Sha'arei Teshuvah on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 646
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בש"ע נשרו רוב עליו כו' וע' בשו"ת פ"י סימן ג' בנשרו רוב עליו דפסול אפילו בשאר ימים פסול למאן דס"ל הדר כל ז' בעי' ואפילו בלולב וערבה פסול שאר ימים כמו ביום א' וכן כל הפסולים חוץ מחסר ושאלה ואצ"ל נשרו עלי הדס דכתיב ביה עבות כו' ע"ש:
שליקט עבה"ט וע' בספרי שו"ת בית אפרים סימן נ"ה וסימן נ"ט שם נתבאר באר היטב דברי הרמב"ם וגם כתבתי ליישב דלא תיקשי אהא דאמרינן אם מיעטן כשר והא קי"ל כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני עפ"י דברי התוספת דתמורה בצורם אוזן בכור כו' ע"ש וע' במרדכי דסוכה שהובא לקמן סימן תרמ"ז דאם קצצו עכו"ם ערבה בשבת דמייתי ראיה מהך דעבר וליקטן דלית ביה משום מה"ב ובבר"י כאן ובמח"ב סי' תרס"ז האריך בזה ע"ש:
(בש"ע ס"ג) ענף עץ עבות כו' וכ' במור וקציעה הדס שאין עלים שלו ראשו של זה מגיע לעוקצו של זה פסול מק"ו דלולב כו' כ"ש בזה דילפינן מקרא דבעי' ענפים חופים את עצו:
שוטה. עבה"ט ומ"ש אותן הבאים מאיטליא הם פסולים ר"ל שהח"צ כ"כ כלפי מ"ש השבו"י שאין לברך על הדסים הנמצאים בפרא"ג (והם גם כן נמצאים באשמטרדם ובהמבורג) לצאת בהם מחשש מורכבים לפי שבישנים הבאים מאיטליא הענבים קטנים ועגולים ובחדשים משוכים באורך וגם נמצא קצת גרעינים גדולים ולכן יש לברך על ההדסים שנהגו שמביאים ממרחק וכל שעדיין הם ירוקים יוצאים בהם אך בשעת הדחק שלא נמצא הדסים הנהוגים אפשר להתיר לצאת באלו כו' ע"ש ועי"ז כתב הח"צ דנהפוך הוא דאלו שבאים ממרחק היינו מאיטליא אם לא במקום וזמן שא"א למצוא מאלו הכשרים ע"ש וע' בספרי בית אפרים על טריפות הריאה בריש סימן ל"ה בפירוש אפילו כטרפא דאסא שהבאתי שם דברי מחזיק בדק ותמהתי עליו וביארתי ג"כ בזה בספרי שו"ת בית אפרים חלק יו"ד סימן ז' ושם הבאתי דברי הח"צ הנ"ל ותמהתי על הכפות תמרים שרוצה להעמיס בדברי הרא"ש ולפמ"ש דעלה א' למעלה לא הוי הדס שוטה וז"א דמבואר דדוקא עמידת הג' בעוגל בעי' והבאתי שם דברי הרמזים דבעי' דקיימי באותו עגול אלא שעלה א' מורכ' על שניהם שהוא מתפשט קצת לרחבו היינו עבות דקרא ע"ש שכתבתי שעפי"ז יש ליישב דברי מח"ב כהוגן ע"ש ומ"ש הבה"ט בשם הפמ"א שעובר על בל תוסיף ע"ש שלא כ"כ בהחלט רק כ' שיותר היה להם לחוש שיעברו על ב"ת לדעת קצת גדולים שהביא הרא"ש דמוכח דלרבנן (נראה שהוא ט"ס וצ"ל דלרבנן דלולב א"צ אגד ויש לומר דאפילו לדרבנן לא אמרינן האי לחודיה קאי אלא עובר על ב"ת ע"ש) דלולב צריך אגד עובר על ב"ת דאורייתא באינו מינו אפילו נתכוין לנוי ע"ש. וע' בתשובת שבו"י ח"ב סימן ק"ח שהביא דברי הח"צ וכ' שאין דבריו מוכרחים והעיקר כמ"ש בחלק א' שמוח"ז הגאון מוהר"ש שפירא לא רצה לשנות המנהג כלל. אך לענין ליקח הדסים ישינים וחד כתב גם כן דלא שפיר עבדו דאיכא גזירות הרואים בבל תוסיף (ולענ"ד דלא שייך בזה גזירת הרואים כיון דלא מינכר שינוי רק הגרעינים מאן מפיס לומר שזה אינו מינו) וגם בשו"ת פמ"א סימן ט' וע' במג"א סימן תרנ"ה ס"ק ט"ז דצריך כוונה לזה מכוין לצאת רק באחד איזה שהיא נכון ע"פ הדין והכי קי"ל לענין חליצה שחולצים לאיטר בשמאל ובימין מ"מ מי דוחקני לכל זה כו' ע"ש. ומ"ש ראיה מחליצה צ"ע וע' בספרי שו"ת בית אפרים סימן א' ובט"ז לעיל סי' ל"ט וע' במור וקציעה שכתב דגבי הדס אין ההרכבה פוסל כלל כיון דלא מינכר השינוי ע"ש דבריו צ"ע וע' במח"ב שהביא מתשובת רמ"א סי' קי"ז. וכתב מח"ב דאם הוא ודאי מורכב יש לפסול ע"ש וגם לטעם הלבוש דפוסל אתרוג מורכב משום שנעבדה בו עבירה יש לפסול כאן דשמא הורכב באילן מאכל וזה האות דגרעינים שלו גדולים קצת וכמש"ל מדברי השבו"י בזה:
(ס"י) בש"ע ויש פוסלין כו' וע' בהלק"ט ח"א סימן ר"ך בענף אחד של הדס שיש בו סעיפים הרבה שהוא נחשב אחד ונקטם האמצעי וסעיף אחד נשאר שלם יש תקנה לדבר שיחתוך האמצעי וישאר כמו בית יד לסעיף העליון ולא יתראה שהוא למעט כמו כן הכא ולפ"ז אסור גם כאן לעשות כן ביו"ט ופשוט שעכ"פ צריך אורך ג' טפחים ואע"פ שצריך למדוד כפיפתו ושפועו שבאמצע הקנה לית לן בה כל שעליו חופין את עצו כדינו: