Sha'arei Torat Bavel on Megillah Daf 9a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ט א) יתנו יקר לבעליהן.—פי' ענין "יקר" בלה"ק הוא דבר שאינו מצוי כמו "יקרה היא מפנינים" (משלי ג טו), אבל ענין "יקר" בארמית הוא כמו "כבוד" בלה"ק, ותרגומו של "כבוד" בכל מקום הוא "יקרא", וכ"ה ענין "יתנו יקר לבעליהן" כמו בלה"ק "יתנו כבוד לבעליהן" (ועי' מ"ש בסנה' לח ב).
(שם) וישלח את זאטוטי וכו'.—תניא בספרי ברכה פיס' שנ"ו ושנוי בירושלמי תענית פ"ד ה"ו [סח ע"א] ומשולש במס' סופרים פ"ו ה"ג: "ג' ספרים מצא וכו' באחד מצאו כתוב וישלח את זאטוטי ובשנים מצאו כתוב "וישלח את נערי בני ישראל" וקיימו חכמים שנים ובטלו אחד". ולפי זה ברור שלפני הזקנים היה הספר שכתוב בו "וישלח את זאטוטי", ובמקרא זה לא שינו כלום, אלא שבמקרא אחרון "ואל אצילי בני ישראל" שינו וכתבו "ואל זאטוטי בני ישראל" למען השוות את שני הכתובים (וכמו שכתב רש"י ז"ל). והנה ענין "זאטוטי" כתבו התוס' כאן, שהוא לשון גדולה, וכן הפכו לשון "השפלה". והנה בתרגום ירושלמי תירגם אצילי "זעטוטי" משמע לשון גדולה; ולהיפך בתר' שה"ש (ו ה): "ושאר זעטוטך ועמא דארעא" משמע שהוא לשון השפלה.