גחלת כ"ש והמוציא שלהבת פטור. פרק משילין פרכינן עלה והתניא המוציא שלהבת כ"ש חייב ומשני אמר רב ששת כגון שהוציאו בקיסם ות"ל משום קיסם בדלית ליה שיעורא כו' אביי אמר כגון דשייפיה מנא משחא וכתבו התוס' וא"ת וליבטל מנא אגב שלהבת דהכי אמרינן פ' המצניע כו' וי"ל דשאני הכא דליכא חשיבותא בשלהבת כו' ויש לדקדק אמאי לא תפסו קושייתם לעיל כי פריך אתי' דר' ששת ותיפוק ליה משום קיסם וכן ראיתי להמאירי ז"ל שהקשה קושית התוס' ז"ל אההיא דלעיל דפריך ותיפוק לי' משום קיסם ותירץ כתירוצם ונראה דס"ל להתוס' ז"ל דההיא דלעיל ל"ק כלל דליבטל קיסם אגב שלהבת משום דלא דמי כלל לההוא דהמוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי דפטור אף על הכלי דהתם שאני דהאוכל דבר נפרד מהכלי ואינו בא לו מחמת הכלי והילכך כיון שכל כונתו אינו אלא להוציא האוכלין אלא שהוא רוצה להוציאן בכלי מש"ה הכלי בטל אגב האוכלין משא"כ גבי קיסם דשלהבת בא מכח הקיסם דאם אין קיסם אין ושלהבת והקיסם גורם לשלהבת שיהיה לא שייך למימר דליבטל קיסם אגב שלהבת אמנם בהא דפריך לקמן ות"ל משום מנא ק"ל שפיר דליבטל מנא אגב שלהבת משום דהתם הכלי אינו גורם לו לשלהבת שיהי' דהשלהבת בא מחמת השמן לא מחמת הכלי כנ"ל נכון ודו"ק: מעשה חושב (מב) דהתם הכלי אינו גורם לו לשלהבת שיהי' כו'. ולענ"ד יש לפקפק הרבה אם נכון הדבר בסברא דאי יש לחלק בין האי דמוציא אוכלין בכלי דהאוכל נפרד מהכלי לבין המוציא שלהבת בקיסם משום דהקיסם גורם להשלהבת א"כ הרי גם מהא דשייף מנא משחא לק"מ די"ל כיון דבלא מנא א"א להוציא שלהבת במשחא לחודא א"כ הרי המנא גורם להשלהבת להוציאה מש"ה א"א למנא ליבטל לגבי שלהבת ובאמת המוציא משקין פחות מכשיעור במנא חייב משום מנא כיון דבלא מנא א"א להוציא המשקין והכלי גורם להמשקין שיצאו. וקצת ראי' לזה מהא דלא קתני רבותא זו באמת בכה"ג דהמוציא משקין פחות מכשיעור בכלי דפטור גם על הכלי אע"ג דהוצאת המשקין באה ע"י הכלי ואינן נפרדין מהכלי והכלי גורם למשקין שיכול להוציאן אע"כ דלא ס"ל לתוס' סברא זו לחלק בין הפרקים דאל"כ הרי לא מקשה בתוס' מידי גם מהא דשייף מנא משחא הנ"ל משום דיש לחלק בהכי כנ"ל: