בששה דברים כו' ואין נכתבין במחובר. הנה הטור ז"ל י"ד סי' רס"ז הביא דין זה דאין כותבין במחובר משם רבינו ותמה עליו מרן ז"ל למה הביאו משמו והלא תלמוד ערוך הוא פ"ק דגיטין ד"ט וראיתי להרב ט"ז ז"ל סי' הנזכר שתירץ דכיון דטעם פיסול מחובר הוא משום דגמרינן לה לה מאשה והך ג"ש משמע דלאו כ"ע מודו בה דבפ"ק דקי' דכ"ג משמע דפלוגתא היא דרשב"א אית ליה התם הך ג"ש ור"מ דס"ל דבשטר ע"י עצמו ולא ע"י אחרים לא גמר הך ג"ש מרביה וא"כ ע"כ הא דפריך בפ"ק דגיטין והאיכא מחובר היינו למאן דגמר ג"ש דלה לה ואפשר לומר דלית הילכתא כותיה לכך הביאו משם הרמב"ם את"ד ולע"ד דבריו תמוהים דאי מטעם זה כתב הטור דין זה משם רבינו א"כ בדין פיסול ערכאות של גוים ג"כ הי"ל להטור להביאו משם רבינו דהתם נמי ה"ט משום דגמרינן לה לה מאשה כמ"ש רש"י שם בד"ה אלא מוכרח דהא פשיטא לן דאין הלכה כר"מ ובהדיא פרכינן התם בפ"ק דקדושין לפום מאי דס"ד התם דרבנן דאמרינן ובשטר ע"י אחרים ר"ל ולא ע"י עצמו פריך הא קי"ל דגיטו וידו באים כאחת ופרש"י וז"ל כלומר והא מעשים בכל יום שהעבד מקבל את גיטו ואי רבנן פליגי מי שבקינן רבנן ועבדינן כר"מ יע"ש הרי מבואר דפשיטא ליה לתלמודא דאין הלכה כר"מ אך קשה לכאורה דבברייתא בפ"ק דגיטין קתני וכדר"מ ב"ד והשתא כיון דטעמא דערכאות של גוים משום ג"ש דלה לה הוא הא ר"מ לית ליה ג"ש והיה נראה לומר דלמאן דס"ל כר"מ קאמר וכמ"ש התוס' שם בד"ה בעידי מסירה אלא דאכתי ק' על התוס' ז"ל אדקשיא להו אאוקמתא דגמ' דמוקי לההיא דערכאות של גוים בע"מ אמאי ל"ק להו בפשיטות אברייתא גופא ומצאתי להרשב"א ז"ל פ"ק דקדושין שכתב וז"ל מ"ט דר"ש דגמר לה לה אע"ג דרבנן נמי לה לה מאשה גמרי ס"ל דלאו לכולהו מילי דעבד גמרינן לה אלא לגופו של גט שיהא גיטו של זה כגיטו של זה כו' יע"ש: