(יד א) א"ר יונה א"ר זירא א"ר זביד.—כפי הנודע היה רב זביד תלמידו של רבא וא"א לומר שר' זירא יאמר משמו. וראיתי בסה"ד ערך ר' זירא שכתב על הא דהכא, "דאינו תימא כי רב זביד אמר משמיה דרבא ור' זירא קרא את רבא מר בברכות (מב א)". ואין זה כלום דדבר נודע, ששני ר' זירא היו אחד שהיה תלמידו של רב יהודה, ובחיי רב יהודה עלה לא"י (שבת מא א) ונסמך שם (כתובות יז א) ומכונה "רב י זירא" כתואר הנסמכים בא"י, והשני היה חבירו של רבא (עי' סוף הוריות) ומכונה "רב זירא" כתואר חכמי בבל. ואילו היתה נוסחא שלנו בברכות נכונה היה ר' זירא דשם השני, ור' זירא דהכא ע"כ שהוא הראשון, שהרי ר' יונה אמר בשמו, ור' יונה היה תלמידו של ר' זירא שעלה לא"י כנודע. אבל כבר כתב בד"ס לברכות שם, שבכ"י ובהרבה ראשונים הנוסח "רבה" (במקום "רבא"), וכן עיקר. ולכן הכרח לומר דט"ס יש כאן.

[ואמנם בכתב יד ספרד (הוצאת ביהמ"ד לרבנים בניו־יורק) הנוסח: אמ' יונה אמ' ר' זירא, ובין השיטין נוסף: ורב זביד מתני אמ' ר' יונה אמ' ר' זירא. ובגליון שם:... ושמעי' דתרי יונה הוו חד סמוך וקרו ליה ר' יונה..., ועי' בענין זה הערתו המחכימה של ר"ש אברמסון.]