פעם. עבה"ט ועיין בא"ר דלכן אבל שיש לו לולב יש לו לכבד את מי שאין לו שיקיף הוא דשמא הלכה כמ"ד האבל יקיף וכשאינו מקיף עושה רעה ובאשל אברהם כ' בשם בית יהודה דהיינו שאינו מחויב להקיף וליתא ונראה שמצויין בטעות וצריך לציין על תחלת הג"ה שמי שאין לו לולב ולא יקיף ע"ז כ' שאינו מחויב להקיף וכ"כ ב"ח בשם רש"ל ועיינתי בשו"ת בית יהודה ומצאתי בסימן י"ח שם כדברי ושם הביא משם שכנה"ג שהביא מהב"ח בשם רש"ל ע"ש וסדר הפיוטים שבכל יום וביום הו"ר עיין בלבוש כ' שנוהגים כשאומרים הושענא לנענע את הלולב ע"ש אז ירננו עצי יער כו' וע"ש באמירת אני והו הנזכר במשנה שפירש"י שהם שני שמות משם של ע"ב ע"ש בלבוש ביאור הדברים ובא"ר הביא מ"ש ב"י ולבוש ואבודרהם והתי"ט בשם אני שהוא אלף דישראל ורש"י בסוכה כ' שהוא אלף דאחריהם וע"ש ועיין בר"י שהביא מהירושלמי ועיין בספרי שו"ת בית אפרים בפירוש הפיוט כהושעת אלים כו' בחרוז כהושעת גוי ואלקים דרושים לישע אלקים עפ"י הירושלמי דסוכה דדריש אשר פדית ממצרים גוי ואלקיו כביכול את עצמך פדית ע"ש וגם החרוז חנון בידם מעבירים כתבתי שלענ"ד הוא ט"ס שנפל בספרים הישנים [הלום ראיתי בסידור כ' על קלף ישן כתו' גם כן כנוסחא שלפנינו] ונ"ל חנם בידם מעבידים ע"ש מלתא בטעמא: