(מג א) שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא שולחיו חייב וכו'.—יש כאן שתי אוקימתות: לאוקימתא ראשונה מחייב שמאי את השולח בדיני אדם כאילו הרג בידיו ממש, ולאוקימתא אחרונה אינו מחייב אלא בדיני שמים. אבל מס' קדמוניות היהודים ליוסף בן מתתיהו הכהן יוצא, ששמאי היה מחייב בדיני אדם ממש, שבסי"ד פ"ט שם יספר, כי הורדוס לפני שמלך נלחם בארץ הגליל בשודד חזקיה וחבורתו וגבר עליהם ושבה אותם, וגם צוה לאנשי הצבא להרגם, וכן עשו. וכאשר נשמע הדבר בירושלים צוו את הורדוס לעמוד לפני העדה למשפט. וכאשר בא לירושלים ועמד בפני הסנהדרין שררה דומיה בלשכת הגזית ולא היה אחד מן הסנהדרין פותח פיו להרשיעו עד אשר קם ממקומו הצדיק והישר שמאי ואמר כי השופטים עם הורקנוס הכה"ג עוברים על מה שכתוב בתורה "לא תגורו מפני איש", והאריך להוכיחם עד כי כל הסנהדרין היו חפצים להרשיעו ולהוציאו להורג, לולא הורקנוס הכה"ג שהתאמץ להצילו. ואפשר שהורדוס האדומי, שאבותיו נתגיירו בע"כ ע"י יוחנן בן שמעון החשמונאי נחשב בעיני החכמים לגר תושב, שדינו כבן נח, שאמרו בב"ר פל"ד: "ע"י שליח שופך דם האדם ע"י אדם דמו ישפך".