ואוכל מבשר חגיגת י"ד כו'. כתב הרא"ש ז"ל בפ' ע"פ וז"ל דכשחל להיות בא' בשבת שלא יביא כי אם תבשיל אחד דאין חגיגה דוחה שבת והר"י מאורליינאש והר"י מקורביל כו' היו אומרים דצריך ומביאים ראיה כו' דאמרינן אוקי לילות בהדי ימים כו' יע"ש הנה כל גדולי האחרונים ז"ל תמהו בדברי הרא"ש הללו מהא דאמרי' בפ' אלו דברים ת"ש סכין שנמצא בע"פ שוחט בה מיד בי"ג שונה ומטביל קופיץ בין בזה ובין בזה שונה ומטביל מני אילימא רבנן מ"ש סכין דמטביל דחזיא לפסח קופיץ נמי חזיא לחגיגה אלא לאו בן תימא ומ"מ יש בו משום שבירת עצם ודחי לא לעולם רבנן וכגון שחל בשבת כו' והשתא לדעת הר"י מאורליינאש כי נמי בא בשבת חגיגה מע"ש אתיא וצריכי קופיץ לה אלא ע"כ דאינו בא בשבת וראיתי למורינו הרב המובהק כמוהר"י הכהן ה"י בס' בתי כהונה חלק בית ועד כתב לתרץ לזה וז"ל ושמא דנהי דאתיא מע"ש אבל עיקר שבירתה ביום שחיטתה שהוא ע"ש וזה שנמצא בשבת איכא למימר שאינו מאותם הטבולים שהיו מביאים בשעת השחיטה שהוא ע"ש דאין שוהין שם במקום נפילתה ולפיכך אמרינן אימור מעלמא אתי ולאו מאתמול א"ד יע"ש ולא ידעתי מה תיקן בזה דאכתי ק' דהיכא קתני קופיץ בין בזה ובין בזה שונה ומטביל וכי נמצאת בי"ג מיהא אמאי שונה ומטביל הא חזי לחגיגה וא"כ מסתמא ודאי הטבילה בי"ב כדי שתהא בה הערב שמש ותהא טהורה בי"ט לשבירת עצמות חגיגה הנשחטת באותו יום וכן נמי ק' דהיכי קתני רישא סכין שנמצאת בי"ג שונה ומטביל דהשתא ק' דמ"ש בי"ד דמטביל לה וחזיא לפסח והא נמי חזיא לחגיגה כדפריך בגמ' גבי קופיץ ולכן נראה לי ליישב וניישב ג"כ קו' התוס' ד"ה והא וז"ל וא"ת אמאי לא פריך אי בשבת היכי מטביל לה הא קי"ל דאין מטבילין בשבת יע"ש מה שתי' ואף לפי תי' ז"ל אכתי ק' מה שהק' הרב ח"ה דאכתי אמאי לא פריך אי בשבת כיון דאסור להטביל בו ודאי דהטבילוה מאתמול משום חגיגת ט"ו יע"ש ולכן נר' ע"פ מ"ש התוס' בריש פ"ג דחגיגה ד"ה והאונן שכתבו בס"ד וז"ל וההיא דפסחים דקאמר סכין שנמצאת בי"ג בי"ד שוחט בה מיד כלומר דמסתמא הטבילוה מאתמול כדי לעשות לו הערב שמש וכ"ת דילמא נטמאת בטומאה דרבנן דלא בעי הערב שמש ונטר לה עד צפרא להטביל כו' ועוד דרגילות היא להטביל מעיו"ט דילמא מיטריד כ"כ ולא טביל כו' יע"ש ואם כן א"ל דכי משני תלמודא לא לעולם רבנן וכגון שבא בשבת היה ס"ל לתלמודא דמשום הכי שונה ומטביל משום דחיישינן דילמא נטמא בולד הטומאה דלא בעי הערב שמש ונטר לה עד יום ט"ו שהוא פנוי ממלאכתו להטביל ואי משום דאין מטבילין בשבת וי"ט הא ליתא שהרי אמרינן בפ"ב דביצה דכלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין אותו בי"ט וכפי' רש"י שם ודוקא בסכין שנמצא ביום י"ד כיון שהוא טרוד במלאכתו בע"פ הוא דאמרינן דשוחט בו מיד משום דסתמא רגילות הוא לאטבולי מאורתא אבל בקופיץ איכא למיחש דילמא נטר לה עד י"ט שהוא פנוי ממלאכתו והשתא ניחא לדעת הר"י מאורליינאש דמש"ה קתני מתני' דסכין וקופיץ שנמצאו בי"ג ש"ו אף על גב דחזי ליה לחגיגה אע"ג דחיישינן דילמא נטמא בולד הטומאה ונטר לה עד יום י"ג דבי"ג ודאי אינו טרוד ודאי בעסקיו כדי שנאמר דמסתמא מטביל לה מאורתא ומשום הכי הוצרך לאקשויי מסיפא דמתני' דאם חל שבת שוחט בה מיד ולא חיישינן דילמא נטר לה עד י"ט כנ"ל נכון ליישב דעת הר"י מאורליינאש ז"ל ודו"ק: עוד הקשה לדעת הר"י מאורליינאש מדאמרי' התם אמר רב אשי ש"מ חגיגת י"ד לאו חובה דאס"ד חובה תיתי בשבת ותיתי בטומאה והשתא לפי דעתו ז"ל מאי ראיה הא איכא למימר דלעולם חובה ואפ"ה לא דחי שבת בדר"ע משום דהו"ל מלאכה שאפשר לעשותו בע"ש דלא דחי שבת ולי נראה ליישב דמאי דס"ל להר"י מאורליינאש דחגיגת י"ד יכול לעשותה מע"ש מטעמא דאוקי לילות בהדי ימים היינו משום דס"ל דחגיגת י"ד לאו דאורייתא כסתמא דמתני' דאלו דברים ומה גם דבפ"ק דחגיגה אמרינן הכי אליבא דב"ה והילכך ס"ל דיכול להביאן מע"ש ומשום לינה ליכא למיחש משום דאוקי לילות בהדי ימים אמנם לבן תימא דס"ל דהוי דאורייתא דמפיק להו מקרא דזבח חג הפסח דס"ל דנאכלת ליום ולילה פשיטא ודאי דדחי שבת וכן נמי לתנא דברייתא דפ' אלו דברים דע"א דס"ל דנאכל' לב' ימים ולילה אחד וס"ל דחגיגת י"ד דאורייתא מקרא דלא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב כו' פשיטא ודאי דדחי שבת ואינו יכול לעשותה מע"ש דהא קרא כתיב בהדיא שיהא נשחט בי"ד בערב עם הפסח כמ"ש רש"י שם ואם כן אי בי"ד שחרית קאמר רחמנא דאינו יכול להביאם כ"ש שאינו יכול להביאם ביום שלפניו והיינו דקאמר ר"א שפיר דש"מ ממתני' דחגיגת י"ד לאו חובה כלומר מדרבנן כמ"ש התוס' דאי ס"ד חובה ומדאורייתא והיינו אליבא דבן תימא או לההוא תנא דברייתא פשיטא ודאי דהו"ל קבוע זמן דהא קרא כתיב בערב וא"כ תדחי שבת כנ"ל פשוט ודוק: