(לח ב) ואחת קבעה סעודתא בערב שבת.—י"ל דע"ש דהכא היינו בלילי שבת, שכן היה מנהגם לדרוש בלילי שבת, כבירושלמי סוטה פ"א ה"ד [טז ע"ד] ובויק"ר פ"ט, ובשעת הדרשה אסור לקבוע סעודה. ולפ"ז הוא כעין "בשבתא" דרישא (ולביאור זה מתיישבת קושית קרבן נתנאל, אות ע"ח, שאינו אלא לפי' רש"י, דלילי שבת אסור משום שאין כאן כבוד שבת). ועי' ר"נ כאן שכתב, דלא מחוור מה שפי' רש"י לחד לישנא בלילי שבת, דלישנא דע"ש משמע בע"ש ממש. ועי' מ"ש על זה בפסח' קט א.