Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foundations of the Torah Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ז"ל נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי כו'.
ומ"מ אכתי לא הונח לנו לדעת מרן שנראה מדבריו בב"י שדעת רבינו דטבילה בזמנה מצוה מדכת' ה"מ טבילה בזמנה אבל שלא בזמנה לא וא"כ קשה איך כתב בכ"מ שרבינו פסק כת"ק דר"י ולע"ד נראה ליישב שדעת רבינו כמ"ש התוס' בסוף יומא ד"ה מכלל שכתב וז"ל הא דלא פריך נמי מדרבנן דסברי מצוה וברייתא דמייתי ס"ל לאו מצוה י"ל דלענין ה"מ מצוה ואין לעבור זמנה במזיד ובמתכוין ולהכי ס"ל דטובל מן המנחה ולמעלה אבל במה שהן סוברים שיש לחזור אחר גמי בזה בודאי לא תדחה הטבילה ועוד מפני כבוד השם עכ"ל יע"ש וס"ל לרבינו דהא דאמרינן בגמרא דת"ק סבר לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה הכונה לומר דת"ק ס"ל דבהא לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה ור"י סבר דאפילו בהא נמי אמרינן טב"מ כנ"ל נכון: ועל פי זה נ"ל ליישב דעת רבינו שכתב בפ' י"א מהלכות פרה אדומה הלכה ב' וז"ל מי שהוזה עליו בשלישי ולא הוזה עליו בז' ושהה כמה ימים טובל בכל עת שירצה אחר הז' כו' והשיב עליו הראב"ד מדאמרי' בקידושין דס"ב והזה הטהור על הטמא ביום הג' וביום הז' ל"ל אצטריך סד"א ג' למעוטי ב' ז' למעוטי ו' דקא ממעט בימי טהרה אבל היכא דקא עבד בשלישי ובשמיני אימא ש"ד קמ"ל. ומה שתירץ מרן הכ"מ ז"ל יש בו מן הקושיא עיין בהר"ב בתי כהונה חלק בית ועד דף ע"א ע"ב יע"ש אכן כפי מ"ש שדעת רבינו רמב"ם נ"ל ליישב דס"ל לרבינו ז"ל דהא דאמרי' בקדושין דקרא דוהזה הטהור אתא למעוטי דאי עבד בג' ובח' דלאו מידי וטמא יקרא היינו משום דאותה סוגייא אזלא אליבא דמאן דאמר טבילה בזמנה לאו מצוה מדפריך בתר הכי וחטאו ביום השביעי ל"ל אצטריך סד"א ה"מ לקדשים אבל לתרומה בחד נמי סגיא קמ"ל ואלו למ"ד טבילה בזמנה מצוה הא אצטריך קרא דוחטאו ביום הז' לאשמעי' דטבילה בזמנה מצוה וכמ"ש רש"י והתוספות בשמעתין. ומש"ה אייתר לן תרי קראי וע"כ צ"ל דחד למעוטי דאי עבד בח' לאו מידי עבד וחד לרבויי דתרומה נמי בעיא הזאה שלישי וז' אמנם לדידן דקי"ל דטב"מ מקרא דוחטאו א"כ לא אייתר לן אלא קרא דוהזה עליו ביום הג' איכא למי' דקרא דוהזה אצטריך לרבויי תרומה וקרא דוחטאו לאשמועינן דטבילה בזמנה מצוה אבל היכא דעבד בג' ובח' ה"נ דשפיר דמי דכיון דלית לן מעוטא מהיכא תיתי למעוטינהו כיון דאית סבר' דמפיש בימי טהרה וא"כ דאפילו למ"ד טבילה בזמנה מצוה נפקא ליה מקרא דוחטאו כדדריש בספרי דאכתי וחטאו מיותר דאי לאשמועינן טב"מ לכתוב קרא והזה הטהור כו' וכבס בגדיו ורחץ במים ביום הז' וטהר בערב וחטאו ל"ל אלא ודאי אתא לאשמועינן דוחטאו מ"מ באיזה זמן שיהיה אפי' בח' ובשלישי וביום השביעי אוכבס בגדיו דבתריה קאי וכאלו כתיב ביום השביעי וכבס בגדיו ועיין ברא"ם ז"ל פ' חקת כו'. וכ"ת א"כ אמאי לא משני תלמודא בקדושין הכי דקרא דוחטאו אצטריך לאשמועינן דאי עבד בח' דמפיש בימי טהרה ש"ד כדדריש בספרי וקרא דוהזה אצטריך לאשמועינן דאפילו בתרומה בעינן תרתי שלישי ושביעי הא ל"ק די"ל דכיון דתלמודא דידן אתיא אליבא דמ"ד ט"ב לאו מצוה לא מצי לתרוצי הכי משום דאכתי קשה דאי קרא דוחטאו אתא לאשמועי' דאי עבד בח' ש"ד לא הי"ל למכתב וחטאו ביום הז' דמשמע דוקא שביעי אבל לא ח' דקאי ארבוי אלא הכי הו"ל למכתב וחטאו וכבס בגדיו דאז הוה משמע שפיר דמשום הכי כתיב וחטאו סתם לומר וחטאו מ"מ באיזה זמן שיהי' אפי' בח' וא"כ משום הכי הוצרך תלמודא לומר דקרא דוחטאו אצטריך לי' דאפילו לתרומה נמי בעינן הזאה בז' ולא סגי בהזאת ג' אלא בעינן תרתי וקרא דהזה אצטריך לומר דאי עבוד בח' לאו מידי הוי. אמנם למאן דס"ל טבילה בזמנה מצוה קרא הכי מדריש וחטאו מ"מ ואפי' בח' וביום הז' אוכבס בגדיו דבתריה קאי והכריחו לרבינו לומר כן דהשתא בריית' דספרי ותלמוד דידן לא פליגי דסוגיא דקידוש' אתיא כמ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה ובריית' בספרי אתיא כמ"ד טבילה בזמנה מצוה ודו"ק. ומה שתירצתי עוד בזה מצאתיו בס' הנז' דף הנז' יע"ש ויש להוכיח קצת דעת רבינו ז"ל מהא דגרסי' בירושלמי בפ' אלו דברים הלכה ג' אמר ר"ע כו' ומצו' להזות תפתר שחל יום הח' שלו להיות בי"ד שחל להיות בשבת שאלו חול הוא היו מזין עליו ואח"כ בא ושוחט לו את פסחו והוא נכנס ואוכלו בערב מכיון שהוא שבת ואינו מזה עליו נמצא מתעכ' מן המצות ע"כ אר"א תיפת' שחל יום הז' שלו להיות בי"ג שחל להיות בשבת שאלו חול הוא היו מזין עליו ולמחר בא ושוחט את פסחו מכיון שהוא שבת אין מזין עליו. ונמצא מתעכב מן המצות ע"כ והשתא לפי דעת הראב"ד ורש"י ז"ל אמאי הוצרכו בירוש' לומר כשחל יום ז' בי"ד או בי"ג ועדיפא מינייהו הול"ל אפי' כשחל בי' בשבת דמכיון שהוא שבת אין מזין עליו בז' וצריך עוד למנות ג' וז' ונמצא מתעכב מן המצות אלא מוכח דלא משכחת לה אלא בי"ד או בי"ג אבל בשאר ימים לא דמזין עליו בכל עת שירצה כדעת רבינו ועיין בתוס' ישנים יומא דף ח' שכתבו משם ריב"ה כדעת רבינו ודו"ק: