Sha'arei Torat Bavel on Kiddushin Daf 77b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(עז סע"ב) כהן הבא על אחותו זונה משוי לה וכו' חזר ובא עליה עשאה חללה.—עי' רש"י שכתב: "חללה לא משוי לה ואין כהן שני הבא עליה לוקה משום חללה", משמע דבסיפא כשחזר אותו כהן ובא עליה, הרי הכהן השני הבא עליה לוקה משום חללה. וכ"כ רש"י לעיל (ע"א ד"ה והרי אלמנה): "זונה מביאת פסולין שבא עליה כהן הדיוט נקראת חללה ללקות עליה משום חללה". וזה פלא דהא לעיל אמרינן "זינתה ונתחללה וכו' אינו חייב אלא אחת, שאין איסור חללה חל על איסור זונה", והיכי משכחת לה שזונה תיעשה גם חללה ללקות עליה משום חללה.
שוב מצאתי בשער המלך (אסורי ביאה פי"ז), שהקשה כן בשם תוספי הרא"ש ותירץ, דאפשר שאיסור חללה יהא חל על איסור זונה בקטן שנתגדל, ששני האיסורים חלו עליו בבת אחת, כענין שאמרו בשופעות מתוך י"ג לאחר י"ג לאיחיובי אינהו (יבמות לד א) ע"כ. ואין זה נוח לי מפני שאנו אומרים דמה שאמרו ביבמות שם, דאיסורין שאינן חלין זה אחר זה חלין על הקטן שנתגדל בבת אחת, אין זה אלא לר"ש דלית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף אלא איסור בת אחת, דאליביה קיימינן התם (ע"ש); אבל אין אומרים כן למאן דסבר דאיסור חל על איסור בכולל, דאל"כ הא דאמרינן לעיל "זינתה ונתחללה ונתגרשה אינו חייב אלא אחת", מפני שאין איסורי חללה וגרושה חלין על איסור זונה, אמאי אינם חלים, דהא ודאי איכא כמה כהנים, שנתגדלו אחר שנתחללה ונתגרשה זו, וחלו עליו איסורי זונה וחללה וגרושה בבת אחת, ומתוך שחלו ג' איסורים אלו על הכהנים שנתגדלו, הרי הם חלים גם על כל הכהנים באיסור כולל?! אלא ש"מ כדאמרן.
וגם למ"ד דאין אומרים איסור כולל ומוסיף שאמרנו, דכל האיסורים חלים על הקטן שנתגדל, כפי הנראה ביבמות שם אינו אלא לגירסת רש"י שם, אבל לגירסת תוס' שם משמע, דלכ"ע איסורין שאינם חלים זה על זה אינם חלים אף על קטן שנתגדל. ונראה שכ"ה דעת הרמב"ם, שלא הזכיר בכל ספרו דין זה, שכמה איסורין שאין חלים זה על זה יהו חלים על הקטן שנתגדל.
וראיתי להרמב"ם שכתב (הל' אסורי ביאה פי"ט ה"ה): "כהן הבא על הערוה וכו' עשה אותה זונה וכו' חזר ובא עליה ביאה שנייה וכו' נעשית חללה וזרעו ממנה חללים". נראה שאף הוא היה מתכוין בדבריו לתרץ קושיא זו והוא שאף שאין איסור חללה חל על איסור זונה, שיהא כהן הבא עליה לוקה גם משום חללה, מ"מ הא נתחללה בביאה שנייה זו לענין זה שיהא זרעו ממנה חללים. ואף שבאחותו בלאו הכי הבנים ממזרים מ"מ נ"מ בבא עליה כהן אחר.
(בר"נ על הרי"ף דף רטו ע"א) כ"ד ראשי איברים שבאדם כולן אין מטמאין משום מחיה וכו' והאי דנקט הכא מחיה טפי מאינך משום דשיעורו מרובה משאר נגעים דבעיא כגריס נגע וכעדשה מחיה סמוך לו.—מקור דבריו הוא מחדושי רמב"ן כאן, שכתב כן בשם תוספות חכמי הצרפתים (ושם נשמטה מלת "כעדשה", ע"ש). אבל הוא תמוה דבספרא פ' תזריע מוכח, שכעדשה מחיה היא בכלל נגע כגריס, שהנגע והמחיה יחדיו אין צריכין להיות אלא כגריס מכוון. וכ"כ ר"ש ורא"ש בנגעים פ"ו מ"ב, וכ"ה דעת הרמב"ם (בהל' טומאת צרעת פ"ג ה"ה) וכן בהשגת הראב"ד בה"ח שם (ועי' עוד בפ"א ה"ז). וגם משנה שלימה היא בנגעים פ"ד מ"ו.