Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Sales Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מי שאנסוהו למכור עד שמכר לפיכך אם מסר מודעה כו'. בפרק חזקת הבתים דמ"ח אר"ה הלכתא תלוהו וזבין זביניה זביני מ"ט אגב אונסא דזוזי גמר ומקנה וה"מ היכא דלא מסר מודעה אבל מסר מודעה לאו זביניה זבינא וכתב הטור ז"ל סי' ר"ה וז"ל ודוקא באונסא דאתי ליה מאחרינא אותו מבטל המקח אבל אונס דאתי ליה מנפשיה כגון מי שמוכר מפני שהוא דחוק למעות אפי' מסר מודעה זביניה זבינא ומרן הבית יוסף כתב עליו וז"ל כ"כ בעל העיטור וכתבתיו בסמוך ואע"פי שכ"כ לפי פי' בכגון מעשה דפרדסא וי"מ בענין אחר לא בשביל זה נאמר שחלוקים עליו בזה והא מילתא דסברא היא דאל"כ כל אדם ימכור כו' אלא דלהעיטור סברא זו כתובה בתלמוד ולשאר המפ' אינה כתובה מרוב פשיטותא א"ד יע"ש ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל דאמאי הוצרך להביא עצות מרחוק לזה ממ"ש ב"הע מההיא דפרדסא עד שמכח זה הוצרך לומר דלהעיטור סברא זו כתובה בתלמוד ולשאר המפ' גינה כתובה והלא לכל הפי' הנאמרים בההיא דפרדסא דין זה מפורש יוצא מההוא דפ' חזקת הבתים דגרסינן התם אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב ביה אנן ידענא באונסא דפלניא לאו מודעא היא ופי' רשב"ם ידענא באונסא דפ' שאונס גמור יש לו ומכירים אנו איזה אונס אי לא כתיב הכי אלא סתמא כתבו פ' אמר לנו שנאנס לאו מודעה ופרכינן מודעה דמאי אי דגיטא ודמתנתא גלויי מילתא בעלמא הוא ופי' רשב"ם ז"ל דכיון דמודיע לסהדי דהאי גט שאני נותן לאשתי אונס אני בו וכן המתנה כו' אע"ג דלא ידעי אונסא דיליה הרי הגט והמתנה בטלים דכיון דאינו מקבל ממון אם איתא דניחא ליה ליתן מדעתו ל"ל למסור מודעה ואי לא ניחא לי' ל"ל ליתן גט ומתנה אלא ודאי נאנס במתנ' זו ולא דמי לזביניה דהתם צריך לפרש דאיכא למימר דסתם מוכר לא ברצונו הוא מוכר אלא משום חסרון מעות ואיכא למימר דמסר מודעה דקסבר כשיהיו לי מעות מפיקנא מודעה ויחזור שדה שלי והדר פרכינן ואי דזביניה והאמר רבא לא כתבינן מודעה אזביניה ופי' רשב"ם ולפיכך לא הויא מודעה עד שיכירו העדים באונסו ואיכא למימר דלא אניס אלא השתא למעות הוא צריך ולמחר לכשיזדמנו לו מעות יחזור בו ולפיכך מסר מודעה כדי לבטל המקח הרי מבואר בהדיא דבמודעה דזביניה טעמא דבעינן שיאמרו העדים אנן ידעינן ביה באונסא דפלני' היא משום דתלינן דמחמת חסרון כיס הוא מוכר ולפיכך מסר מודעה דלכשיהיו לו מעות יבטל המקח ואם איתא דאפי' באונסא דאתי לי' מנפשיה כל שמסר מודעא המודעא מבטל המקח א"כ אפי' לא כתיב ביה הכרנו באונסו אמאי קאמרי נהרדעי דלאו מודעא היא הא אפי' נימא דמחמת חסרון כיס מכר כל שמסר מודעא המקח בטל וכן כי קאמר בגמ' אי לזביניה והאמר רבא כו' אדפריך מההיא דרבא ליפרוך בפשיטות דאמאי צריך שידעו באונסו וכן ראיתי בשיטה מקובצת כ"י שכתב משם מוהר"י ן' מיגאש ז"ל דין זה שכתב הטור דבאונס דמנפשיה אפי' מסר מודעא המקח קיים והביא ראייה מההיא דנהרדעי שכתבנו ומבואר שם שהר"י ן' מיגאש ז"ל מפרש ההיא דפרדסא שלא כפי' העיטור ז"ל ואפי"ה כתב שדין זה מפורש מההיא דנהרדעי ודברי מרן ז"ל צ"ע: ודע דכל זה אינו אלא במכר ומטעמא דאגב אונסיה דזוזי גמר ומקני אמנם במתנה נרא' דמודעתו מודעא ואפי' באונס דאתי מנפשי' דלא חשיבא אונס אפ"ה כל שמסר מודעא חשיב אונס ול"מ לדעת רבינו והרשב"א והר"ן ז"ל שכתב מרן הב"י דס"ל דהא דאמרי' בגמ' אי בגיט' ומתנתא גלויי מלתא בעלמא הוא שלא כפי' רשב"ם ז"ל אלא כל שמסר מודעא וגלה דעתו שאינו נותן מתנה זו בנפש חפצה אפי' אם יתברר הדבר שאותה מודעה שמסר בפני עדים דברי שקר הן ולא הי' אניס כלל אפי"ה מודעתו מודעא אלא אפי' לדעת רשב"ם ז"ל דס"ל דבעינן מסירת מודעא מחמת אונס אלא דלא בעינן שידעו העדים באונסו ואם נתברר הדבר שלא הי' בו אונס כלל אין מודעתו מודעא מ"מ נרא' ודאי דס"ל דלא בעינן אונס גמור דהיינו תלויה ויהיב אלא אפי' תלה מודעתו באונס דאתי לי' מנפשי' וכיוצא דלא חשיבא אונס מצד עצמו אפ"ה המודעא מבטל המתנ' כל דאיכא אונס קצת וזה מבואר ממ"ש רשב"ם דה"ט דלא בעינן בגיט' ומתנתא שידעו העדים באונסו דכיון שאינו מקבל ממון במתנה זו אם איתא דניחא לי' ליתן מדעתו למה מסר מודעא ואי לא ניחא לי' נ"ל ליתן אלא ודאי נאנס והלכך א"צ לפרש אונסו ואם איתא דס"ל לרשב"ם ז"ל דגבי מתנה נמי בעינן אונס גמור אבל אונס דאתי לי' מנפשי' לא חשיבא אונס לבטל המתנ' ואפי' במסר מודעא אם כן אמאי אין צריך לפרש אכתי ניחוש שמא מחמת אונס דמנפשי' וכיוצא הוא נותן מתנה זו דלא חשיבא אונס כלל אלא ודאי משמע דאפי' אונס דאתי לי' מנפשיה חשיבא אונס כל דאיכא מסירת מודעא וכן ראיתי להריב"ש ז"ל סי' רל"ב שכתב כן בהדיא והביא ראי' לזה מהא דאמרי' פרק ח"ה האי מתנה טמירת' לא קנה אמר רבא והויא מודעא לחבירתה כו' דההוא גברא דאזל לקדושי ההיא אתתא א"ל אי יהבת לי לכלהו נכסי הוינא לך ואי לא לא הוינא לך אזל למיכתב לכולהו נכסי אתא בריה קשישא אמר לי' וההוא גברא מה תהא עליה א"ל לסהדי זולו איטמרו אתו לקמיה דרבא אמר להם לא מר קנה ולא מר קנה ולא היא התם מוכחא מילתא דמחמת אונסא הוא דכתב לי' כו' והדבר מבואר דאונס זה אונסא דאתי לי' מנפשיה הוא שאם ירצה יכוף את יצרו ולא ישאנה ואעפ"כ מבטל אותה מתנת הבן הקדומה והויא לי' מודעא מחמת אונס גרוע כזה א"ד ע"ש אלא שאני תמיה עליו אמאי הוצרך להביא עצות מרחוק לזה מההיא דמתנה טמירתא דאין ראי' משם אלא לפירוש הר"י ן' מיגאש ז"ל אבל לפי פירוש ר"ח ז"ל שפי' שם אין ראיה כמ"ש מוהרח"ש ז"ל בקונטריס המודעא והלא ממקומו הוא מוכרח דאם איתא א"כ אמאי לא בעינן בגיטא ומתנתא שידעו באונסו הא אע"ג דעכ"ל דמחמת אונס נתן מתנה זו דאי לא ניחא לי' ליתן לא יתן כמ"ש רשב"ם אכתי נחוש שמא מחמת אונס דמנפשיה וכיוצא הוא נותן מתנה זו ומהיותר תימא על מוהרח"ש ז"ל שכתב דלפי פי' ר"ח ז"ל אע"ג דאין ראיה משם מ"מ הסברא נכונה היא ולא נמצא חולק עליו והלא הדבר מוכרח לכל הפי' כמ"ש וכמו כן אני תמיה על הר"ב פמ"א ז"ל ח"ב סימן ב' שכתב על מעשה שהי' בראובן שמסר מודעא לומר שהי' אנוס בפשר דבר אשר עשה מסיבה שהיה מתירא אם יחבוש אותו בבית האסורים שיראו הגוים וירצו לגבות חובם תחילה או לעשות קוראמ"ה והשיב הרב ז"ל דמודעא זו מגן שויה משום דאונס זה לא בא למלוה מצד הלוה אלא שהמלוה מתפחד מעצמו שמא ישמעו הגוים ויעשו קוראמ"ה וכיון שכן הו"ל אונס מנפשיה דלא הוי אונס ואין לומר דבמתנה באונס כל דהו מהני דהא גט הוי כמתנה וכתב הרשב"ץ הביאו מרן הב"י א"ה סי' קל"ד דאונסים שהם מחמתיה אינם פוסלים בגט וראי' מדאמרינן בגמרא שאני אונסא דנפשיה מאונס' דאחרינא את"ד יע"ש ואתמהא שהרי כל שמסר מודעא אע"ג דאונס דמנפשיה הוא מודעתו מודעא לכ"ע וכמ"ש הריב"ש והכריח כן מההיא דמתנה טמירתא דאע"ג דאונס דמנפשיה הוא אפ"ה חשיבא מתנה טמירתא מודעא לחבירתה וא"כ בנדון שלו שמסר שמעון מודעא על הפשרה מה יושיענו טעם זה דהוי אונס דמנפשיה ומה שהביא ראיה מדברי הרשב"ץ ז"ל אינו ענין לזה כלל שאף הרשב"ץ לא כ"כ אלא בדלא מוסר מודעא ומשום גט מעושה ועיין בתשו' מוה' ברוך אנגי"ל ז"ל ס"ב וכנראה דאשתמיט מיניה תשובת הריב"ש הלזו גם מ"ש עוד הרב הנזכר סמוך ונראה וז"ל איברא דבר מן דין מידי פלוגתא לא נפקא שהרי כתב הרשב"א ז"ל פרק השולח דאפי' תלה מודעתו באונס ידוע ונמצא שאותו אונס לא הי' מעולם אפי"ה הגט בטל שהרי יש כאן גלוי דעת שאם אינו אונס בכך למה הוא מגרש אלא ודאי אנוס הוא אלא שמתירא לגלות אונסו ותולה אותו בדבר אחר הרי דאפי' ידעינן דהאונס הוא שקר תלינן באיש אחר ובטלה המתנ' ה"נ איכא למימר אף שתלה באונס דמנפשי' דאינו אונס כיון שגלה דעתו שאינו מרצונו תלינן באונס אחר ואינו רוצה לגלותו דלב יודע מרת נפשו א"ד יע"ש ויש לתמוה עליו איך אישתמיט מיניה מ"ש מוהר"ש חיון ז"ל סימן ו' והרב ז"ל עצמו הביא תשו' הלזו שם באותו סי' דדוקא כשתלה מודעתו בדבר א' ונמצא שקר אמרינן ודאי שזה אנוס הי' אלא שרצה לכסות האונס ותלה בדבר אחר ומטעמ' דאם איתא שאינו אנוס בכך למה מגרש אבל כשתלה מודע' בדבר א' ונמצא שאותו הדבר לא הי' אונס אמרינן ודאי שזה האיש חשב בדעתו שאותו הדבר הי' נקרא אונס ועכשיו שאנו רואים שאינו אונס הגט כשר דהשתא ליכא טעמא דאם לא הי' אנוס לא היה מגרש שהרי גלה דעתו שמחמת אותו האונס הוא מגרש והוא חילוק נאה וראוים הדברים למי שאמרן וא"כ מעתה נדון הרב פמ"א ז"ל (דוכתא) בורכא ואיך כתב שלדעת הרשב"א אע"ג דתלה מודעתו באונס דמנפשי' תלינן באונס אחר כי על כל אלה דבריו צל"ע: הכלל העולה ממ"ש דגבי מתנה כל שמסר מודע' אפילו באונס דמנפשיה מודעתו מודעא לכ"ע ואפי' לדעת רשב"ם ז"ל וגדול' מזאת מצאתי למוהראנ"ח ח"א סי' ס"ב שכתב שם היות שסברא זו דאונס דמנפשיה לא חשי' אונס מוחזקת למוסכמת ושגורה בפי כל החכמים והחילוק עצמו נמצא בגמ' גבי ההיא דתלוה וזבין מ"מ המדקדק בדבר ימצא שבמחלוקת היא שנויה דלפי פי' ר"ח שכתב הטור בסי' רמ"ב דהא דלא קנתה אשה לאו משום מתנה קמייתא דחשיב מודעא לחבירת' דההיא לא חשיבא מודעא כלל אלא משום דמוכח מילתא דאנוס היה ואפי' בלא מודעא לא קנה הרי דאע"ג דההוא אונס דמנפשיה הוא אפי"ה ס"ל לר"ח ז"ל דלא קנה והא דקאמר ודילמא אונסא דמנפשיה שאני אינו הכרח דלא אמרה אלא בלשון דילמא ולפי המסקנ' אינו מוכרח א"ד ז"ל אלא שאני תמיה עליה במ"ש שלדעת ר"ח הא דאמרינן ודילמא אונס' דמנפשיה שאני דחויא בעלמ' היא ולא קאי לפי המסקנא דמי הכריחו לזה שהרי איכא למימר דע"כ ל"ק תלמודא דאונס דמנפשיה לאו שמיה אונס אלא דוקא גבי זביני משום דאיכא טעמא דאגב אונסא דזוזי והילכך אפי' מסר מודעא לא מהני אבל גבי מתנה ה"נ דאפי' אונס דמנפשיה חשיב אונס וזה מוכרח שהרי הטור בסי' ר"ה כתב דין זה דאונס דמנפשיה לאו שמיה אונס בפשיטות בלי חולק ואלו בסימן רמ"ב הביא סברת ר"ח דס"ל דאונס דמנפשי' חשיב אונס לבטל המתנה וכן מבואר ג"כ בשי' מקובצת כ"י דגבי ההיא דמתנה טמירתא הביא שם משם ר"י ן' מיגאש ז"ל שפי' בפי' ב' כפי' ר"ח וכתב וז"ל ולהאי פירושא נקטינן מינה דמאן דכתב לחבריה מתנה ומוכח' מילתא דמחמת אונס הוא דכתב' דאע"ג דאונס דמנפשי' הוא ההיא מתנה לאו כלום היא ולא צריך למיסר מודעא והדבר צ"ע ע"כ ואלו גבי ההיא דתלויה וזבין כתבם בשם הר"י ן' מיגאש וז"ל אבל אונסא דמנפשי' אע"ג דמסר מודעא זביני' זביני והיינו דאמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן באונסא דפלניא לאו מודעא היא ואמרינן ודילמא אונסא דנפשיה שאני אלמא כל אונסא דמנפשי' קנה והילכך לאו מודעא היא עכ"ל הרי מבואר דאע"ג דגבי מתנה מספ"ל מילתא אי אונסא דמנפשיה חשיב אונס אפ"ה בזבינ' פשיט' ליה מילתא טובא דלא שמה אונס מכח ההיא דאמרינן ודילמא אונסא דמנפשיה שאני דס"ל דקושטא דמילתא היא ולא בדרך דחיה כמ"ש הרב ז"ל: