(מה ב) תלתא קני הוו חד פריש לליבא וכו'.—עי' רש"י שכתב: "לאחר שהקנה נכנס לחזה מתפצל לשלשה". וכ"ה בש"ע יו"ד סי' לד סעיף יו"ד. וכתב ע"ז בפחד יצחק ע' תלתא: דכל שיש לו קצת יד בחכמת הנתוח יראה בעיניו במעט עיון, שלא כן הוא, כי הקנין הפורשין ללב ולכבד אינן מן הגרגרת הנכנסת לחזה רק מן העורק הגדול הדופק ומן העורק הגדול הבלתי דופק ואע"פ שגם קנים הללו מחוברין לריאה ומדובקין בה, מ"מ אינן יוצאין מקנה הריאה, ושכן משמע מדברי הרמב"ם הל' שחיטה פ"ו ה"ו וה"ח (ע"ש). והנה לקמן (מט א) במחט שנמצא בסמפונא רבא דכבדא דרב אדא בר מניומי מכשר פרש"י לטעמיה: "כיון דבסמפונא אשתכח אמרינן וכו' דרך הקנה נכנסה והקנה וקנה הכבד סמוכין זה לזה בהתחלקו סמוך לריאה וכו' וי"ל שנכנסה מסמפוני הכבד (צ"ל: הקנה, כנוסח פירש"י שברי"ף) וסמפוני קנה הכבד ומשם עלתה לכבד דרך הסמפונות". אבל הרמב"ם לטעמו כתב (שם ה"ט): "ואם נמצאת בסימפון הגדול שבכבד והוא הקנה הרחב שבאמצע שבו נכנס המאכל לכבד ה"ז מותרת". הנה לדעתו נכנסה לשם דרך הושט, שלא כפירש"י. ועי' עוד ברש"י לקמן (קיא א ד"ה דילמא) שכתב ג"כ: "וסימפוני הכבד שופכין דרך קנה הכבד לתוך קנה הגדול של ריאה". וכ"כ בגיטין (סט א ד"ה אימר): "אתמח כולה כבדא ולא נשתייר הימנה כלום ונפל לריאה דרך קנה הכבד שמחובר לקנה של ריאה".

(שם רש"י) ד"ה שאינו מוליד תולדות האיש מן המוח היא באה וכו'.—כן היתה דעת הקדמונים, דשכבת זרע יוצאה מן המוח והולכת דרך חוט השדרה אל האבר, כ"ש בס' שער השמים לאבי רלב"ג מאמר ח', וכעין זה כתב ברעיא מהימנא פ' פנחס (דף ריח ע"ב): "כוליין אשא דבשיל זרע דנחית ממוחא". אבל החוקרים האחרונים בדקו ומצאו, שאין לדעת הקדמונים שום יסוד, אלא שעיקר הזרע מתבשל בביצי הזכר ודרך חוטי הביצים הוא יוצא לאמה. ומ"מ מה שאמרו כאן שע"י מכה ופצע במוח אפשר שיפסק כוח המוליד שבאיש יש לו יסוד, אבל מטעם אחר, כי כל האיברים תלויים במוח, שממנו יוצא הרצון והחפץ לכולם ע"י עורקים מיוחדים לזה, ואם יתקלקל בתוך המוח אותו עורק היורד לאמה בטלה החמדה, ושוב אין לאיש זה כח להוליד. ועי' בברייתא דמסכת נדה (קראקע תר"נ) פ"ב ה"ב: "שכבת זרע של איש וכו' באה מן המוח". ועי' רש"י סנה' פב ב ד"ה שנעשה, דנראה דהזרע יוצא מן הביצים.