Sha'arei Torat Bavel on Bava Kamma Daf 85b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(פה ב תוספות) ד"ה נהי וכו'.—נראה שהעיקר כנוסח שלפנינו, והביאור כפשוטו וכפירש"י. ולתרץ קושית התוס', מ"ש ריפוי מצער ובשת, נאמר דודאי חילוק גדול ביניהם, דעיקר ריפוי בנזקין הוא כדי שיבריא כשאר כל אדם ויוכל לעשות מלאכתו, ואם אינו מרפאהו אפשר שיהיה חולה כל ימיו או ימות. וכל זה אין לו ענין כאן, דמאחר שנותן לו דמי כולו הרי הוא כאילו כבר עבר ובטל מן העולם. ומ"מ חייב ליתן לו צער ובושת, אע"פ שכבר נתן לו דמי כולו, שאין זה צריך לקבל עליו בחנם צער ובושת במה שסימא ושיבר אותו טרם שחירשו.
ומה שהקשו עוד: מ"ש מקיטע ידו, שאע"פ שנתן לו דמי ידו, נותן גם ריפוי צער ובושת? אינו דומה לזה כל עיקר, שידוע דנזק שנותנים בעד איזה אבר אינו אלא מה ששמין בין עבד שלם לעבד חסר יד או רגל, ונותן לו מה שביניהם, והרי אין בכלל זה לא ריפוי ולא צער ולא בושת, מה שאין כן בנותן לו דמי כולו, דכאילו הרגו הוא, ומה לו ליתן עוד.
ומה שהוסיפו להקשות: "אם חבל בחרש וכי יפטר מריפוי צער ובושת" - תמוה מאד: וכי תעלה על דעתך, שיהא מותר להכות ולהזיק את החרש, ומובן מאליו, שמי שמזיק את החרש-אף שנתחרש בידי אדם וגם שאינו אומן - ה"ז חייב בריפוי וצער ובושת. אלא שבאופן זה דווקא, שעדיין לא הספיק לשלם לו דמי עינו ורגלו, וחזר וחירשו ונותן לו דמי כולו, אפשר דהכל בכלל.
ומה שתמהו עוד דלפעמים מרויח אם הצער והריפוי יותר מדמי כולו, י"ל שע"פ הרוב דברו חכמים, וענין זה אינו מצוי ורחוק מאד. ואם יקרה כזה ודאי חייב לשלם לו כל החמשה דברים כאן כמו במזיק שאר כל אבר.