האב שאמר בתי זו מקודשת כו' אינה נסקלת על פיו כו'. כתב ה"ה בקידושין פרק האומר מחלוקת רבא ור"א ור"ח רבא ור"ח ס"ל דאין סוקלין כו' והוה ליה תרי לגבי חד כו' הנה בפ' האומר אמרי' ואזדא ר"ח לטעמיה דאמר ר"ח בני זה ט' שנים נאמן לקרבן ולא למכות ועונש כו' תניא כותיה דר"ח כו' וכתבו התוספו' ישנים וז"ל תימה היכי מייתי מדר"ח לטעמיה הא מסתמא ר"א לא פליג אמתניתין דלקמן דלשבויה לא הימניה למכות ולעונשין אין להאמינו טפי משבויה ע"כ וכתב הרב הח"ה ז"ל וז"ל ונראה דלאו קו' היא דלא האמינו קר' בשבויה משום דלאו בנשואין היא אבל מכות ועונשים שע"י נשואין כי הכא ודאי דהאמינתה תורה כדכתיב וסקלוה בהאי פרשה ולא ס"ל וסקלוה בעדים כמו שכתבו התוס' לרב עכ"ל והם דברים תמוהים לא זכיתי להבינם דודאי במכות ועונשים שע"י נשואין ל"ק להו להת"י דהא ודאי לא דמי לשבויה משום דלאו בנשואין היא דזה מבואר מדלא הקשו קושיתם לר"א דס"ל דסוקלין ממתני' דלקמן אלא מאי דק' להו ז"ל הוא למאי דקא' בגמ' ואזדא ר"ח לטעמי' דאמר ר"ח בני זה בן ט' שנים כו' נאמן לקרבן ולא למכות ועונשין דהתם לאו במכות ועונשים שע"י נישואין היא אלא שאם בא עליה אחד מן העריות לחייבו מיתה וא"כ היכי קאמר ואזדא ר"ח לטעמיה דמשמע דר' אליעזר פליג עליה דר"ח בהא והא אפילו רבי אליעזר מודה דומיא דשבויה וזה מבואר ולעיקר קו' י"ל דהכי מייתי דכי היכי דס"ל לר"ח התם דלא מהימנינן לי' לכולא מילתא אלא לקרבן ולא לעונשין ה"נ ס"ל הכא דלא מהימנינן ליה לכולה מילתא כדקאמר ר"א אלא לאיסור' ולא לעונשים משא"כ לר"א דס"ל דכל דמהימנינן ליה מהימנינן לי' לכול' מילת' ה"נ התם ס"ל דאינו נאמן כלל משו' דאי מהימנינן ליה לקרבן ה"נ דמהימנינן ליה לעונשים ולעונשים ודאי לא מהימנינן ליה דומיא דשבויה כנ"ל ועל דברי ה"ה ז"ל יש לי מן הקושי למה זה הוצרך לומר דהלכה כרבא ור"ח משום דהו"ל תרי לגבי חד ות"ל דבהדיי' אמרי' תניא כותיה דר"ח וי"ל ודוק: