(קיא רע"א) שלש שבועות הללו וכו'.—פי' שתים מהן בלשון אחד "השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שה"ש ב ז, ג ה) ועוד "השבעתי אתכם בנות ירושלם מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (ח ד). ועוד יש שם שבועה אחת בלשון אחר "השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני" (ה ח). ומשום שאין בשבועה זו לשון עוררות לא נמנתה בחשבון. אבל בשהש"ר פ"ב איתא: ר' חלבו אמר ארבע שבועות יש כאן (ע"ש). הנה צירפו גם שבועה זו עם השלש (ועי' מ"ש מהרש"א כאן). שוב מצאנו כזה בס' נצח ישראל למהר"ל מפראג פכ"ד (ע"ש).

(שם) אחיו נשא גויה וכו'.—ח"ו שר' חנינא יכנה לבת ישראל כשרה שנולדה בחו"ל והיא דרה שם "גויה" (כדעת מהרש"א בח"א כאן), כי לא כגוים בית ישראל, אף שהם דרים בחו"ל, וגם בגלותם שכינה שורה ביניהם. אלא שכנגד ארץ ישראל, שהיא לנו כאם רחמניה יכנה ר' חנינא את ארץ העמים "גויה". ולכן יאמר על אחיו של זה שנולד בא"י ויצא לחו"ל לישא שם אשה וישב שם, שהוא כאילו נשא גויה. ומפורש זה בירושלמי מו"ק רפ"ג, דשם נוסח אחר במליצת ר' חנינא: "אחיו של אותו האיש הניח חיק אמו וחבק חיק נכריה". ודומה לזה איתא בירושלמי כאן (פי"ב ה"ח), שאמר עולא: "לא דמי הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה".

(קיא סע"א) ואם אין אתה עולה הזהר בג' דברים וכו'.—פירש בס' אמונת חכמים (לר' אבי עד שר שלום מבאזולה), דמש"ה תלו הזהירות באם אינו עולה דוקא, דאמרינן בנדרים (כב א) על המקרא "ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש" (דב' כח סה), שזה כתוב בבבל דוקא. וגם שם מבואר, שהתחתוניות מדאיבות את הנפש.