(לח ב משנה) שחטה לאכול נכרי¹ מחצר כבד שלה.—פי' רש"י: חצר כבד טרפשא דכבדא איברר"ש בלע"ז. וכ"כ בפיה"ת (ויק' ג ד): "היותרת הוא דופן המסך שקורין איברי"ש ובלשון ארמי (באונקלוס שם) חצרא דכבדא", והיינו דופן של בשר המפסיק בין איברי הנשימה שבחזה ובין איברי הבטן. אבל בהל' יוה"כ לר' יצחק בן גיאת כתב בשם רב האי על חצר הכבד שביומא (פג א), שהוא "אצבע קטנה שבקצה כף ידו של אדם שקורין אותו בלשון ישמעאל בנצר, ונקרא חצר הכבד שיש בכבד חתיכות גדולות שדומה לאצבעות גדולות ויותרת הקטנה דומה לאצבע הקטנה". והביא זה בעיטור ראש הל' יוה"כ. וכן נראה מרשב"ם שכתב (ויק' שם): "היותרת שמייתר וגדל על הכבד". וכן משמע בערוך ע' אצבע: "הפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד (תמיד פ"ד) פי' היא יותרת הכבד". וברור הוא, שאף לדעת המפרשים, דחצר הכבד או יותרת הכבד הוא דופן המסך, מ"מ מודים דאצבע הכבד היא אצבע קטנה שיוצאה מתחתית הכבד, שהרי אצבע זו - כפי המבואר בתמיד שם - היא מחוברת לעוקץ. וז"ל הראב"ד (תמיד שם): "מורי הרב החסיד ז"ל אמר כי חתיכת כבד קטנה יש ואותה היא שהיו מפרישין מן הכבד ועלה קתני אצבע הכבד מן הכבד ולפיכך נקראה אצבע לפי שהיא קטנה". וגם הרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ מסדר קדשים כתב: "יותרת הכבד היא קצה התחתון היוצא ממנו כמו הבוהן מן היד".

footnotes: ¹ [כתב יד מינכן, דפו': לנכרי, ועי' נוס' שאר כי"י בד"ס.]