנשתחררה היא מטמאה מעל"ע כדמוכח בנדה פ"ב ה"א) ר' יוסי אומר מטמאה מעל"ע אמר רבי נראין דברי ר' יוסי בדמים ודברי ר' יהודה בוולד (וכ"ה בנדה פ"א ה"ה דף מ"ט ב' ובבלי כתובות ל"ז א') א"ר חנינה כו' בגין דאמר רבי נראין (פי' ויהיה ביאורו שנראין דברי ר' יהודה לר' יוסי וחזר בו ר' יוסי בוולד) כו' חוץ מעיגול של דבילה כו' (פי' הוא בתוספתא טבול יום פ"ב דר' יהודה וחכמים נחלקו בדין הכשר עיגול של דבילה ואמר שם רבי נראין דברי ר' יהודה בדבילה שמינה שלא גירסה ודברי חכמים בדבילה שמינה שגירסה; כ"ה הגירסא שהעתיק הר"ש שם פ"ג מ"ג ולפנינו ט"ס בתוספתא. וע' ק"ע כאן שכתב "דעיגול של דבילה היא בתוספתא תרומות פ"ד" והנה שם אינו נזכר כל עיקר עיגול של דבילה וצ"ל "פ"ה" אבל גם שם לא נמצא שרבי יאמר נראין כו').

אמר יאות סבא ידע פירקי גיטא. — צ"ל: ידע פרקי גרמיה (כ"ה בתענית פ"ב הי"ד ושם [עמ' 292] ביארתי).

א"ל לא רבי דילמא חרון אמר מן מה הן דשנה רבי כו'. — ע' ביאור סוגיא זו בתענית שם.

לא דרשב"ל פליג (פי' דלר' יוחנן דאמר סתם משניות דרבנן ודא הלכה כסתם ורשב"ל נמי דאמר סתם משניות דר"מ אינו חולק על ר' יוחנן בהלכה דודאי הלכה כסתם) אלא דו חמי רוב סתם משניות דר"מ (פי' שאינו חולק אלא סתמא מני דלר' יוחנן היא כרבנן ולרשב"ל היא כר"מ אבל לענין הדין הכל מודין דהלכה כסתם).

ר' זעירא בעא קומי ר' מנא הידינו רבה רבה דמתניתא רבה דאולפנה כו'. — צ"ל: ר' עזרא (ע' מ"ש בשביעית פ"ה ה"ט, עמ' 68) בעא קומי ר' מנא כו' דר' לעזר אמרה רבה דמתניתא כד שמע דתני לה ר' חייה בשם ר"מ אמר יאות סבא ידע פרקי גרמיה נאמר אולפן קביל מן רבה החולצת מונה כו' (ומה שבינתיים מיותר ונכפל בטעות ע"י הסופר מלפני זה; וביאור הוכחה זו שאם נאמר רבה דאולפנא למה היה ר' אלעזר מצטער תחילה דאף שר' אלעזר שאל לרבו ולא היה לו אולפנא דמתניתא כר"מ, שמא יש לו לר' יוחנן אולפנא דמתניתא כר"מ כענין שאמרו למעלה פ"א ה"ב "ר' אבהו אית ליה אולפן הלכה כר"מ אנן לית לן אולפן", אבל אי אמרינן רבה דמתניתא ניחא דר' אלעזר ודאי שאל תחילה לרבה דמתניתא ואמר לו דמתניתא סתם נשנתה ולכן היה מצטער עד ששמע דתני לה ר' חייה בשם ר"מ ובדברינו יתיישב כל מה שפקפק בזה בספר דורות הראשונים ח"ב עמוד 108 ע"ש).

[השלמות: אעפ"כ כנסה כו'. — כעין זה לקמן פי"ג ה"ב [י"ג סוע"ג].]

ומהו להערים וכי ר' טרפון אביהן של כל ישראל כו'. — צ"ל: ומהו להערים (פי' מי שנפלו לפניו ד' יבמות מד' אחין ואין בדעתו שתהיינה לו ד' נשים ורוצה להערים ולקיים בכולן מצות יבום ולגרש אחת או שתים או שלש מהן אם מותר לו לעשות כן) וכי ר"ט אביהן של כל ישראל לא הערים קידש כו' (פי' וא"א שהיה בדעתו לקיים שלש מאות נשים אלא לגרש הרבה מהן כשיפסקו שני בצורת) תמן אין כל אחד ואחד ראוי להאכיל בתרומה (פי' דרק כהנים יכולין להאכיל בתרומה ואפשר שלא היו במקומו הרבה כהנים שהיו צריכין לנשים ולכן היה מותר לר"ט להערים) ברם הכא כל או"א ראוי לייבם (פי' דכאן כשיש לו עוד אחים אפי' קטנים ממנו אף שמצוה בגדול לייבם מ"מ כיון שדעתו לגרשן אח"כ יותר נכון שכל או"א מן האחין ייבם אשה אחת על מנת לקיימה).