Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse Chapter 20
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כהן מיוחס כו' אין מעלין אותו ליוחסין. כתב ה"ה וכבר שאלוהו המפרשים למה צריך שום עדו' להשיאו אשה כו' ונ"ל שקו' זו הכריחו לרבינו לומר כו' ואף עפ"י שכל המשפחות בחזקת כשרות ה"מ במי שיש לו חזקת משפחה כו' הנה הר"ן ז"ל פ"ב דכתובות הק' קו' המפרשים הלזו אברייתא דקתני אני כהן וחברי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה וז"ל ואיכא למידק דהיכי מודו דאינו נאמן להשיאו אשה הא קי"ל כרבנן דאמרי כל המשפחות בחזקת כשרות הן ואמרינן פ' החולץ זיל גלי או נסיב בת מינך אלמא לא חיישי לה משום פסולי קהל ולא חיישינן שמא פסול או גוי הוא והכי מוכח בריש פסחים גבי ההוא דהוה סליק ואכל פסחים בירושלים יע"ש ויש לי לדקדק עליו דבסוף פרק עשרה יוחסין אמתני' דתנן מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים כתב הר"ן שם וז"ל ולפי מה שכתבתי למעלה דאפילו לרבנן דאמרי כל המשפחות בחזקת כשרות הן עומדות אפי"ה צריך לבדוק משום חללים שבה אתיא שפיר הך מתני' וגמ' דילן אבל לדברי האומרים דאפילו כהן אינו צריך לבדוק צ"ע למה צריך להביא ראיה על האשה ואפשר דנהי דס"ל לרבנן דכל המשפחות בחזקת כשרות הן עומדות ה"מ היכ' דאיכא חזקת משפחה אבל היכ' דליכא חז"מ לא עכ"ל הנה מבואר שדבריו ז"ל הן הן דברי ה"ה ז"ל שכתב כתי' הא' וכיון שכן ק"ט דאמאי לא תי' לההיא דפ"ב דכתובות כתי' דהכא דאף ע"ג דקיימא לן כרבנן דכל המשפחות בחזקת כשרות הן עומדות ה"מ היכא דאיכא חזקת משפחה אבל היכא דליכא חזקת משפחה לא ומשו"ה קאמר דאינו נאמן להשיאו אשה וכתי' ה"ה ז"ל ובר מן דין ק"ט לדברי הר"ן ז"ל דפ' ע"י מה יענה לההיא דפרק החולץ דאמרינן זיל גלי כו' הרי דאף ע"ג דליכא חזקת משפחה מסבי' ליה אשה ומוקמינן ליה בחזקת כשר שממנו הביא ראיה בפ"ב דכתובות ואשר אני אחזה לומר שאף הר"ן ז"ל לא כתב בפ' ע"י דהיכא דליכא חזקת משפחה לא מוקמינן ליה בחזקת כשר אלא דוקא גבי פיסול חללות דבהכי מיירי מתני' דהתם כמ"ש הר"ן דאם נאמר דבפיסול חללות אפילו רבנן מודו א"ש מתני' ואהא הוא שכתב דאפי' לדעת האומרים דאפילו בפיסול חללות אמרי' כל משפחות וכו' ה"ד היכא דאיכא חזקת משפחה אבל היכא דליכא חזקת משפחה חיישינן בפיסול חללות אבל גבי פיסול קהל אפי' דליכא חזקה מוקמינן בחזקת כשרות מטעמא דמכירים ישראל ממזרים שביניהם והיינו ההיא דפרק החולץ דאמרי' זיל גלי כנ"ל ואולם לדעת ה"ה ז"ל דס"ל דאפי' בפיסולי קהל כל דליכא חזקת משפחה חיישינן לה צ"ע מה יענה לההיא דפרק החולץ וראיתי להב"ח ז"ל חלק א"ה סימן ב' שייחס סברא הלזו שכתב ה"ה ז"ל בדעת הרמ"ה שכתב שם הטור וכתב דההיא דזיל גלי י"ל דה"ק דמ"מ טוב לו הגלות אולי תנשא לו אשה כשרה דיעבד כו' יע"ש ואפשר שכן דעת ה"ה ז"ל עוד ראיתי לו שם שהכריח שכן דעת הטור ז"ל ממ"ש בסי' ג' בלשון רבי' דאב שאמר על בנו שהוא כהן שאינו נאמן ליוחסין וה"ט כמ"ש ה"ה וכן ממ"ש ברא"ש סי' הנז' מי שבא ואמר כהן אני אינו נאמן ואין מעלין אותו לכהונה וע"כ דהיינו משום דלא אמרינן כל משפחות בחזקת כשרות הן אלא דוקא בדאיכא חזקת משפחה אבל מי שאין לו חזקת משפחה שבא ממדינת הים לא וכ' דלפי"ז ודאי ה"ה איש נכרי שבא מארץ רחוקה ואמר ישראל אני כיון דאין לו חזקת משפחה צריך ראיה דשמא גוי או עבד הוא וכדברי הרמ"ה ואין ס' שאלו הבין הטור ז"ל כמ"ש לא השיג עליו א"ד יעי"ש וכונת דבריו לומר דמה שהשיג הטור על דברי הרמ"ה וכ' ול"נ דלישנא דכל משפחות כו' לא משמע כדבריו הוא משום שהבין הטור ז"ל בדעת הרמ"ה דס"ל דאף ע"ג שיש לו חזקת משפחה שמכירין את בני משפחתו אפי' הכי בעי' שיש לו חזקת כשרות וכמדוקדק מדבריו שכתב דהיינו מאן דאית ליה חזקת כשרות ומש"ה השיג עליו אמנם היכא דליכא חזקת משפחה כלל כגון שבא מארץ רחוקה ה"נ דמודה הטור דל"מ כמ"ש בסי' ג' ולדידי מן המתמיהין שדעת הטור מבואר הוא דס"ל דאפילו היכא דליכא חזקת משפחה שבא מארץ רחוקה לא חיישינן שמא נתין וממזר הוא וממקום שבא הב"ח ז"ל הדבר מוכרח ממ"ש בריש סי' ג' מי שבא ואמר כהן אני כו' אין מעלין אותו לכהונה כו' אבל אוסר עצמו בגרושה כו' והשתא אם איתא לדעת הב"ח ז"ל מאי אוסר בגרושה דקאמר הא אפילו בשאר נשים דעלמא אסור מכיון דבא מארץ רחוקה חיישינן שמא גוי או ממזר הוא וכן מבואר ג"כ ממ"ש בי"ד סימן רס"ח וז"ל ומה שצריך עדות כו' אבל לא הכרנוהו שהי' גוי ובא ואמר נתגיירתי בב"ד פלוני נאמן ואם אמ' נתגיירתי ביני ובין עצמי אינו נאמן כו' אבל נאמן על עצמו כו' ליאסר בבת ישראל ע"כ הרי מבואר דס"ל דכל שלא הכרנוהו שהיה גוי נאמן לומר נתגיירתי בב"ד פ' ומותר בבת ישראל ולא חיישינן שמא נתין או ממזר הוא ואם כן ק"ו הדברי' באומר שישראל גמור הוא שהוא נאמן אף על גב דלית ליה חזקת משפחה והדבר תמוה איך אשתמיט מהב"ח ז"ל כי ע"כ נראה בדעת הטור ז"ל כמ"ש בדעת הר"ן דס"ל דלענין פסולי קהל ודאי דאפילו דלית ליה חזקת משפחה לא חיישינן לה מטעמא דמכירים ישראל ממזרים שביניהם וקלא אית לי' אפילו ממקום למקום ולענין פסולי כהונה דוקא בדאיכא חזקת משפחה לא חיישינן אבל כל דליכא חזקת משפחה חיישינן משום חללות והיינו מה שפסק כלשון רבינו ז"ל בסימן ג' דמי שבא ואמר זה בני כהן אינו נאמן ליוחסין דהיינו לענין שתהא בתו כשרה לכהונה כפי' ר"ת ובהכי ניחא ג"כ מה שפסק בס"סי הנז' מתניתין דמי שיצא הוא ואשתו ממ"ה והדבר תמוה שהרי כפי מה שפסק בסי' ב' דאפילו בפסולי כהונה אמרינן כל משפחות בחזקת כשרות הן למאי הלכתא כתב דצריך להביא ראיה על האש' אלא ה"ט כמ"ש דהתם מיירי בפסולי כהונה וכל דליכא חזקת משפח' חיישינן לה כנ"ל אמת ויציב וראיתי להרב בית שמואל ס"ג סק"ה שכתב וז"ל הוציאוני מבית הספר דאל"כ חיישינן שמא עבד הוא כ"כ התוספו' פ"ב דכתובות דכ"ו ובטור השמיט זאת וכתב בח"מ הטעם כיון דקי"ל כל משפחות בחזקת כשרות הן לא חיישי' שמא עבד הוא והטור ס"ל אפי' מי שאין לו משפחה ידועה לא חיישינן והרמב"ם שכתב כלשון המשנה מוכח דס"ל כתי' הראשון של ה"ה דכל שאין לו משפחה ידועה חיישינן שמא עבד או ממזר הוא והמחבר סתם ופסק כוותיה ש"מ מי שאין לו משפחה ידועה חיישינן שמא עבד או ממזר הוא את"ד ז"ל ומתוך מ"ש יתבאר לך ביטול דבריו שהרי מרן בראש ס' הנז' כתב כלשון הטור ז"ל דמי שבא ואמר כהן אני כו' אוסר עצמו בגרושה ואם איתא אפילו בכל הנשים שבעולם אסור שמא ממזר הוא הן אמת דקו' הלזו ג"כ ק"ל לתי' ב' שכתב ה"ה ז"ל שדעת רבינו כדעת הרמ"ה דכל שאין לו חזקת משפחה חיישינן לנתין ולממזר שהרי דברי הטור ז"ל דריש סי' ג' הן הן לשון רבינו ז"ל שכתב בפרק זה דין י"ג וכיון שכן ק' מאי אוסר בגרושה דקאמר ואפשר ליישב לדעת ה"ה ז"ל דודאי דאפילו בכל הנשים דעלמא נמי אסור ולא הוצרך רבינו לומר דאוסר עצמו בגרושה אלא לאשמועינן דאם נשא גרושה לוקה על פיו ולא חשיבא התראת ספק כמ"ש ה"ה ז"ל ואמנם להטור ומרן לא יתכן תי' זה שהרי כיון דבזמן הזה לא נפקא לן מידי לענין מלקות למאי הלכתא הוצרכו לאשמועינן דלוקה ומה שהכריח ממה שהעתיק והוציאוני מבית הספר כלשון רבי' דס"ל כדע' הרמ"ה וה"ה כתי' הראשון נראה לע"ד דאין ראיה כלל דמעולם לא כתבו ז"ל דאפילו בשאין לו חזקת משפחה לא חיישינן שמא עבד או ממזר הוא אלא דוקא בטוען ודאי דקים ליה בנפשיה דישראל כשר הוא משום הכי לא חיישינן לה ונאמן על ידי עצמו מה שאין כן ההי' דבית הס' דאיהו לא קים ליה בנפשיה אם הוא כשר או פסול אלא שבא להעיד בגדלו מה שראה בקטנו בהא ודאי פשיטא דחיישינן שמא עבד הוא וזה דבר מוכרח שהרי התוספו' שם באותו פרק דכ"ד ע"א ד"ה אבל אינו נאמן דחו פי' רש"י מכח ההיא דפרק החולץ דזיל גלי כו' יע"ש אשר מבואר דס"ל דאפילו בשאין משפחתו ידועה לא חיישי' לספק ממזרות ונתינות ובדף כ"ו כתבו דנקט מבית הספר שלא לומר שהוא עבד ולפי דברי הרב בית שמואל נמצאו סותרין את עצמם בתוך כ"ד ולא חשו עצמם ליישב ההיא דהחולץ אלא הדבר מוכרח כמ"ש כן נ"ל. ואולם אכתי פש גבן ליישב לדעת הרמ"ה ולתי' הראשון שכתב ה"ה ז"ל מה יענו לההיא דאמרינן התם בפרק החולץ דמ"ז מעשה בא' שבא לפני רבי יהודה ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי כו' אמר לו נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך אלמא דבנים ממילא כשרים הן ולא בעי ראי' וכבר הביאו ראיה לזו הרא"ש בר"פ י' יוחסין והתוס' שם בפ' החולץ ד"ה במוחזק לך ומהתימה על הב"ח ז"ל איך לא חש ליישב סוגייאות הלזו לדעת הרמ"ה ז"ל וכבר ראיתי למוהרימ"ט ז"ל ח"א סימן קמ"ט שפירש דברי הרמ"ה הללו כדרך שפי' הב"ח דלא בא לאפוקי אלא משבא מארץ רחוק' שאין משפחתו ידועה לנו שיש לחוש שמא עבד הוא וכתב דההיא דפרק החולץ דידיע לן שהיה גוי ואין ס' אלא אם נתגייר בב"ד אלו דבריו יע"ש ובאמת שדבריו מן המתמיהין ולא ידענא מאי אידון ביה דכיון דההיא מיירי בידיע לן שהיה גוי כ"ש דקשה טפי לדעת הרמ"ה דכיון דאפילו בידיע לן שהיה גוי נאמן לומר שנתגייר בב"ד כ"ש במי שאומר שהוא ישראל גמור ואין אנו יודעים בו שום פיסול שיהא נאמן הרי לדעת רבוותא ס"ל דכל שאנו יודעים שהיה גוי אינו נאמן לומר שנתגייר בב"ד וכל שאין אנו יודעים שהיה גוי הוא נאמן כמבואר שם עיין בטור י"ד סי' רס"ח וכמו כן ק"ל למ"ש התו' בפרק החולץ דמ"ה ע"א ד"ה זיל איטמר שהק' שם דהא בעי ראיה כדאמרינן פ"ב דכתובות דמעלין מתרומ' ליוחסין ותירץ וז"ל וי"ל דהתם להשיא בתו לכהן העובד ע"ג המזבח כמו שמוכיח שם ר"ת א"נ התם כר"מ אבל ח"א כל המשפחות בחזקת כשרות כו' ע"ש אשר נראה מדבריהם דס"ל כתירוץ השני דההיא דפ"ב דכתובות דאינו נאמן ליוחסין כפירש"י ז"ל דהיינו משום חשש ממזרות אלא דההיא ברייתא אתיא אליבא דר"מ וכמו כן כתב הר"ן בפ"ב דכתובות בשם יש מי שתירץ והדבר קשה דאכתי מה יענו לההיא דנאמן אתה לפסול את עצמך כו' שהרי ר"י הוא דקאמר ולפי תירוץ זה ר"י נמי על כרחין כר"מ ס"ל דלא אמרינן כל משפחות בחזקת כשרות הן כדקאמר התם ר"י אומר אף אינו נאמן להאכילו בתרומה ואשר אני אחזה ליישב דאפי' לר"מ דס"ל דכל המשפחות לאו בחזקת כשרות הן ובעו בדיקה ה"ד לעניין להשיאו אשה לכתחילה אבל כל שעבר ונשא לא חיישי' להוציאה מידו ובפרק ע"י דע"א פרכי' התם הא גופא קשיא אמרת מוחזק לפסול פסול הא סתמא כשר והדר תני מוחזק לכשר כשר הא סתמא פסול אמר ר"ה כו' ל"ק כאן להשיאו אשה כאן להוציא אשה מידו ע"ש א"כ איכ' למימר דעובדא דר"י מעשה שהיה בשכבר היו הוא ובניו נשואין ומש"ה קאמר דנאמן לפסול את עצמו כו' ועוד אפשר לומר שלדעת הרמ"ה ולחד תי' שכתבו התו' ס"ל דההיא דר"י מיירי בשידוע לנו שהיה גוי ונתגייר דמהשתא יכול לישא ישראלית וליכא תו למיחש לא משום עבד ולא משום ממזר אלא שלא היו יודעים אם נתגייר בב"ד ולכך קאמר דאינו נאמן לפסול את בניו משום דכיון דיודעים הם שנתגייר אמרינן ודאי שנתגייר בב"ד כדינו ואפשר שלזה היתה כונת מוהרימ"ט ז"ל וחיסור לשון נפל בדבריו וצ"ל בידיע לן שהיה גוי ונתגייר ומ"מ אכתי דברי התוספות בפ' החולץ מוקשי' הן בעיני שהרי מבואר מדברי' שם בדף מ"ו שהן מפרשי' ההיא דר"י כפשטיה וכמו שהביאו ממנה ראיה וא"כ קש' טובא איך בדף מ"ה העלימו עיניהם מההי' דר"י ועוד תמיהא מילתא שהרי הר"ן ז"ל הביא תי' הלזו משם יש מי שתי' כו' וז"ל והא ודאי ליתא דהא התם מוקמינא למתני' דהנושא אשה כהנת כר"מ ופרכי' עלה ואיהי נמי תבדוק בדידי' ופרקינן לא הוזהרו כשרו' להינשא לפסולין כלומר לפיסולי כהונה וכיון שלא הקפידה תורה ליחוסן רבנן נמי לא עבוד מעלה לאצרוכינהו בדיקה ואפי' מחמת ממזרות אלמא לר"מ אשה אינה צריכה בדיקה ע"ש וכיון שכן ק"ט מה יענו לקושית הר"ן הלזו הן אמת שדברי הר"ן ז"ל הללו הם תמוהים בעיני שדבריו סותרים למ"ש פ' ע"י אמתני' הלזו אחר שהביא פירש"י כתב וז"ל כן פירש"י ז"ל והוא דרך הרמב"ם אבל בנוסחאו' שלנו כתוב לויים וישראלים ולפי פי' משנתנו כך הנושא אשה כלומר כו' ובהכי א"ש מאי דפרכינן ואיהי נמי תבדוק בדידי' כלומ' אה"נ דאיהי נמי בדקה בדידי' משום פסולי קהל אלא מש"ה לא תנייא מתני' משום דאינו דומה בדיקת' לבדיקתו דאיהי לא בדקה אלא משום פסולי קהל כו' ע"ש באורך שהחזיק בגירסא הלזו ועשה לה סמוכות מהירושלמי יע"ש וכן הוא דעת הרמב"ן ז"ל שם במלחמותיו וא"כ מבואר הוא דעת מי שתי' שכתב בפ' שני דכתובות הוא משום שהן גורסים במשנתינו לויים וישראלים כמו שכתבו הר"ן והרמב"ן ז"ל ואיך דחה דבריהם בשתי ידי' דכ' דהנכון כפירוש ר"ת גם הרז"ה ז"ל שם בלשון אחרון סובר כדעת הרמב"ן דאיהי נמי בדקה בדידיה שכתב וז"ל וי"ל דכי תנן במתני' צריך לבדוק בכל אדם שנינו דהא אוקימנא בשקרא ערער ובדין הוא דאיהי נמי בדקה בדידיה אלא דשייורי שייר לאשמועינן שהיא אינה צריכה לבדוק כו' ע"ש אלא שאני תמיהא עליו שמתוך דבריו מבואר שהוא גורס במשנתינו לוייה וישראלית כגי' רש"י ז"ל ממ"ש בלשון ראשון דמתני' מיירי בכהן הנוש' דכיון שכן קשה איך אפשר לומר לגירס' זו דאיהי נמי בדק' בדידי' משום פסולי קהל והא דלא קתני משום דשייורי שייר דהניחא רישא דמתני' דהנוש' כהנת אמנם אכתי תקשי מסיפא דקתני לוייה וישראלית כו' דאיירי לענין פסולי קהל דאיהי נמי תבדוק בדידיה כדפריך תלמודא ארישא ואולי נאמר דאסיפא ל"ק ליה לתלמודא משום דאיכא למימר דאיידי דקתני רישא הנושא כהנת לאשמועינן דלא הוזהרו כשרות כו' תני נמי בלוייה וישראלי' וע"פ האמור י"ל דהתוס' ז"ל פ' החולץ הוו גרסי כגירס' הר"ן והרמב"ן ז"ל ומש"ה כתבו דההוא דהתם כר"מ דלר"מ אפי' איהי נמי בדקה בדידיה מכל מקום אכתי קוש' קמייתא קשיא ואשר אני אחזה לפ' דבריהם בשנדקדק במ"ש בראש אמיר וז"ל זיל איטמר וישאוך אשה מיוחסת דלכאור' אין להם מובן למה זה הוצרכו להציע כן ובפשי' היה להם להק' מההיא דכתובות כי ע"כ נראה לי ודאי דודאי ס"ל להתוס' ז"ל דלענין פסולי קהל לכ"ע אפי' לר"מ אשה אינה צריכה בדיקה כמ"ש הר"ן אלא דמשמע להו דמדנסיבו ליה עצה רבה ור"י ואמרו זיל גלי סתמא משמע דס"ל דאפילו אשה מיוחסת דהיינו בדוקה מארבע אמהו' ולענין שיהא בתו כשרה לכהונה יכול ליקח דאל"כ הי"ל ליתן לו עצה טובה שלא יקח אשה מיוחסת פן יבדקו אחריה ותגלי חרפתו ולא יקח אלא ישראלית סתמא וכבר מפורש ובא פירוש זה להתוס' ז"ל פרק ע"י דע"ח ע"א ד"ה כאן להשיאו אשה שכתבו וז"ל פי' מיוחסת מד' אמהות דאי משום ישראלית בלא"ה מותר בישראלית כדאמרי' כו' זיל גלי אלמא משמע דבמקום שאין מכירין אותו נותנים לו ישראלית כו' ואולם התוס' בפ' החולץ לא ניחא להו בהכי מהכרח שכתבנו וזה שכתבו וישיאוך אשה מיוחסת כלומר בדוקה מד' אמהות שיהא בתו כשרה לכהונה והיינו דק"ל מההיא דפ"ב דכתובות ותי' דההיא מיירי להשיא בתו לכהן העובד ע"ג המזבח דבהא אפי' רבנן דר"מ מודו דבעי בדיקה דמעלה עשו בעבודת מזבח אי משום דזר העובד במית' דחמירא ואי משום דעבודת צבור שאני וכמ"ש הב"ח ז"ל וכמ"ש לקמן אמנם כל דליכא עבודת מזבח וכגון בזה"ז לא חיישינן לה ומותרת להנשא לכהן ולא חיישינן משום חללות וחזרו ותי' עוד דאפילו נימא דההיא דפרק ב' דכתובות איירי לענין שאסורה בתו להשיא לכהן משום חשש חללות ואפי' בזה"ז דליכא עבודת מזבח ההיא דהתם אתייא אליבא דר"מ אמנם לחכמי' אפי' משום חללות לא חיישי' ומהשתא ההיא דר"י ל"ק להו כלל משום דהתם לענין שיהא אסור בבת ישראל הוא דקא' דנאמן לפסול את עצמו ולא לפסול את בניו וכל שבפסולי קהל לא חיישינן לכ"ע זה הנ"ל אמת ויציב בכונת דבריהם ובהכי ניחא לי מה שהיה נראה לדקדק בדבריהם בתירוץ הראשון שכתבו משם רבינו תם דההיא דכתובות איירי להשיא בתו לכהן העובד על גבי המזבח ומבואר מדבריהם דלפי תי' זה ההיא דכתובות אתייא אפי' כרבנן דר"מ ממה שכתבו בתי' הב' א"נ דהתם כר"מ כו' משמע דלפי תי' הא' אתייא כרבנן דר"מ ואלו בכתובות ד"ה ואינו נאמן כתבו משם ר"ת דהתם מיירי להשיא בתו לכהן ומשמע מדבריהם דאף להשיא בתו לכהן שאינו עובד ע"ג המזבח חיישינן משום איסור חללות מדלא כתבו להשיא בתו לכהן העובד ע"ג המזבח ובס"ד כתבו לתירוץ ר"ת דכול' סוגי' דהתם אתייא אליבא דר"מ ונמצאו דברי ר"ת סותרים לכן כפי מ"ש י"ל כמ"ש בכתובות היינו ממש כא"נ שכתבו התו' בפ' החולץ ושני התי' הללו הן הן מדברי ר"ת ז"ל כנ"ל ולענין הלכה הנה לענין פסולי קהל דעת כל הפוסקים ס"ל דאפי' מי שאין לו חזקת משפחה כגון שבא מארץ רחוקה אמרינן כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות זולתי דעת הרמ"ה שכתב הטור ז"ל ולחד תי' שכתב הוא ז"ל בדעת רבינו ודלא כהרב ב"ש ובס' בי"ה שיחסו סבר' הלזו לדעת מרן והטור ז"ל דליתא כמ"ש ולענין פסולי כהונה דעת הר"ן ז"ל בס"פ ע"י דכל שאין לו חזקת משפחה חיישינן וכן הוא דעת הטור ז"ל כמו שהוכחנו מדבריו וכן נראה לי להוכיח שכן דעת הרי"ף והרא"ש ז"ל ממה שהשמיטו מתני' דהנושא אשה כהנת והביאו מתני' דמי שיצא הוא ואשתו למ"ה ואי ס"ל כדעת הרמב"ן שכתב הר"ן דכי אמרי' זו דר"מ אבל ח"א כל המשפחות היינו דוקא לענין פסולי קהל א"כ הי"ל להביא מתני' דהנושא אשה כהנת אלא מוכרח הדבר לומר דאפי' לענין פסולי כהונה אמרי' כל משפחו' כו' מיהו דוקא היכא דאיכא חזקת משפחה אמנם כל דליכא חזקת משפח' חיישינן לפסולי כהונה ומה"ט הוצרכו להביא מתני' דמי שיצא הוא ואשתו ממ"ה ואולם מדברי התו' בפ"ב דכתובות ד"ה הנז' מבואר דס"ל דאפי' היכא דליכא חזקת משפחה לא חיישינן לפסולי כהונה לרבנן דקי"ל כוותייהו ממה שהוצרכו לאוקמי סוגיא דהתם כר"מ ואם איתא אפי' כרבנן דר"מ א"ש דהתם כיון דליכא חזקת משפחה חיישי' לה וכן מבואר ג"כ מדברי הנ"י ז"ל שכתב בפרק החולץ גבי ההיא דנכרי ועבד הבא עב"י וז"ל ודע' הרי"ף ז"ל דמדחזי' לגמ' בתר הכי דקא' דהולד כשר ול"ק הולד פגום שאינו פגום והכי מסתבר מדקאמר בסוף שמעתין ואף רב כו' משמע שהיה מותר לכהונה מדלא חייש לפיסול כהונה דהא קי"ל שאין הכהן צריך לבדוק אלא במי שקרא עליו ערער כו' יע"ש ולפי דעתו ז"ל לא ידעתי לאיזה תכלית הביא הרי"ף ז"ל מתני' דמי שיצא הוא ואשתו למ"ה ואי ס"ל להנ"י שהרי"ף ז"ל הביאה לענין שיהא כשר לעבוד על גבי המזבח ולעלות לדוכן בזה"ז דס"ל דלענין זה אפי' רבנן מודו וכדעת ר"ת א"כ ה"נ הי"ל להביא מתני' דהנושא אשה כהנת וכעת צ"ע: והיכא דאיכא חזק' משפחה דעת הרמב"ן דלענין פסולי כהונה חיישינן משום איסור חללות שבה וכתב דהא דאמרי' זו דר"מ כו' לא קאי אלא אפסולי קהל ומטעמא דמכירים ישראל ממזרים שביניהם גם הטור ז"ל סי' ב' יחס סברא הלזו לדעת ר"ת ז"ל ותמה עליו שהרי מסקינן בגמ' אר"י אמר רב זו דברי ר"מ אבל ח"א כו' ומרן הב"י ז"ל כתב שאין זו הכרע דאיכא למימר דכי בעינן קריאת ערער דוקא לחשש ממזרות כו' אבל בחשש חללות אפי' לא קרא עליו ערער כמ"ש הר"ן יע"ש וראיתי להפרישה ז"ל שתמה עליו דלפי זה צריך לאוקמי דפלוגתייהו דר"מ ורבנן בחשש ממזרות כיון דבחשש חללות אפי' רבנן מודו ובהדיא ס"ל לר"ת דלכ"ע לא חיישינן לממזרות ממה שהוצרך לאוקמי ההיא דפרק ב' דכתובות דאינו נאמן להשיאו אשה משום חללות ואליבא דר"מ מבואר דמשום חשש ממזרו' לא חיישי' אפי' לר"מ וכמו שהוכיח מההיא דמשני התם לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין והר"ן ז"ל כתב כן משם הרמב"ן משום דס"ל דלר"מ חיישינן משום ממזרות וגרס במתני' לויים וישראלים כמבואר בדבריו במלחמותיו אמנם לדעת ר"ת ז"ל לא יתכן תירוץ זה ובאמת שהדבר מתמיה על מרן ז"ל איך יצא מפה קדוש ועל כן הנראה אצלי שדברי מרן ז"ל נכוני' והוא דודאי אפי' לדעת ר"ת דס"ל דלחשש ממזרות לא חיישי' ה"ד בישראל וא"נ באשה כהנת דלא הוזהרו משו' חללות לא עבוד רבנן מעלה משום ממזרות גריד' אמנם בכהן ודאי דה"נ לר"מ חיישי' משום ממזרות וזה דבר מוכרח ממתני' דקתני לויה וישראלית מוסיפין עליהן והתם לא שייך אלא חשש ממזרות וכמו שהכריחו התו' שם ובפ"ב דכתובו' וא"כ איכא למימר שפיר דכי קאמר בגמ' זו דר"מ אבל ח"א כו' לא קאי אלא אבדיקה דכהן משום ממזרות דר"מ ס"ל דבכהן כיון שתקינו לבדוק משם חללות תקינו ג"כ משום ממזרות ולרבנן אפי' בכהן לא תקנו לבדוק אלא משום חללות ומ"ש ר"ת דלחשש ממזרו' לא חיישינן לכ"ע ה"ד באשה כהנת או ביש' דוקא כנ"ל נכון: