מ"ע למלוח כל הקרבנות קודם שיעלו על המזבח ואין לך דבר שקרב ע"ג המזבח בלא מלח כו'. הנה מדברי רבינו מבואר דס"ל דמ"ע דמליחה ליתא אלא בחלק הקרב על גבי המזבח אבל לא בחלק שנאכל לכהנים ושלא כדעת הרא"ה שכתב בב"ה ד"י גבי ההיא דאמרינן וכן לצלי דאף לחלק הנאכל לכהנים יש להם מ"ע דמליחה וכבר השיגו עליו הרשב"א בס' ת"ה ועיין בהרא"ש פרק כ"ש דקכ"ח ע"ב שכתב וז"ל ויש מביאין ראיה דמלח אינו מחמיץ מהא דתנן חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן למכור בשוק יוצאין בהם ואע"פ שבודאי יש מלח בהם כדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח וטעות הוא בידם ואין נותנין מלח אלא בדבר הקרב ע"ג המזבח כגון אברין ופדרין וקומץ א"ד ז"ל דאדמייתו ראיה ממתני' דחלות תודה ליתו ראיה מכל המנחות שבתודה דכתיב בהו מצות תאפנה ואע"ג דהיה בהם מלח וכמו כן קשה על הרא"ש ז"ל שדחה ראייתם דאכתי תיקשי ליה ממנחות הקרבות ע"ג המזבח כגון מנחת חוטא ומנחת קנאות ונסכים דכתיב מצות תאפנה והיה בהם מלח ואי ס"ל דשאני כהנים דזריזים הם אם כן בחלות תודה ג"כ איכא למימר הכי וצ"ע: