(נ רע"ב) איזו היא כרס הפנימי סניא דיבי.—בפי' רש"י יש שני פירושים: א) "עשוי ככיס וסתום בראשו וכל שאר הכרס קרוי חיצון" - מבואר מזה דאותו צד שעשוי ככיס מגוף הכרס הוא, ונראה שהוא בסוף הכרס, וכמו שמצאנו באשכול ח"ג סי' כ שכתב: "סוף הכרס נקרא כן, והוא כמו כיס שאף הזאבים אין אוכלים אותו". ב) "מקום שמנקבים שם הטבחים הכרס", וכ"כ בפי' ר"ג כאן. ומשמע דהיינו אמצע הכרס ובצד התחתון שכנגד הקרקע. עוד כתב הב"י (יו"ד סוף סי' מז) בשם ר' ירוחם, דסניא דיבי הוא המעי הרחב הנקרא סייגו, והוא מחובר לדקין וזורקין אותו. והוסיף מרן ז"ל: "שזה נראה כפירוש ראשון דרש"י". ואין זה מחוור לדעתנו, שהרי המעי הרחב אינו סמוך לכרס, אלא הוא בסוף כל המעים, כנודע לחכמי הניתוח. לכן נראה דלר' ירוחם "סניא דיבי" הוא החלק התחתון מהמעי הרחב (שקורין בל"א גרימם דארם), שממנו יוצא הרעי לתוך החלחולת. וכן מבואר בויק"ר (פ"ג ד): "המאכל יוצא מושט לאסטומכא (היינו הקיבה)¹ מאסטומכא להמסיסא מהמסיסא לבית כסיא¹ ומבית כסיא לכרסא¹ ומכרסא לבי מעיא מבי מעיא לכרוכת קטינא (הוא המעי הצר בחללו וארוך במשך) ומכרוכת קטינא לכרוכת עוביא (הוא המעי הרחב בחללו) ומכרוכת עוביא לסניא דיבי ומסניא דיבי לפטטרכה (היינו החלחולת, כ"ש במוסף ערוך ע' פטטרכה) ומפטטרכה לברא". ופלא שבמדרש שם באדם מדבר ועושה את מקרה האדם כמקרה הבהמה כאלו היו סדר כלי העיכול של האדם כשל בהמה. אבל נודע לחכמי הניתוח, שאין באדם אלא קיבה אחת בלבד, שאליה יורד המאכל מתוך הושט, ומהקיבה הזאת יורד המאכל ישר לתוך המעים. ועי' בשו"ת רמ"ע סי' כא שכתב: "הכרס הוא כלי ראשון המתמלא מן הושט ואחריה קיבה ואחריה המסס ובית הכוסות ואחריהם הדקים", והוא סותר דברי רש"י וגם את המציאות (וע"ש שרמז על המדרש שהזכרנו).

footnotes: ¹ עי' בשער השמים לאבי הרלב"ג שער ט'. ¹ זה להיפך מפירש"י (לעיל מב א ד"ה ובית הכוסות), אבל שניהם לדבר אחד נתכוונו, כדאיתא בשבת לו א "דאישתנו שמייהו" (ע"ש). ¹ ורואים אנו שהמדרש מכנה את הסמוך לושט "קיבה" ואת הסמוך לבני מעים "כרס". אבל רש"י למעלה שם מהפך את השמות הללו מפני שהוא הולך לשיטת התלמוד כאן, כמבואר למטה "טפח בושט סמוך לכרס".