שעשאו. עבה"ט ובע"ת נסתפק בישראל מסייע ובא"ר כתב שפסול ואם עשה ישראל חוליא אחת וקשר וגמר הכותי דינו כמ"ש לקמן ס"ק ג' בגמר ישראל שלא בכוונה דכשר וה"ה בזה ועיין בא"ר:

להצריך אנשים. עבה"ט ובקרבן נתנאל כתב דאף בטוו נשים פסולות לר"ת ובמח"ב דחה זה מדברי הגמ"יי ע"ש:

על הרמב"ם. עבה"ט ומ"ש שהט"ז עשה עצמו כו' כ"כ בברכי יוסף בשם יד אהרן וכתב שהמעיין בט"ז יראה קצת נטוי' מהב"י אע"פ שהכל הולך אל מקום אחד ע"ש. ומ"ש בשם המג"א דמיירי בשבת הקשו ע"ז דהא בש"ע כתב אם אין ציצית אחרים. ועיין ביד אפרים שיש להגיה סמוך לשבת וכן ראיתי מגיהים כן ור"ל דבאחרים יש לו' שיעשה רק קשר וחוליא אחת אבל להתיר אלו שצריך מתון ולחזור ולקשור עכ"פ קשר וחוליא לזה אין פנאי ועיין במח"ב שכ' בשם קצת חכמים שתירצו שגם בחול משכחת כשיעבור זמן תפלה. ומ"ש חכם אחד שיש לחוש שמא נתקלקלו וישאר בלא מצוה כלל. ולכך מוטב לסמוך על הרמב"ם. וליתא כיון דבחול יכול לעשות אין חשש שיופסדו. ומוטב לעשות המצוה לכ"ע ע"ש. ולפי דבריו יש לומך דבסמוך לשבת אף אם יש פנאי עדיין להתיר ולחזור ולקשור מ"מ כיון שא"א לעשות במתון שוב אין לעשות כן שיש לחוש שע"י שיתיר אותם שלא במתון יהיו נפסדים וע"ש במח"ב עוד שי"ל דמיירי בציצית דקים ובלוים שהם קרובים להפסד אם יתיר אותם ע"ש:

מברך. עבה"ט ועיין מ"ש בזה בקונטרס שערי אפרים שעל הלכות קריאת התורה שער י' ס"ח ובפתחי שערים שם ומ"ש מתשובת בית יעקב ע"ש שהביא מדין אתרוג המבואר בס"ס תרנ"ח שמוטב שישלחנו להקהל. וכתב כמה חלוקי דינים בזה וגם לתרץ הט"ז ומג"א שהקשו מאתרוג על ציצית ועיין ביד אפרים סי' תרנ"ח מ"ש בזה:

טלית חבירו. עבה"ט בשם רש"ל ועיין ט"ז דהרש"ל סיים בה דהיינו כשהניחן במקום מיוחד ע"ש ור"ל דאם לא הניחו במקום מיוחד סימן לדבר שאינו מקפיד על מקומו ורשותו. ואמנם דעת רש"ל בכל טלית שלובש בלא דעת חבירו ומכ"ש בזה. נראה דאף מי שנוהג כשלובשו במקומו לברך בזה שמוציאו חוץ למקומו לפי שבעל הטלית לא הקפיד להניחו במקום מיוחד לא יברך עליו: