בש"ע יש מקומות כו' וכת' בשבו"י ח"א ס"ס למ"ד דבעל ברית שרגיל להתענות בכל ר"ה אסו' לו לאכול דהאי תענית דר"ה ודאי צריכין קבלה ונדר כמשמעות הש"ע סי' תקצ"ז וגם משמעות הפוסקים הרגיל להתענות כל ימיו משמע אפי' איכא סעודת מצוה וכמו דמבטל משמחת י"ט וגם לפי מ"ש דסכנ' איכא בדבר שאינו משלים שנתו וחמירא מאסור' לכן אל ישנה רגילתו למען יאריך ימים הוא ובניו וכת' בכנסת יחזקאל סימן כ"ג בא' שנתפס בכבלי ברזל בסכנת נפשות מחמת עלילה ונדר נדר ע"ד רבים כשיצילו ה' יתענה כל ימיו שני ימים ר"ה ולא רצה להזדקק להתי' נדרו משום דהוכיח מר"ה די"ח דקאמר בג' בתשרי בטל' אדכרתא כו' דלפי המסקנא מצוה להתענות בר"ה ודחה ראיות הט"ז סי' תקצ"ז ע"ש וכת' שג' לומדים אחרים התירו לו אמרתי הואיל והותר הותר מאחר דאיכ' דיעות דבדיעבד מהני התרה ע"ד רבים ע"ש ועיין בשאגת אריה סימן כ"א הביא ראיה מש"ס דר"ה דלעיל דאסו' להתענות בר"ה וע"ש סימן ק"ב דל"מ שאסו' להתענות בו אלא דשמחתו מצו' כשאר י"ט לחייב בקידוש כשאר י"ט ואסור לטעום כלום קודם קידוש ואין קידוש אלא במקום סעודה וכל סעודת יו"ט עליו:

חלום. ע"ל סימן רפ"ח בשו"ת שם מדינים אלו ועיין במח"ב שצריך להיות כמעט כל היום בבה"כ מתבודד ולומד לקיים כולו לה' כמ"ש בת"ח בשבת: