Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וכל היום כשר לנטילת לולב כו'. כתוב בהגהות מיי' וז"ל פ' לולב הגזול תנן מי שבא בדרך ואין בידו לולב נוטל על שולחנו כו' שכל היום כשר לנטילת לולב ומסיק בגמרא דפוסק סעודתו ויטול ודוקא בי"טא דאורייתא כו' ודע שהרא"ש ז"ל תמה על הרי"ף שהביא המשנה כצורתה ולא הביא שקלא וטריי' דגמרא דמתני' ביט"ב מיירי ובדליכא שהות ביום אבל אם יש שהות ביום אינו מפסיק דומיא דתפלה וע"ש ולעד"ן ליישב דס"ל להרי"ף כמ"ש התוספ' שם בד"ה יט"ב דאכתי הוה מצי לשנויי אידי ואידי דאיכא שהות אלא משום דכולי יומא זמניה הוא חיישינן טפי דילמא אתי למפשע כדאמרינן פ"ק דשבת במנחה כיון דקאי' לה זמנא מירתת ולא אתי למפשע ערבית כיון דכולי ליליא זמניה הוא לא מירתת ואתי למיפשע ואף שהתוס' ז"ל תי' לזה דתפלה צריכה שהות יע"ש הרי"ף ז"ל לא ס"ל הכי אלא ס"ל דר"ס דאוקי למתני' דהכא בדליכא שהות לא ס"ל כההיא תי' דתלמודא התם אלא כאידך תי' דתי' התם אבל לפום אידך תי' דקא' התם דערבית כיון דכולי' ליליא זמניה הוא לא מירתת ואתי למפשע לא צרכינן השתא לתי' דרב ספרא והילכך כיון שהרי"ף בפ' במה מדליקין הביא תי' דר' ספר' השמיט כל הך שקלא וטריא דהשתא מתני' אתיא כפשטה כנ"ל ודו"ק: מעשה חושב (קפה) שנסתפק על מי שנזהרים שלא לשאוב מעלה עשן הטוטין בי"ט כו'. או דלמא כיון דלאחריני מישרי שרי אין כאן מוקצה לכאורה הי' מקום למפשט ספיקי' זה מהא דמותר להאכיל לקטנים ביוה"כ והרי מטלטל אז מידי דאסור לדידיה אע"כ דכיון דקטנים מותרים באכילה ביוה"כ לאו מוקצה הוא וה"נ בנ"ד כיון דלאחריני שרי אין כאן מוקצה. אמנם יש לדחות זה משום דשאני יוה"כ דכיון דעכ"ר צריך להאכיל להקטנים משום סכנה שוב אין האוכל מוקצה ולפיכך אפי' שלא במקום סכנה נמי מותר לטלטלו בידו דתו אינו מוקצה אבל בנ"ד מי יימר דיתרמי לי' דיצטרך לטלטל את המעלה עשן בשביל מי שאינו נזהר בזה: אלא דלפ"ז יש לפקפק קצת נמי במאי דבעי למיפשט ספיקו זה מלולב וע"ש משום דשאני התם דאשה כיון דמחויבת בשימוש בעלה א"כ י"ל דמשום הכי אינה מקצה מדעתה מידי דחזי לבעלה דדלמא יצטרך לשימושה וזה דומה קצת לאכילת קטנים ביוה"כ וכנ"ל משא"כ בנ"ד ויש ליישב: ומ"מ בעיקר ספיקא הדא לא אדע מה דפשיטא לי' דמי שנזהר שלא לשתות עשן טוטין ביו"ט אם יטלטל הקנה לצורך מי שאינו נזהר אין בזה איסור אלא משום מוקצה ולדידי מבעיא לי בזה טובא דכיון דמי שנזהר בזה הרי תופש לעיקר כהסוברים דדבר שאינו שוה לכל נפש אסור מדינא ושתיית טוטין הרי אינו שוה לכל נפש אי שרי לי' להושיט הקנה למי שמקיל לשתותו ביו"ט דכיון דלדידי' אסור מדינא א"כ חבירו איסורא קעביד ואפי' בדלא קאי בתרי עברי דנהרא אע"ג דלפני עור ליכא בזה מ"מ איסורא מיהא איכא וכמ"ש הראשונים בריש מסכת שבת וע"ש: ומהא דאשה מקבלת הלולב מיד בנה וכן מאינך כגון תרומה ודמאי שהביא המחבר ז"ל ודאי אין ראיה לזה משום דהתם הרי למי דחזי לי' הלולב והתרומה אין עליו שום איסור לטלטלו ומשום הכי מותר גם הוא לטלטלו בשבילו משא"כ בנ"ד איך שרי לטלטלו בשביל אחר כיון דלא חזי לזה האחר יותר מלדידי' שהרי לדעתו אותו האחר עובר על איסור הבערה שלא לצורך: אולם בפשיטות דלא דמיא אלא להא למי שנזהר בחדש משום דס"ל דהעיקר כדעת הפוסקים המחמירים בו גם בזה"ז ובח"ל הרי אסור לו להאכילו למי שאינו נזהר בו וא"כ ה"נ בנ"ד איך מותר למי דס"ל דעישון ביו"ט אסור משום הבערה שלא לצורך להושיט קנה העשן להקרואים שלדעתו הם עושים מלאכה האסורה ביו"ט ודו"ק:
מקבלת אשה הלולב מיד בנה. מ"כ להרב המובהק כמוהר"י ן' נעים ז"ל שנסתפק על מי שנזהרים שלא לשאוב מעלה עשן הטוטון בי"ט אם יכול לטלטל הקנה ששואפים הטוטון ממנו מי נימא כיון דלדידיה אזהר רחמנא משום הבערה שלא לצורך הו"ל כלי שמלאכתו לאיסור ואסור משום מוקצה או דילמא כיון דלאחרינא מישרי שרי אין כאן מוקצה והביא ראיה ממתני' הלזו דפרכינן עלה בגמ' פשיטא ומשנינן מ"ד הואיל ואשה לאו בת חיובא היא אימא לא תקבל קמ"ל ופרש"י אימא לא דלגבה איכא איסור טלטול קמ"ל כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליו ומותר בטלטול ע"כ יע"ש הרי מבואר דאע"ג דלאשה לא חזיא כלל כל דחזו לאנשים מותר בטלטול ה"נ דכוותא אף ע"ג דלדידיה לא חזי כל דחזי לאחריני ש"ד את"ד יע"ש ולע"ד נראה דמסוגיא הלזו אין ראיה אלא לדעת רש"י דסובר דלר"י דס"ל דנשים אינן סומכות רשות ה"ט משום דנראה כמוסיפות וקא עברה אבל תוסיף וכמ"ש בהדיא בפ' המוצא תפילין דצ"ו וא"כ עכ"ל דטעמא דמתני' דקתני מקבלת אשה מיד בנה הוא משום דראוי לנטילת אנשים דאלו לדידה לא חזו כלל ואיסורא נמי איכא אם רצונה ליטול לולב משום בל תוסיף ומתני' משמע דאתיא אליבא דכ"ע ואף כר"מ ור"י דפליגי אר"י דס"ל נשים סומכות רשות דאי כר"י דוקא הוה ליה לתלמודא לומר ה"מ ר"י היא. אמנם לדעת ר"י שכתבו שם בעירובין דר"מ ור"י לא פליגי אר"י אלא דוקא בתפילין משום דבעינן נקיות הגוף ובסמיכה משום דקא עביד עבודה בקדשים ובתקיעת שופר משום דהיא מלאכה דרבנן והוכיחו הדבר מההיא דפ"ק דסוכה דקאמר ר"י הילני המלכה היתה יושבת בסוכה וב' בניה עמה ה"נ בלולב פשיטא ודאי דלכ"ע נשים רשאות ליטול לולב דומיא דסוכה כיון דאין חשש איסור כלל ואם כן איכא למימר דמה"ט הוא דמקבלת אשה מיד בנה משום דלנשים נמי מיחזא חזו אבל בנ"ד כיון דלדידיה הוי כלי שמלאכתו לאיסור ה"נ דאיכא משום איסור מוקצה וכן כתב בהגהות אשרי שם דר"ת מתיר לנשים לברך על מצות עשה שהז"ג ומפרש הסוגיא בענין אחר ועיין בב"ח סימן תרנ"ד הן אמת שהר"ן ז"ל שם כתב כפרש"י וז"ל קמ"ל כיון דראוי לנטילת אנשים יע"ש ואלו בפ"ג דר"ה עלתה הסכמתו כפי' ר"ת דיכולות לברך על מ"ע שהז"ג וכיון שכן קשה טובא דאמאי הוצרך לטעמא דראוי לנטילת אנשים ות"ל דלדידהו נמי חזו וכמו כן ראיתי בס' שארית יעקב ז"ל דפ"א ע"ג שהקשה כן וכתב דלולי דברי הרא"ש ז"ל היה מקום לומר דהוצרך הר"ן לזה כי היכי דלא תיקשי סתמא אסתמ' דבר"ה סתם לן תנא כר"מ ור"י דנשים מעכבתם מלתקוע ובסוכה סתם לן תנא כר"י דנשים סומכות רשות ולפי זה י"ל דר"מ נמי מפרש טעמא דמתני' כפי' רש"י כי היכי דלא תקשי סתמא אהדדי ועוד דטעמא של הר"ן דפי' למתני' כפרש"י משום דס"ל דאע"ג דקי"ל כר"י היינו דאי עבדי לא מחינן בידייהו אבל אורויי לא מורינן להו והכי דייק לישנא דברייתא דקאמר אין מעכבין את הנשים מלתקוע דמשמע אבל אורויי לא מורינן ומתני' קתני מקבלת אשה ע"כ משום טעמא דראויות לנשים הוא את"ד יע"ש ואין דבריו נראין שהרי מדברי הר"ן בפ"ק דקידושין דף תרל"א גבי ההיא דגדול המצווה ועושה מבואר דס"ל דר"מ ור"י לא פליגי אלא דוקא גבי סמיכה משום דמשתמש בקדשים וכמ"ש שם וז"ל משמע דלמאי דס"ל דאין סומכות רשות מיחה ואמאי בשלמא סמיכה משום דמשתמש בקדשים אבל בהנחת תפילין מאי איסורא איכא וכתב עוד דה"ט דתפילין דמיחה משום דצריכים גוף נקי ונשים אינן נקיות דעת ולא נקיות הגוף יע"ש ואם כן גבי לולב פשיטא ודאי דלכ"ע אין כאן איסור כלל: גם מ"ש דלא מחינן בידייהו ואורויי לא מורינן הא נמי ליתא דדוקא בתפילין דצריכים גוף נקי הוא דלא מורינן להו אבל בלולב פשיטא ודאי דאורויי נמי מורינן להו וזה פשוט ומהא דגרסינן בר"פ מפנין תרומה טהורה פשיטא לא נצרכה דמנחה ביד ישראל מ"ד כיון דלא חזי ליה אסור קמ"ל כיון דחזי לכהן ש"ד וכתבו התוס' שם וז"ל אע"ג דאמרינן בשלהי כירה דבגדי עניים לא הכא לכ"ע חזיא אלא איסורא הוא דרביע עליה אבל התם לא חזו מחמת גריעותא יע"ש היה נראה להוכיח בנ"ד נמי דמותר לטלטלו הואיל ולדידיה חזי אלא איסורא הוא דרביע עליה והילכך כיון דחזי לאחריני ש"ד דומיא דתרומה ממש אמנם אחר העיון נראה דיש לחלק דתרומה שאני דעיקרו אינו אלא לכהן ואין בו אלא טובת הנאה גרידא ומש"ה ודאי אמרינן דלא מקצי לי' כלל משא"כ בנ"ד דעיקרו לדידיה קאי וכיון דבה"ש לא חזי לדידי' אמרי' דאקצי' מדעת אמנם אכתי יש להביא ראי' ממ"ש התוס' שם סמוך ונראה ד"ה דאי בעי מפקר לנכסי וז"ל הו"מ למימר כדלעיל כיון דחזי לעניים אלא כיון דמשכח טעמא כו' יע"ש הרי בהדיא דאפילו בדמאי דעיקרו לדידיה קאי ולא למיתב לעניים אפילו הכי ס"ל להתוספ' ז"ל דלא חשיב מוקצה כיון דחזי לעניים אף אנן נמי נימא בנ"ד נמי אע"ג דעיקרו לדידי' קאי מ"מ כיון דחזי לאחריני לא מקצי אינש דעתיה מיניה: וראיתי להרשב"א והריטב"א ז"ל בשיטת כ"י שכתבו ויש מעמידין הגירסא ואומרים דדוקא גבי תרומה דלא חזי לעולם אלא לכהן אבל דמאי חזי לדידיה ולכל העולם שהוא מצניעו עד למחר ומתקנו והשתא לא חזי ליה לא מטלטל ליה אלא כיון דאי בעי חזי ליה א"ד יע"ש וא"כ בנ"ד נמי נראה דבמחלוקת הוא שנוי דלדעת יש מפרשים שהביא הריטב"א ז"ל כיון דחזי ליה מעיקרו והשתא לא חזי ליה יש כאן משום מוקצה אף ע"ג דחזי לאחריני ומ"מ נראה דאפשר לומר דבנ"ד כ"ע מודו דהתם גבי דמאי שאני דאמרינן כיון דחזי לדידיה לתקנו למחר ולאוכלו מידי דחזי לדידיה לאכילה לא יהיב לאחריני ושביק לדידי' משום דאי יהיב לעניים נמצא ביתו ריקם ולא שביק איניש מידי דחזי לדידיה ויהיב לאחריני מה שאין כן בנ"ד דעיקרו עומד לדידיה ולאחריני שקנה זו עשוי מתחילתו לכך וכי יהיב לאחריני שישאפו הטוטון ממנו חזי נמי לדידיה בתר הכי שכן הוא בנוהג שבעולם שנותנים הקנה לאנשים הקרואים אליו כדי שישאפו הטוטון ממנו והילכך אמרינן שפיר דכיון דחזי לאחריני בי"ט עצמו לא מקצה אינש דעתיה מיניה כיון דלדידיה נמי חזי למוצאי י"ט: ומצאתי להרא"ש ז"ל שכתב בפרק אין צדין דפירות הבאים מחוץ לתחום אף ע"ג שאסורים באכילה למי שהובאו בשבילו אפי"ה מותרים בטלטול כיון דמותר לישראל אחר יע"ש וכן פסק הטור סי' תקט"ו ונראה דלדעת י"מ דסבירא ליה דדמאי הואיל דחזי לדידיה שהוא מצניעו עד למחר אע"ג דחזי לאחריני אפי' הכי חשיב מוקצה ה"נ גבי פירות הבאים מחוץ לתחום כיון דחזי לדידיה שהוא מצניעו עד למחר והשתא לא חזי ליה אסור לטלטלו ואולי נאמר דהתם אין בו משום סרך מוקצה כלל וראיה שהרי אפילו לדידיה לא אסרו באכילה אלא משום גזירה שמא יאמר לעכו"ם להביא מחוץ לתחום והילכך איכא למימר דכי גזור דוקא באכילה אבל בטלטול לא גזור ומ"ש הרא"ש דמותרים בטלטול כיון דמותר לישראל אחר טעמא הוא דקא יהיב לומר דמותרים בטלטול ואין כאן איסור מוקצה כלל מדחזינן דשרי לישראל אחר משא"כ גבי דמאי איכא למימר דבה"ש אקצינהו מדעתי' הואיל ולא חזי לדידיה ודוק ועיין בתוס' פ' כירה דמ"ו ע"ב ד"ה מי יימר שכתבו וז"ל ואע"ג דפירות שנדרה מהן אינן מוקצה לענין טלטול דהא חזו לשאר בני אדם מ"מ אית לן למימר מיגו דאתקצאי כו' יע"ש הנה מבואר דאזלי לשיטתם שכתבו בפ' מפנין דאפי' בדמאי אמרינן דלא חשיב מוקצה הואיל דחזי לעניים ועיין בחי' הרשב"א ז"ל שם ועיין במה שכתב הר"ן שם בפ' כירה גבי ההוא דבגדי עניים וז"ל מהא שמעינן דמוקצה לעשירים מוקצה ואפי' לעניים אין מטלטלין אותן כו' והכי נמי משמע טעמא בגמרא דאמרינן גבי מפירין נדרים לצורך השבת ואמאי מי יימר דמזדקק לה בעל וחכם אלמא מפני שאסר הככר על עצמו נעשה מוקצה יע"ש הנה דעת הר"ן ז"ל חולק על התוס' מן הקצה אל הקצה דהתוספות ז"ל ס"ל דבנודר' הנאה אפי' לדידיה חזי בטלטול הואיל וחזי לאחריני: ולדעת הר"ן ז"ל אסור בטלטול אפילו לאחריני וצ"ל דההיא דתרומה דמותר בטלטול הואיל וחזי לכהן וכן ההיא דמקבלת אשה לולב מיד בנה דמותר בטלטול מה"ט שאני דכיון דעיקרו לא חזו אלא לכהנים וכן לולב לא חזו אלא לאינשי ובה"ש להכי קאי לא מקצי איניש דעתיה מה שא"כ גבי נודרת הנאה דעיקרו לאו לאחריני קאי דאפשר דהיום או למחר ישאל על נדרו ועיין בשה"ג שם ובהר"ב מג"א סימן ש"ח ס"ק ודו"ק: ודע דבפ' ד' אחין דל"ג ע"ב פרכינן התם זר ששימש בשבת במאי בשחיטה שחיטה בזר כשירה אי בקבלה והולכה טלטול בעלמא הוא כו' ע"ש הרי מבואר דבקבלת הדם ע"י זר יש בו משום מוקצה וקשה טובא דאמאי לא נימא כיון דראוי לכהנים לא חשיב מוקצה דומיא דלולב ממש דאע"ג דלאשה לא חזיא אפי"ה הואיל וראוי לאנשים אין בו משום איסור טלטול וכמו כן תרומה מה"ט ואין לומר דהכא שאני דכיון דקבלה בזר פסולה וקא עבר האיסור זרות חשיב מוקצה מחמת איסור מה שאין כן בתרומה ולולב דאף ע"ג דלא חזי לדידיה לאכילה מ"מ חזי לטלטולי דאין בו איסור לזר בטלטול תרומה דהא ודאי ליתא דאע"ג דקבלה בזר פסולה מ"מ בטלטול הדם מישרא שרי כיון דאין כאן עבודה ויש לחלק וכעת צ"ע ועיין בריש פרק לולב וערבה בתוספות ד"ה טלטול כו' יעיין שם: