חורבן. עבה"ט ומ"ש שנוהנים להתענות ך' סיון עיין במג"א לעיל סימן תקס"ח במג"א שכ' שפעם חל כ' סיון בע"ש והיה ברית וצוה הרב שילכו על הסעודה שלא ימצא מי שילך בלילה משמע דבלא"ה מחויבים להשלים אף בע"ש ומקרוב התחילו קצת להקל בע"ש שלא להשלים ולכן נראה שאף אם יש עשרה שמשלימין כשחל בע"ש אין לקרות ויחל במנחה אף על גב דלעיל סי' תק"נ כ' כשחל יו"ד בטבת בע"ש קורין ויחל אף במנחה היינו ביו"ד בטבת שהיא תענית קבוע משא"כ בזה כיון שיש מקילין היום שלא להשלים אין לקרות ויחל ומ"מ נראה דשפיר יכול לומר עננו כמש"ל סי' תק"ג ביד אפרים שם לענין יו"ד בטבת דלענין עננו אין נראה לחלק כ"כ כיון שבאמת יש כאן יו"ד שמתענים ומשלימים ועיין בא"ר סימן תקס"ו שכתב בשם מי"ט שבשנת תי"ב היה ך' סיון ביום ב' שהוא תענית שגזרו ד' ארצות וקבעוהו לדורות והורות למעשה לקרות ויחל אף בשחרית ודוקא בזה היום שיחול עוד כן כו' וכן בא"ר כתב לקרות ויחל אף שחל ביום ב' וכמ"ש הט"ז ע"ש ושמעתי בימי חורפי שנכתב בפנקס הארצות שהגזרה הוא לבן י"ח בזכר ולבת ט"ו בנקבה ואח"כ ראיתי במג"א סי' תקע"ו הביאו בה"ט לעיל שכן נוהגים שאין גוזרים על פתוחים מי"ח כו' והביאו בא"ר גם כן ומה שקבעוהו בכ' סיון אע"פ שהיה עת צרה תכופה שני שנים וגם אח"כ לפי שבשנים קדמונים שנת תקל"א היה גם כן עת צרה ליעקב ביום זה כמ"ש בסליחות גם בסוף שבט יהודה בתוך הצעתי רוע הגזירה שהיתה אז אשר כ' זכרון בספר הגאון בעל ש"ך ז"ל ושם כתב שבחרו ביום זה שאינו חל בשבת ע"ש: