(פט א) דבי נשיאה אוקימו אגרדמין וכו'.—מעשה זה היה בבבל, דשמואל וקרנא שנזכרו כאן בנהרדעא היו כנודע, ומוכרח שבבבל פעמים היו מכנים את הריש גלותא בשם נשיאה. ובאמת באותו ענין בירושלמי סוף פרקין איתא "ריש גלותא" (במקום "נשיאה" דהכא). עוד מצינו במו"ק (כב ב): "נשיאה שכיב א"ל רב חסדא לרב חנן בר רבא כפי אסיתא וקום עלה ואחוי קריעה לעלמא". ומאחר שרב חסדא ורב חנן בר רבא בבבל היו, מסתבר שבנשיאה דשם נתכוונו על ריש גלותא. עוד איתא בחולין (קכ"ד א), דרב נחמן חתניה דבי נשיאה הוא, ופירש באגרת רש"ג, שהיה חתן ראש הגולה. וכמה פעמים קורא לריש גלותא בשם נשיאה.

ונראה שגם בא"י היו מכנים לפעמים את ראש הגולה שבבבל בשם נשיא, כמו בירושלמי תעניות פ"ד ה"ב [סח ע"א]: "שמואל ואילין דבית שילא הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום וכו'", ומוכרח דנשייא דשם הוא ריש גלותא.

וכן להיפך נראה שהיו קורין גם לנשיא שבא"י "ריש גלותא". עי' שבת (נה א): א"ל "ר' זירא לר' סימון לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא", ומאחר שלא מצינו לר' סימון בבבל רק בא"י, מוכרח שריש גלותא זה הוא הנשיא.

ועל פי זה נבין מה שתיקנו בתפלת "יקום פורקן" בלשון רבים "ולרישי גלותא" לכלול בזה גם הנשיא שבא"י, וכנאמר לפני זה "די בארעא דישראל ודי בבבל".