שותקין עבה"ט. ועיין בס' הכוונת כשיגיע הש"ץ לנקדישך צריך לחזור ולפסוע ג' פסיעות לפניו במקום שהיה עומד בתפלת הלחש ויסתום עיניו בכוונה גמורה כו' וב' תיבות אלו נקדישך ונעריצך (הוא מנהנ ספרדים לומר כן בכל תפלת שחרית ולהאשכנזים נראה שי"ל תיבת נקדש את שמך בעולם) בקול רם וגם ק' ק' ק' והשאר יאמר תיבה בתיבה עם הש"ץ ע"ש וקצת הביא הבה"ט וקיצר:

קדוש עבה"ט ועיין בבר"י בשם מהר"י מולכו שחולק על הלק"ט וס"ל דלא יצא וצריך לענות פעם אחרת ע"ש:

העינים עיין בה"ט. וכן דעת האר"י כהט"ז וכמש"ל ועיין בטור בשם ספר היכלות:

גופם עבה"ט ובש"צ כתב דאפשר בעודו בכפיפות ראש וקומה יוכל להרים גופו ועקבו וגם בענין הדלוג כתב שנראה שאין למחות בהם דהכי משמע לשון לעוף כו' וכן בס' הכוונות נזכר לשון דלוג כמה פעמים ויש ממך קצת לפי סוד הענין על עליות העולמות ע"ש ומ"מ פשיטא שאין לעשות כן במקום שאין מנהגם כך ויבואו להתלוצץ ויצא שכרו בהפסדו ועיין לעיל סי' צ"ו ס"ק ג' מ"ש בשם מג"א ופר"ח לענין אם נזדמן לו לענות קדושה וקדיש ועיין בש"צ בשם מאמר מרדכי אם לא שמע קדושה ושמע קדיש כבר ואח"כ נזדמן לו עניית קדושה וקדיש י"ל דמוטב שיענה קדושה כדי לצאת י"ח מעניית קדיש:

רגליו עבה"ט. וכתבו בשם האר"י ז"ל שצריך ליזהר בתכלית הזהירות לכוין הרגלים בעת הקדושה ששתיהן יהיו דומות רגל אחד בלבד כו' ע"ש: