Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Theft Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גנב וקטע כו' או שמכרה חוץ ממלאכתה כו'. בפ' מרובה בעיא דר"י ולא איפשיטא ורבינו ז"ל השמיט בעיא דחוץ מעוברה ונראה שיש להוכיח מכאן שדעתו ז"ל לפסוק כמ"ד עובר ירך אמו וכיון דהך בעיא דר"י לא הוי אלא למ"ד עובר לאו ירך אמו מש"ה השמיטה וכן נראה שהוא דעת הטור ז"ל בסימן ש"ן שהשמיט ג"כ הך בעיא ומה שהוכיח רש"ל בס' יש"ש סימן ל' שדעת רבינו לפסוק כמ"ד עובר לאו ירך אמו ממה שפסק פ"ד מה' פ"המ דין ו' וז"ל הפריש חטאת מעוברת וילדה הרי היא וולדה כב' חטאות כו' והוא מימרא דר"י בפ' כיצד מערמין דצ"ה ואמרינן התם דטעמא דר"י משום דקסבר שיירו משוייר דעובר לאו ירך אמו כבר תרגמוה להא הרב ל"מ ז"ל שם ובפ"ז מה' עבדים דין ה' והרב עצמות יוסף ז"ל בדס"ח דטעמא דרבינו לאו משום דשיירו משוייר הוא אלא משום דס"ל אדם מתכפר בשבח הקדש וכדאמרינן התם מתקיף לה רבה ממאי דטעמא דר"י כו' דילמא טעמא דר"י הוא משום דאדם מתכפר בשבח הקדש ואע"ג דדחינן ליה התם האי אתקפתא דרבא מ"מ רבינו ז"ל סמך אסוגיא דכריתות ודמנחות פ' התודה דס"ל לר"י אדם מתכפר בשבח הקדש ושם אמרינן דטעמיה דר"י הוא דאמר הפריש חטאת מעוברת כו' משום דאדם מתכפר בשבח הקדש ולא מותבינן עלה כדמותיב בתמורה אנו דבריהם ז"ל ובעניותי מקום יש להוכיח כן שדעת רבינו דשיירו אינו משוייר ממה שפסק פי"ב מה' הנזכר דין י"ג וז"ל האומר הרי עלי תודה ונתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן ואינו יודע איזו היא ה"ז הנשארת אין לו תקנה שאם יביא עמו לחם כו' לפיכך לא תיקרב לעולם אלא תרעה עד שיפול בו מום ע"כ והיא ברייתא דר"ח שם בפרק התודה ואמרינן התם א"ל רב אשי לרב כהנא אם איתא לדר"י דאמר הפריש חטאת מעוברת כו' ליתי בהמה מעוברת וימתין לה עד שתלד וליתי שמונים בהדה ולימא אי הך דקיימא תמורה היא וולדה תודה היא והא שמונים דתרווייהו ואי הך דקיימא תודה הא נמי תודה היא וולדה להוי מותר דתודה ומשני א"ל מאן לימא לן כו' והשתא אם איתא שלדעת רבינו שיירו משוייר א"כ אמאי פסק דאין לו תקנה והו"לל דאיתיה בתקנתא דרב אשי אלא ודאי משמע שדעת רבינו דשיירו אינו משוייר דעובר ירך אמו היא: אך ק"ל שהרי דעת הראב"ד ז"ל בפ"ז מהלכות עבדים דעובר לאו ירך אמו ואלו בדין זה דתודה שנתערבה בתמורתה השיג על רבינו ז"ל וכתב מה תקנה יש בזה אלא יביא אחרת ולחמה ודמיה של זה יביא תודה בלא לחם משמע שהודה לדברי רבינו ז"ל במ"ש דאותה הנשארת אין לה תקנה אלא שבא להשיג עליו במ"ש אלא תרעה עד שיפול בה מום כי לא פורש מה יעשה באותן הדמים שאם יקח בהם תודה ולחמה שמא דמי תמורה הן ואם לא יביא עמה לחם שמא דמי תודה הם וזהו שאמר מה תקנה יש בזה כו' והנראה דס"ל דאע"ג דאמרינן אין מפרישין תחילה למותרות היינו דוקא כשתחילת הפרשת קרבנו יהיה מותר תודה אבל כל שתחילתו היתה לשם תודה אלא שנפל בו מום אח"כ מותר למכור אותו ויביא בדמיה מותר תודה כנ"ל כונת הראב"ד ז"ל ודברי מרן ז"ל סתומים ואינם מובנים אצלי כמו שיראה הרואה וא"כ כיון שלדעת הראב"ד אם שיירו משוייר הי"ל להשיב על רבינו ולומר דאיתיה בתקנתא דרב אשי וצריך יישוב: עוד הביא ראיה הרב ע"י ז"ל שלדעת רבינו עובר ירך אמו ממ"ש ברפ"ט מה' נ"מ וז"ל פרה שהזיקה גובה ח"נ ממנה ומוולדה מפני שהוא כגופה והתוס' ז"ל בפרק הנשרפין ד"פ ד"ה עובר ירך אמו דחו פי' ר"ת ז"ל שכתב ובכל דוכתא עובר לאו ירך אמו היא מההיא דפרק הפרה דף מ"ז דאמאי כי ליתיה לפרה משתלמת מן הוולד כיון דלאו ירך אמו הוא אע"ג דהוא נמי הזיק למה ישלם חלקו וחלק פרה אטו שני שורים שהזיקו מי משלם אידך חלק חבירו וכתב עוד שלדעת הראב"ד ז"ל ע"כ דס"ל דלא קי"ל כמימרא דרבה בהפרה מכח כל הני סוגייאות שהביאו התוספות ז"ל אשר משם מוכח דעובר לאו ירך אמו יע"ש ולע"ד לפי דבריו קשה דא"כ הי"ל להראב"ד להשיג על רבינו ז"ל ולומר דפרה שהזיקה אינו גובה מוולדה משום דלאו ירך אמו ולכן הנראה דאי מהא לא איריא דס"ל ז"ל כמ"ש הר"ן בפרק א"ט על ההיא דוולד טריפה שהחזיק ס' ר"ת וכתב דהא דפרה שהזיקה גובה מוולדה לאו משום דעובר ירך אמו אלא משום שאף העובר מסייע בנזק וכההיא דולד הנוגחת והנרבעת דאסורי מה"ט ונראה דס"ל להר"ן דלא דמי לב' שוורים שהזיקו ואבד אחד דהתם כל אחד מזיק בפ"ע ואין האחד מסייע לחבירו באותו נזק שהזיק חבירו מה שאין כן בעובר שמסייע באותו נזק שהזיקה הפרה והנראה שאשתמיט מהרב ז"ל דברי הר"ן הללו וראיתי להר"ן ז"ל דברים תמוהים לע"ד ולא זכיתי להבינם שכתב וז"ל וההיא דגיטין נמי דאמרינן אם היתה עוברה זכתה לו אע"ג דעובר לאו ירך אמו נהי שאינה מקבלת גט לחברתה מקבלת גט לעוברה דכיון דשייך בה ידו כידה עכת"ד ואתמהא שאם כפי דבריו היכי פרכינן מינה בתמורה לר"י דאמר הפריש חטאת מעוברת כו' שאם שיירו משוייר מברייתא דקתני האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך ב"ח אם היתה עוברה זכתה לו התם שאני כמ"ש הר"ן ובפ"ב דגיטין מוקמינן להך ברייתא כרבי דאמר המשחרר חצי עבדו קנה וקסבר ירך אמו ולפי דברי הר"ן אפילו כרבנן דרבי דס"ל דהמשחרר חצי עבדו לא קני מני מתוקמא וצ"ע ואיך שיהיה דעת רבינו דעובר ירך אמו אלא דקשה לי במה שכתב בס"פ ט"ו מה' מעשה הקרבנות וז"ל המקדש עובר במעי בעלת מום וכיוצא ה"ז קדוש והיא פלוגתא דר"י ובר חדא בתמורה דף י"א דאמרינן התם דבהא פליגי דבר פדא סבר כיון דאמיה לא קדיש גופה איהו נמי לא קדיש אלא לדמי ור"י סבר עובר לאו ירך אמו היא אע"ג דאימיה לא קדשה לגופה וולד מיהא קדיש ואם כן כיון דרבינא ז"ל פסק דעובר ירך אמו היאך פסק להא דר"י ויש ליישב דכיון דטעמא דב"מ דאסר רחמנא היינו משום דמאיס לגבוה ומשום הקריבהו נא לפחתך איכא למימר דאע"ג דבעלמא עובר ירך אמו היא מ"מ כיון שהיא גופה אינה קריבה ע"ג המזבח ליכא ביה משום מאיסותא שהרי הולד תם הוא והרי זה דומה קצת לההיא דולד שנולד מן הטריפה שכתבו התוס' דאע"ג דעובר ירך אמו היא כיון דטריפה משום חיות הוא דאסר רחמנא והרי זה יש לו חיות דפ"ע מש"ה שרי כנ"ל עוד יש להביא ראיה שדעת רבינו דשיירו אינו משוייר ממ"ש בפ"ד מהלכות תמורה דין ז' וז"ל מפריש נקבה לפסחו וילדה או שהפרישה מעוברת היא וולדה ירעו עד שיסתאבו כו' והיא פלוגתא דרבנן ור"א בתמורה די"ט דאמרינן התם דר"א ס"ל כר"י דאמר דשיירו משוייר דעובר לאו ירך אמו היא ואמו היא דלא קדשה קדושת הגוף אבל הוא קדוש כו' עי"ש ואם איתא דרבינו פסק כר"י אם כן הו"ל למיפסק הכא כר"א ודוק עוד הקשה הרב ע"י ז"ל ממ"ש רבינו בפי"ב מהלכות איסורי ביאה וזה לשונו מצרי שני שנשא מצרית ראשונה וכן מצרי ראשון שנשא מצרית שניה הולד שני שנאמר בנים אשר יולדו להם הכתוב תלאו בלידה ובפרק הערל דע"ח אמרינן כי אתא רב דימי אמר מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני אלמא בתר אימיה שדינן ליה א"ל אביי אלא הא דאמרינן הפריש חטאת מעוברת כו' ודחי דילמא שאני התם דכתיב אשר יולדו להם הכתוב תלאו בלידה כו' משמע דוקא למאן דס"ל עובר לאו ירך אמו הוא דאצטריך קרא דאשר יולדו אבל למאן דס"ל ירך אמו הוא לא צרכינן קרא דבלאו קרא נמי מסברא שדינן ליה בתר אמו כיון דירך אמו הוי וא"כ אי ס"ל לרבינו דעובר ירך אמו אמאי הוצרך להביא קרא דאשר יולדו א"ד יע"ש ולי אפשר ליישב עפ"י מ"ש רש"י ז"ל בפרק האומר דס"ז ע"א ד"ה מצרי שני וז"ל בנה שלישי ומותר לישא ישראל כדכתיב דור ג' כו' דכיון דיש קדושין ואין עבירה לבית אבותם קרינן ביה כישראל יע"ש וא"כ איכא למימר שפיר דאע"ג דבעלמא קי"ל דעובר ירך אמו הוא אפ"ה אצטריך קרא דאשר יולדו משום דאי לאו קרא הו"א דשדינן ליה בתר אבוה מטעמא דלבית אבותם קרינן ביה כישראל וכטעמיה דרבה בר ב"ח אלא דתלמודא מעיקרא דלא אסיק אדעתיה טעמא דאשר יולדו קאמר דע"כ טעמיה דרב דימי הוא משום דבתר אימיה שדינן ליה דס"ל בעלמא דעובר ירך אמו ולבי' אבותם ס"ל לרב דימי דדוקא בישראל הוא דכתיבי דאי הוה ס"ל בעלמא דעובר לאו ירך אמו הוא אפי' נימא דר"ד ס"ל דלבית אבותם דוקא בישראל הוא דכתיב אכתי מנ"ל דשדינן ליה בתר אמו כיון דבעלמא ס"ל דעובר לאו ירך אמו אמנם למאי דמסיק דילמא שאני התם דכתיב אשר יולדו הכי קאמר אפי' למאן דס"ל בעלמא דעובר י"א הוא אפי"ה אצטריך קרא דלא נטעי בדרבה בר ב"ח ותלמודא הכי קאמר דילמא טעמא דר"י לאו משום דעובר ירך אמו הוא דאפי' אי הוה ס"ל דירך אמו הוא אפ"ה הכא לא מהני האי טעמא משום דלבית אבותם כתיב אלא דשאני הכא דכתיב כו' והנראה ודאי שמה שהכריחו לרש"י ז"ל לפרש כן דטעמא דרבה בר ב"ח מטעמא דלבית אבותם קרינן ביה ולאו משום טעמא דס"ל דעובר לאו ירך אמו כדמוכח סוגיא דפרק הערל משום דא"כ מאי פריך התם רבא מההיא דמנימין גר מצרי ודוחק להגיה הברייתא ולו' תני ראשונה ואמאי לא משני דר"י ס"ל דעובר י"א הוא דפלוגתא דתנאי הוא בפרק א"ט ור' ג"כ ס"ל דעובר י"א הוא כמ"ש התוס' שם ד"ה בעלמא יע"ש ובפרק האומר ג"כ כי פריך והאיכא דרבה בב"ח אמאי לא משני דמתני' ס"ל דעובר ירך אמו היא וכדמשני אאינך דקא פריך התם והאיכא חלל כו' אלא משמע ודאי דהא דרבב"ח אליבא דכ"ע היא ואפי' למאן דס"ל דעובר ירך אמו מטעמא דלבית אבותם קרי' ביה כישראל הן אמת שק' לפי' זה דהא דפרכינן התם בפרק הערל טעמא דכתיב אשר יולדו הא בעלמא בתר אבוה שדינן ליה אלא הא דאמר רבא נכרית מעוברת כו' ואי כפי' רש"י מאי פריך הא אפי' נימא דבעלמא עובר י"א היא אפילו הכי אצטריך קרא דאשר יולדו משום דהוה טעינן בדרב' בב"ח דלבית אבותם כתיב ועיין בשיטה ספר פני יאושע ויש ליישב דהתם לאו דאצטריך קרא דאשר יולדו קא פריך אלא מאידך דר"י דהפריש חטאת מעוברת דס"ל לר"י דעובר לאו ירך אמו היא והא דלא פריך בפשיטות מההיא דהפריש חטאת כו' כבר נרגש מזה הריטב"א בשיטה כ"י ותי' דאי מותבינן מההיא דחטאת הו"א דההיא דרבב"ח הוא דאמר בתר אבוה שדינן ורבא דאמר נכרית מעוברת כו' דעובר ירך אמו כר"ד והוה צרכינן למימר דאפילו כר"ד לא אתי דשאני הכא דכתיב אשר יולדו וכיון דע"כ צרכינן להך דיוקא ניחא לן למיפרך מיניה עכ"ל וניחא השתא לישנא דתלמודא דקאמר הא בעלמא בתר אבוה שדינן ליה ול"ק טעמא דכתיב אשר יולדו הא לא"ה בתר אבוה שדינן לי' כו' משום דמהא ל"ק ליה דאי לאו קרא אע"ג דבעלמא עובר י"א הוא אפ"ה הו"א דהכא בתר אבוה שדינן ליה מטעמא דלבית אבותם כתיב אלא דמאי דק' ליה הוא במאי דקאמר ר"ד דהכא היינו טעמא משום דכתיב אשר יולדו אבל בעלמא כי ההיא דהפריש חטאת ס"ל לר"י דבתר אבוה שדינן ליה ולא אמרי' עובר י"א כנ"ל ודוק ועיין במ"ש רבינו ז"ל פ"א מה' פרה אדומה הלכה ז' עלה עליה זכר פסולה ואין צריך לומר המעוברת ותמ' מרן הכ"מ ז"ל שם וז"ל לשון אצ"ל שכתב רבינו אינו נח לי וכיון דמעוברת לא מפסלה אלא משום דעלה עליה זכר לא שייך למיתני ואצ"ל דהיא היא והרב תוס' י"ט פ"א דפרה תי' שדעת רבינו כדעת הרע"ב שכתב שם דתרוייהו ס"ל דעלה עליה זכר כשרה ור"א דמכשר סבר עובר ירך אמו ורבנן דפסלי סברי דלאו ירך אמו ונפסלת מחמת מלאכה והיינו ואצ"ל מעוברת שכתב רבינו דנפסלת מטעמא אחרינא משום משוי עי"ש ולפי מ"ש שדעת רבינו דעובר ירך אמו לא ניתן ליאמר תי' זה כלל וכמובן ודוק: הגהות הרה''ג יוסף שאול נאטאנזאן - על שער המלך מ"ש במ"ש הראב"ד פי"ב מפסולי המוקדשין דף י"ג עיין שו"ת אא"ז הח"צ ז"ל ס' כ"ד הן אמת שדברי הרמב"ם שם תמוהים וגם הש"ס תמוה ועיין במנחות דף פ' דחלופי תודה טעון לחם ומהתימה על הח"צ שלא הרגיש כלל בזה ומצאתי במגלת ספר שלמהר"ם קאזיס הספרדי שהאריך בזה וגם אני כתבתי בגליון הרמב"ם ואכ"מ: